האם גובה הפיצויים בתאונת הדרכים סביר

תאונות דרכים ונזקים הנגרמים על כבישי הארץ אינם דבר נדיר כאשר העיסוק הוא נסיעה על בסיס יומיומי, שעות רבות.

כאמור, לא הוכח בפנינו כי המדובר בפעולת זדון או רשלנות רבתית של הנתבע שכנגד ואף אם היה מוכח כי מדובר ברשלנות המתבטאת באדישות, אזי באשר לגובה הפצוי היו מובאים בחשבון שיקולים שונים המתאימים לחוזה עבודה ולא שיקולים נזיקיים בדבר השבת המצב לקדמותו.

ואולם, בחוות דעתה של המומחית מטעם בית הדין, הגב' פנינה אריאלי, נקבע כי בחתימתו הנטענת של התובע, נימצאו סימני זיוף מובהקים, שהובילו אותה למסקנה "שקיימת סבירות גבוהה מאוד שהחתימה שבמחלוקת זויפה ולא נכתבה על ידי אלעד בן שטרית". כן ציינה המומחית כי המזייף ניסה לחקות את הדגם הצורני של החתימות.

...

נסיבות המקרה בענייננו, מניחות אומנם מסד בדבר חיוב הנתבעת בהוצאות לטובת התובע, אך בשים לב לאשר יפורט להלן, נחה דעתנו כי יש להעמיד שיעור ההוצאות על הצד המתון.

ואולם, בחוות דעתה של המומחית מטעם בית הדין, הגב' פנינה אריאלי, נקבע כי בחתימתו הנטענת של התובע, נמצאו סימני זיוף מובהקים, שהובילו אותה למסקנה "שקיימת סבירות גבוהה מאוד שהחתימה שבמחלוקת זויפה ולא נכתבה על ידי אלעד בן שטרית". כן ציינה המומחית כי המזייף ניסה לחקות את הדגם הצורני של החתימות.

האיזון שבין השיקולים הנוגדים מוביל למסקנה כי בנסיבות העניין, ראוי להשית הוצאות מופחתות לטובת התובע.

אי חלות סעיף 7א לחוק הפלת"ד - האמנם ? סעיף 7(5) לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה-1975 (לעיל ולהלן: "חוק הפלת"ד") מורה כי "מי שנהג ברכב ללא ביטוח לפי פקודת הביטוח או כשהביטוח שהיה לו לא כיסה את שימושו ברכב" לא יהיה זכאי לפיצויים לפי חוק הפלת"ד. עם זאת, סעיף 7א לחוק הפלת"ד מורה כי: "על אף האמור בסעיף 7(5), מי שניפגע כשנהג ברכב בהיתר מאת בעליו או את המחזיק בו, ללא ביטוח לפי פקודת הביטוח, או כשהביטוח אינו מכסה את שימושו ברכב, והוא לא ידע על כך ובנסיבות הענין גם לא היה סביר שיידע, יהא זכאי לתבוע פיצויים מן הקרן כפי שזכאי לכך נפגע לפי סעיף 12(ב)". מכאן, נהג חסר ביטוח לא יהיה זכאי לפיצויים על פי חוק הפלת"ד אלא אם עמד בשלושה תנאים מצטברים הקבועים בסעיף 7א לחוק הפלת"ד: האחד, נהיגה בהיתר מאת הבעלים/מחזיק של הרכב; השני, יסוד סובייקטיבי – אי ידיעת הנהג בדבר העידר כסוי בטוחי תקף; והשלישי, יסוד אובייקטיבי – נורמאטיבי – כי בנסיבות הענין לא סביר היה שהנהג ידע על העידר הביטוח (ראו למשל: רע"א 8744/08 קרנית קרן לפצויי נפגעי תאונות דרכים נ' ויצמן (21.11.10) - להלן- "עניין ויצמן"; ע"א 8684/11 אלקיים נ' עיזבון יבור (25.6.14) – להלן "ענין יבור"; רע"א 9478/12 קרנית נ. אי. אי. גי חברה לביטוח (24.1.13) – להלן "ענין קרנית"; רע"א 2853/96 קרנית נ' פרח פ"ד נג(1) 680 (1999)- להלן- "עניין פרח"; ת.א. (מחוזי חיפה) 11825-06-14 פלוני נ' רוסטיסל פיז פיודור (30.8.18); ת.א (מחוזי מרכז) 10620-8-12 מ"י נ' קרנית- קרן לפצוי נפגעי תאונות דרכים (2.7.17); א. ריבלין "תאונת הדרכים תחולת החוק, סדרי דין וחישוב פיצויים" (2011) עמ' 524-527 – להלן "תאונת הדרכים").

לענין זה שותפה אני לדעת כב' הש. רם וינוגרד כי: "אין לצפות מאדם שיחשוד כי הטרקטרונים אינם מבוטחים, ואין לצפות מכל מי שפונה לעסק המפרסם טיולי טרקטרונים כי יבחן את פרטי הביטוח של הכלי הספציפי עליו הוא מתעתד לרכב.. נראה שחובת הבדיקה מוטלת על אדם המצטרף לטיול אירעי בטרקטורון או בג'יפ אינה גבוהה, ודי בכך שניתן היה לסבור שמדובר בעסק מוסדר ... " (ראו: ת.א (י-ם) 8196/06 חזות נ' קרנית קרן לפצוי נפגעי תאונות דרכים (11.9.11)).

...

מסקנה זו עולה בקנה אחד עם מדיניות משפטית נאותה, לפיה, יש להטיל על בעל עסק מסוג דא את החובה לוודא קיום ביטוחים לכלי הרכב שמוקצים על ידו ללקוחות לשימוש אקראי במהלך טיול מאורגן, ולא לדרוש מלקוחותיו לבחון את סוגיית הביטוח של הרכב שהוקצה לו במסגרת הטיול לשימוש אקראי תחילה.

לפיכך, אני קובעת כי קרנית חבה בפיצוי התובעים.

סוף דבר אני מחייבת את הנתבעת מס' 2, לשלם לתובעת מס' 1 סכום של 10,350 ₪, בצירוף שכ"ט עו"ד בהתאם לחוק הפלת"ד. הסכום הפסוק הנ"ל ישולם תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין לצדדים, שאם לא כן יישא סכום זה הפרשי הצמדה וריבית כחוק, החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

הנתבע טוען כי לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (להלן – "חוק הפלת"ד") נקבעת הנכות הרפואית על פי מומחה שממנה, אם בכלל, בית המשפט ולא על פי חוות דעת פרטית מטעם צד זה או אחר, מה גם שלטענת הנתבע התובע הסתיר מהמומחה מטעמו כי בתאונה מושא התביעה ניחבל רק בצלעות ולא באיברים אחרים כנטען על ידו בתביעה זו. לטענת הנתבע, לא נסתרה עדותו כי לכל אורך השנים בהן היה התיק בטיפולו התובע לא השכיל לציידו באסמכתה התומכת בתלונותיו ומכאוביו שיהיה בה כדי למנף התיק מקרקעית "הכאב והסבל" לרמת פיצוי גבוהה יותר, וסופו של התיק כאן מעיד על תחילתו ותומך בשקול דעתו של הנתבע באשר לשוויה הזניח של התביעה והפער האדיר בין התלונות המאדירות של התובע לבין המציאות.

בהתאם לתקנה 2 לתקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו ממון), התשל"ו – 1976 (להלן – "התקנות"), בהעדר נכות רפואית צמיתה אך באותה נשימה בשים לב לסמכות בית המשפט בהתאם לתקנה 2(ב) לתקנות להעמיד בנסיבות מסוימות את סכום הפצוי בגין ראש נזק זה עד לתקרה של 10% נכות, ובשים לב לכך שהתובע שבר שתי צלעות בתאונה, אני נכונה להעמיד את סכום הפצוי על 15,436 כתקרת הפצוי בגין כאב וסבל נכון לחודש יוני 2012, עת הייתה תביעת הפלת"ד תלויה ועומדת ועת צריך היה הנתבע להודיע לבית המשפט על התפטרותו מייצוג.

ברי כי תלי התלים של הצפיות שתלו הוא ורעייתו בתביעת הפלת"ד לא עלו מלכתחילה בקנה אחד עם תוחלת הסיכוי המציאותית של תביעת הפלת"ד כפי שהעריך הנתבע בזמן אמת, תוך הפעלת שיקול דעת מקצועי סביר לאותה עת. התובע (ורעייתו) חלקו על עמדתו של הנתבע ולאור ההתכתבויות בין הצדדים רשאי היה הנתבע להניח כי התובע ורעייתו אינם מרוצים מעמדתו או מהתנהלותו ולא חפצים עוד בשירותיו המקצועיים.

...

בתיק זה יוחדה תחילה ישיבת הוכחות לדיון בסוגיית הנזק וזו נאלצה להידחות פעם אחת בשל החלפת ייצוג על ידי התובע.

בנוסף, ימים ספורים לפני ישיבת ההוכחות הנדחית ביקש התובע להגיש תוספת לעדותו באופן שהצריך את הנתבע ואת הצד השלישי להיערך ברגע האחרון להתמודדות עם חומר עובדתי נוסף.

התובע גם ביקש לדחות את ישיבת ההוכחות הנדחית מן הטעם שלא דאג לזמן את המומחה מטעם בית המשפט לדיון זה על אף שהוא עצמו זה שביקש לחוקרו מלכתחילה (30.1.20).

הצדדים גם אינם חלוקים על העובדה שהנפגעת הגישה תביעה לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה – 1975 בקשר עם התאונה (להלן – "תביעת הפלת"ד" ו – "חוק הפלת"ד", בהתאמה), אינם חלוקים על גובה הסכומים ששילמה קרנית לנפגעת בתביעה לפי חוק הפלת"ד, ואינם חלוקים על העובדה שהתביעה לפי חוק הפלת"ד (בה היו קרנית והנתבעת דכאן שתיהן נתבעות) – נדחתה לאחר שגובש הסכם פשרה בין הנפגעת (התובעת דשם) לבין קרנית.

הנתבעת גם לא חלקה על כך שקרנית שילמה את הסכומים להם היא טוענת בכתב התביעה במסגרת תביעת הפלת"ד של הנפגעת, לא חלקה על גובה הפצוי ששולם ועל הוצאותיה של קרנית (ר' שורות 33-30 לפרוטוקול הדיון מיום 3.6.21), וזולת טענתה הכללית כנגד סבירות הסכום ששולם מן הטעם שהנפגעת והיא "חברות" ולו הייתה מעורבת במשא ומתן סביר כי הסכום היה נמוך יותר - לא הסבירה מדוע די היה בנתון זה כדי להפחית את סכום הפצוי לו הייתה זכאית הנפגעת לקבל מידי קרנית.

...

" יוצא אפוא כי על פי חוק הפלת"ד אין לקרנית זכות חזרה על אדם אחר החייב בפיצויים לפי חוק הפלת"ד אלא על קטגוריה מצומצמת של אנשים המנויים בסעיף 9 לחוק, ובהם בין היתר גורמים שאינם זכאים לפיצויים כאמור בסעיף 7 לחוק הפלת"ד. אחת מקטגוריות שלולי הזכאות לפי ס' 7 לחוק הפלת"ד הוא "מי שנהג ברכב כשאין לו רשיון לנהוג בו, למעט רשיון שפקע מחמת אי תשלום אגרה או מחמת הגבלה שהוטלה לפי פרק ו'1 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967;", כך שבענייננו הנתבעת היא שלולת זכאות לפיצוי מכוח החוק וקמה לקרנית זכות חזרה כלפיה, אך לא כלפי נהג רכב צד ג' המעורב בתאונה, משום שהחבות לפיצוי הנפגעת על פי חוק הפלת"ד הייתה מלכתחילה רק על הנתבעת ולא על נהג רכב צד ג' או מבטחתו.

כאמור – כל עוד המחוקק בחר שלא לשנות את ההסדר החקיקתי שקבע – אין בתי המשפט רשאים לסטות מהסדר זה. סיכום אשר על כן דין התביעה להתקבל במלואה.

הנתבעת תשלם אפוא לתובעת סך של 1,022,188 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה ועד היום, הוצאות האגרה כפי ששולמה בתוספת הפרשי ריבית והצמדה מיום התשלום ועד היום, ושכ"ט עו"ד בסך 40,000 ₪.

מוחמד מחאגנה - ניתן פסק דין ביום 14.7.21 פסק דין תביעה מכוח זכות החזרה הקבועה בסעיף 9(א) לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975 (להלן: "חוק הפלת"ד") להחזר סכום הפצוי ששילמה התובעת (להלן: "קרנית") לנפגעת שנפגעה מרכב שלא היה מבוטח בפוליסת ביטוח חובה.

א. באשר לידוע בדבר עצם תשלום הפצוי לנפגעת: כעולה מהתמלילים שהוגשו הן המחזיק והן הנהג ידעו כי החוקר הנו מטעמה של קרנית (שכן הוא הזדהה) וכי מטרת החקירה לעזור לקרנית ולהחליט כי אכן הייתה תאונה בעטיה זכאית הנפגעת לפצוי [ראו תמליל שיחה עם המחזיק ת/3 עמ' 6] ב. באשר למידתיות וסבירות גובה הפצוי: מדובר בטענה סתמית אשר נטענה בעלמא וללא כל ביסוס.

...

משמעות האמור כי לקרנית עומדת זכות החזרה גם כלפי המחזיק וזאת מכוח הוראות סעיף 9(א)(3) לחוק הפלת"ד. סיכום ביניים: לנוכח כל האמור עד כאן אני קובעת כי הן הנהג והן המחזיק חייבים בשיפוי קרנית.

לאחר שעיינתי בראיות ובעדויות שנשמעו לפני, הגעתי לכלל מסקנה כי דין טענות המחזיק בעניין זה להידחות שכן הוא לא הרים את הנטל ולא הוכיח טענותיו אלה.

סוף דבר: התביעה מתקבלת.