האם בן ממשיך חייב לגור במשק לפני פטירת ההורים

כשנשאלה בחקירתה הנגדית אם העבירה את המשק על שמו, השיבה בחיוב (עמ' 58 לפרוטוקול מיום 2.9.12, שורות 19,33), אלא שבהמשך אישרה שאין לה שום אישור על כך, ושהיא רק הודיעה לועד שהבן שלה הוא בן ממשיך בנחלה (עמ' 59 לפרוטוקול, שורות 1-6).

על פי סעיף 19ב לחוזה נ/24, אסור לחבר האגודה להעביר או למסור לאחר את זכויות השמוש שלו במשקו, לרבות בית המגורים, אלא אם קיבל לכך את הסכמת המינהל בכתב ומראש, ובתנאי נוסף שהמציא גם את הסכמת האגודה לכך.

כלומר, זכותו של בן ממשיך במשק מתגבשת רק לאחר מות שני הוריו, אלא אם קיים הסכם אחר בין הצדדים בדבר החזקת הבן הממשיך במשק לפני הפטירה, כאמור בתקנת משנה 3א(א) לתקנות האגודות השיתופיות.

...

מכיוון שהנתונים אינם מדויקים, לא ניתן להסיק מסקנה כלשהי על סמך האמור בחוות הדעת.

לאור נתונים אלו, ניתן לייחס 23% מתוך 63.7% מכלל יחידות ההשתתפות למשווקי החלב בעשור האחרון, 1992-1982, כך שבעוד התובעים לא הצליחו להוכיח את חלקם מתוך השיווק עד 1982, ואין מנוס מחלוקה שוויונית, זכאים כלל הרפתנים לפי האומדן ל- 1,233 יחידות השתתפות בגין השיווק בעשור האחרון.

סוף דבר התוצאה היא שהתביעה מתקבלת בחלקה, כדלקמן: החלטת האסיפה הכללית של האגודה מיום 17.4.07 בדבר חלוקה שוויונית של כספי פדיון מניות תנובה התקבלה בחוסר סמכות, שכן היא דנה בנכס שאינו של האגודה אלא של בעלי הנחלות בה, ועל כן היא בטלה כנגד התובעים.

זכויות המושב במשבצת הקרקע עליו הוקדם המושב הן זכויות של "בר רשות", וזכויות ההורים המנוחים במשק הנן "בר רשות" של "בר רשות". המבקש מתגורר במשק בתקופה שלפני פטירת הוריו ולאחר מכן.

בסעיף 1 לתקנות האגודות השיתופיות (חברות), תשל"ג – 1973 (להלן: "התקנות") הוגדר "בן ממשיך" כך – "בן אחד בלבד או בן מאומץ אחד או נכד אחד של בעל משק, לרבות בן זוגו, המחזיק בעצמו או מכוח התחייבות בלתי חוזרת בכתב של הוריו או מכוח ירושה, במשק חקלאי, כבעל, כחוכר, כחוכר משנה, או כבר-רשות לתקופה בלתי קצובה או לשנה לפחות של מוסד מיישב והאגודה או של האגודה כשאין מוסד מיישב; לעניין זה, "הורים" – לרבות אחד מהם במקרה שהשני חדל להיות בעל זכויות במשק החקלאי, או שנפטר".

כן צורף תצהיר מיום 23.11.75 החתום על ידי האב בלבד ובו נאמר "בזה הנני מצהיר ומאשר שבני יצחק הרפו יהיה הבן הממשיך במשק מספר 78 במושב טל שחר, ואני מסכים שיקימו בחצר משקי בית מגורים לבן ממשיך בתנאים המקובלים". על יסוד תצהיר זה אושרה למבקש הלוואה לבניית בית כ"בן ממשיך" בחצר ביתם של ההורים, בית שניבנה על ידו ובו התגורר עם רעייתו ובנותיהם, ואף כיום ממשיכים המבקש ומשפחתו להתגורר בבית ההורים ובבית שבנה (פרופ' עמ' 17, ש' 2 ואילך).

לשיטתי, בטרם, השתכללות זכויותיו של המבקש כ"בן ממשיך" במשק, יש לפרוע את החובות הרובצים על המשק, אלו של האב ואלו של הבן, שבהם חויבו.

...

במצב העובדתי הנתון, לא ניתן להעתר לבקשה ולרשום את המבקש כבן ממשיך.

לאחר ששקלתי את דברי המבקש בבקשה (שנתמכו בתצהיר בג"צי, בניגוד לאמור בתקנה 255 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984, כי התצהיר לתמיכה בהמרצת פתיחה יהא כדרך הגשת בקשה על פי תקנה 241(א) לתקנות הנ"ל) ואת עדותו בבית המשפט, אני קובע, כי איני מקבל את דבריו, כי מעולם לא התבקש להוכיח שהינו "בן ממשיך", וכי לא ידע כי יש באפשרותו לבקש את המסמכים הנוגעים לכך מהסוכנות.

מסקנתי, אפוא, היא, כי התובענה למתן פסק דין הצהרתי נדחית, וממילא נדחים הסעדים הנוספים שהתבקשו ברישא לעתירה.

יש לחייבם בדמי שימוש ראויים והוצאות אחזקה, התובעים משלמים את החשבונות כבעלי הזכויות הרשומים במשק, גם של בית ההורים בו גרים הנתבעים מ 7.7.12- .

זו הייתה עסקת רכישה, על העברת זכויות במשק בחיי ההורים, ולא עסקה של 'בן ממשיך' שבה העברת זכויות היא לאחר פטירת ההורים.

תצהירי שני התובעים, שכן התובעת גם היא צד להסכם וגם היא לקחה על עצמה את מלוא ההתחייבויות והחובות, אודות החובות הכבדים ופירעונם לאורך השנים, חוזקו בעדות יו"ר האגודה, שהעיד באריכות על החובות הכבדים בהם שקעו ההורים בגין המשק עד כי היה צורך במכירתו לצד שלישי, והוא שייעץ להם לבחון עם בנם האם יסכים לקחת את החובות על עצמו (לעיל).

) רק מספר חודשים לפני פטירתם של הגב' ___ ז"ל, בשנת 2012 , ולאחר שנים רבות שלא ראיתיה, ראיתי את ____ , היא הגיעה למשק על מנת להתגורר בבית ההורים יחד עם בן זוגה, _____.

...

לסיכום עתירה זו, הנתבעים חבים בתשלום מלוא הוצאות אחזקת הבית לתובעים, מיום הגשת התביעה (ביום 5.6.2016 ) ועד לפינוי בפועל.

לא שוכנעתי מגרסת המבקשת, גם לאחר חקירתה ועיון בתשובות, כי 21 (.

לסיכום תביעה זו, לאחר עיון בצרופות שהוגשו ובטיעונים ושמיעת החקירות, התביעה נדחית במרביתה, ומתקבלת בחלקה באופן שהסעד הזמני שניתן לאספקת מים וביוב תקינים (לעיל) יעמוד על כנו עד לפינוי מהמשק.

ככל שחפצו הנתבע ואחיו לחזק טענתם בדבר ביטול הבן הממשיך, הרי שפטירת האם המנוחה לא הייתה חייבת להיות סוף פסוק וניתן היה להגיש תביעה חדשה בעיניין כמי שבאים בנעלי האם המנוחה.

ראו: סעיף 62 לכתב ההגנה שהוגש מטעם רמ"י; הגורמים המיישבים ציינו אמנם כי אין בעמדה האמורה כדי לקבוע כי התובעת אינה ברת רשות, אלא שעל בית המשפט לקבוע מי מבין הבנים הממשיכים שמונו למשק יירשם כבר רשות; אלא שמעמדה זו של המוסדות המיישבים עולה בבירור כי כל שאישרה רמ"י בשלב זה הוא שהצדדים יבנו את ביתם במשק לצד ההורים המחזיקים במשק, וכי העברת הזכויות שלאחר המוות טרם אושרה, דהיינו, שלב המימוש טרם הסתיים, וממילא לא ניתן לרשום את הזכויות במשק לאחר הפטירה באופן המבוקש לנוכח שינוי הנסיבות ופיצול התא המשפחתי של הבן הממשיך עם גירושי הצדדים.

במקרה דנן נראה כי היתקיים אותו שינוי נסיבות מהותי אשר יש בו להצדיק חזרת האם המנוחה (ולמעשה עוד קודם לכן חזרת האב המנוח) מהתחייבותה כלפי הצדדים, ובפרט כלפי התובעת, להעניק לה את מחצית המשק במתנה לאחר פטירתה מכוח מינויה כבת ממשיכה ביחד עם הנתבע; והרי מינוי הבן הממשיך ניתן על ידי ההורים המנוחים לצדדים עת היו נשואים, על מנת שיבנו את בית המגורים על נחלתם, ומכללא, יעבדו את המשק ויתמכו בהורים לאורך השנים, בעיקר לעת זקנה.

...

(1999) 814 ,797 ( 53 לפסק הדין; ע"א 350/96 וייסר נ' שביט, פ"ד נב( על כל פנים, אף אם לא ניתן לראות במתנת הבן הממשיך מעין מתנה מתפתחת כאמור לעיל, ואף אם נוכח מחיקת תביעת האם המנוחה מחמת חוסר מעש נסבור כי לא התבררו די צרכן טענותיה להתנהגות מחפירה כלפיה מצד התובעת, הרי גם אז סבורני, כי בנסיבות דנן עמדה לאם המנוחה הזכות לבטל את התחייבותה ליתן מתנה, ולו בשל ייחודה של ההתחייבות ליתן מתנה לאחר המוות, השונה במהותה מהתחייבות רגילה למתן מתנה בחיים.

הסכם בית הילדים אם לא די לנו בכל האמור לעיל על מנת לדחות התביעה דנן, הרי שניתן להוסיף וללמוד על וויתורה המפורש של התובעת על זכויותיה כבת ממשיכה בנחלה כולה, עם חתימתה על הסכם בית הילדים, לו ניתן תוקף של "פסק דין חלקי אשר סיים את הדיון בסוגיות אלו" כפי שנקבע 22 מפורשות על ידי כבוד השופט גרינברגר בפסק דינו מיום 28.3.12 (תמ"ש 26312-97 סעיף לפסה"ד); גרסת הנתבע לפיה הסכם זה נועד למעשה לסיים את כלל המחלוקות שהיו בין הצדדים בנוגע למשק כולו באותה עת - מתיישבת עם הראיות שבפני, כפי שאבאר.

לאור כל האמור לעיל - התביעה נדחית.

התובע כופר בקיומה של הסכמה פנים משפחתית וטוען שהסכמת ההורים למגורי מי מהאחים במשק פקעה עם פטירת האם המנוחה.

בהליך הקודם לא טען התובע לקיומה של הסכמה פנים משפחתית אלא טען שהסכמת ההורים לשימוש האחים במשק מחייבת את הבן הממשיך שיכנס בנעליהם.

הנתבעת לא פירטה את גירסתה באופן פוזיטיבי ולא ברור ממנה מי היו הצדדים להסכמה הפנים משפחתית הנטענת על ידיה (האם רק ההורים המנוחים או גם כל האחים, כפי שנעשה בהסכם לגבי חלקה ב'); מה טיבה ומהותה של ההסכמה הנטענת - ומה הזכות שיתנה במסגרתה (זכות בבית או במשק או זכות שימוש בבית; זכות לנתבעת או זכות לכל האחים) – ואם זכות שימוש לאיזו תקופה (עד לפטירת ההורים המנוחים או עד לאריכות ימים של מקבל הזכות או שהזכות בלתי הדירה ועוברת בירושה גם לצאצאי מקבל הזכות); מתי התגבשה אותה הסכמה נטענת (לפני פטירת האב המנוח או לאחר מכן) ועוד כהנה וכהנה פרטים החסרים בגירסת הנתבעת.

הפסיקה קבעה שיצירת הרישיון לא חייבת להעשות בחוזה מפורש שנקשר בין הצדדים, אלא יכולה להילמד גם מהיתנהגות בעל המקרקעין או משתיקתו ואי היתנגדותו לשימוש, אשר מלמדים על הסכמה לשימוש במקרקעין ויצירת השתק [בג"צ 45/71 קרושבסקי נ' עריית תל-אביב, פ"ד כא(1) 792; ע"א 32/77 טבוליצקי נ' בית הכנסת, פ"ד לא(3) 210 (להלן: "עניין טבוליצקי"); ע"א 496/89 אל-קאלאב נ' אוניברסיטת בן גוריון, פ"ד מה(4) 343].

...

לטענת התובעת יש לדחות את התביעה על הסף, או לגופה, בהעדר עילה.

לפיכך אני קובעת שהנתבעת תשלם לתובע דמי שימוש ראויים בסך של 64,000 ₪ לחודש בגין התקופה המתחילה בחודש 2/21 והמסתיימת בחודש 5/22.

אשר על כן, אני נעתרת לתביעה ומורה כדלהלן: אני מורה לנתבעת לפנות את בית הסוכנות ואת הנחלה מכל אדם וחפץ בתוך 60 יום מיום מתן פסק הדין.

הנתבעת תשלם לתובע דמי שימוש ראויים בסך של 64,000 ₪ בגין התקופה המתחילה בחודש 2/21 והמסתיימת בחודש 5/22.