מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

האם במסגרת סכסוך ירושה על עורכת דינו של המצווה לגלות מסמכים

בהליך בע"מ (בע"מ) שהוגש בשנת 2017 בעליון נפסק כדקלמן:

בקשה לרשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (סגנית הנשיא י' שבח והשופטים ש' שוחט ו- י' אטדגי) מיום 9.3.2017 בעמ"ש 49032-07-15, במסגרתו נדחה ערעור המבקשת על פסק דינו של בית המשפט לעינייני מישפחה בתל אביב-יפו (השופטת ס' אופק) מיום 13.7.2015 בתמ"ש 10129-01-13.
בנסיבות אלו, קבע בית המשפט, אין המדובר בחסר בצוואה אלא בשתיקה המהוה "הסדר שלילי", היינו שתיקה המשקפת הסדר הורשה ברור ושלם מבחינת המנוחים, העולה בקנה אחד עם הוראת סעיף 49 לחוק הירושה, התשכ"ה-1965, לפיו "זוכה על פי צוואה שמת לפני המצווה, ולא קבע המצווה אדם אחר שיזכה במקומו - אם בשעת מות המצווה נשארו צאצאים של אותו זוכה, יזכו הם לפי כללי החלוקה שבירושה על פי דין; בכל מקרה אחר הוראת הצוואה לטובת אותו זוכה מתבטלת". בית המשפט הדגיש כי במצב הדברים בו נפטרו שני המנוחים, צוואתו של המנוח קוימה (ובעקבותיה זכתה המנוחה בעזבונו) והמנוח לא הותיר אחריו צאצאים - נתמצתה הוראת צוואתה של המנוחה לפיה את עזבונה יירש המנוח, ולפיכך הוראה זו בטלה.
בית המשפט קבע כי כל קביעה אחרת היא בבחינת "יצירת זכויות ירושה יש מאין במלוא מובן המילה". כמו כן, בית המשפט דחה את טענת המבקשת לפיה ניתן להשלים את הצוואה, לפי פרשנותה, על פי דיני הטעות, וקבע כי המבקשת לא הביאה ולו ראשית ראייה (לרבות תצהיר של עורכי הדין שערכו את הצוואות) שתאפשר קביעת ממצא עובדתי לפיו המנוחים, ככל הנראה בטעות, לא ידעו שיש לציין בצוואותיהם הסדר ירושה אחר מזה שאותו קבעו בפועל.
באשר לטענת המבקשת כי נ.ל קיימה יחסי מישפחה קרובים עם המנוחים, ואף סעדה את המנוחה החל ממות המנוח ועד לפטירת המנוחה, קבע בית המשפט כי - "לא מן הנמנע כי לו היה ניתן לשאול את המנוחה, לעת פטירתה, הייתה היא מאשרת כי ברצונה לגמול לגב' נ.ל טובה ולזכות אותה בעזבונה. ברם, לא נמצא כל בסיס עובדתי או משפטי לקבוע כי זה היה אומד דעתה של המנוחה לעת שערכה את הצוואה, וההלכה לפיה 'צוואה היא מיסמך פורמלי, ואם ברור מתוכה שהיא משקפת את רצונו של המנוח בעת כתיבתה, אין בית המשפט רשאי ליטול היתר לעצמו לכתוב למנוח צוואה חדשה, אך משום שהוא סבור שלפי אומד דעתו של בית המשפט היה המנוח כותב צוואה אחרת לו שקל את המצב מחדש במועד מאוחר יותר' (ע"א 5654/92 בורשטיין נגד מסר, פ"ד כרך מט(5) 461), שרירה וקיימת, ויפה גם לענייננו" (פסקה 19 לפסק הדין; ההדגשות במקור).
זאת, בעוד "למנוחים לא היו ילדים ו/או מישפחה ולמנוחה לא היה קשר מעולם עם אחיה שאין חולק כי לא נימצאו עד היום ואיש גם לא חיפש אחריהם, בטח לא המשיב". לאחר עיון בבקשה ובפסקי הדין דלמטה, אין בידי לקבל את הבקשה, אשר אינה מגלה כל עילה המצדיקה מתן רשות ערעור ב"גילגול שלישי" - רשות אשר לא תנתן אלא במקרים חריגים בהם מתעוררת שאלה משפטית שהשלכותיה חורגות מעניינם הפרטני של הצדדים להליך (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123 (1982)).
בנסיבות אלו, נראה כי עניינה של הבקשה הנוכחית הוא כל כולו בנסיבות העובדתיות הקונקרטיות הקשורות לסכסוך שבין המבקשת למשיב, ואין מתעוררת איפוא כל שאלה בעלת חשיבות כללית המצדיקה מתן רשות ערעור.
...
זאת, בעוד "למנוחים לא היו ילדים ו/או משפחה ולמנוחה לא היה קשר מעולם עם אחיה שאין חולק כי לא נמצאו עד היום ואיש גם לא חיפש אחריהם, בטח לא המשיב". לאחר עיון בבקשה ובפסקי הדין דלמטה, אין בידי לקבל את הבקשה, אשר אינה מגלה כל עילה המצדיקה מתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי" - רשות אשר לא תינתן אלא במקרים חריגים בהם מתעוררת שאלה משפטית שהשלכותיה חורגות מעניינם הפרטני של הצדדים להליך (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123 (1982)).
אשר על כן, הבקשה נדחית.

בהליך ת"ע (ת"ע) שהוגש בשנת 2021 בבתי המשפט לענייני משפחה נפסק כדקלמן:

כמו כן, טענו הנתבעים כי עיקר הסיכסוך שלהם עם התובעת (שהיא עורכת דין בהכשרתה) נבע מניסיונות חוזרים ונשנים של התובעת להרחיק את המנוחה מיתר בני המשפחה ולרבות סילוק כל מטפלת שהובאה לטפל בה. עוד נטען כי לנוכח מצבה, הייתה האם נתונה להשפעה בלתי הוגנת מכיוונה של התובעת ולכך יש להוסיף את חוסר ההיגיון ואף את הרשעות של התובעת עת נרשם בצוואה סעיף המורה על הורשת מלוא עזבון המנוחה למדינת ישראל, אם וככל שהתובעת לא תהא בין החיים.
כפי שיובא בהרחבה, המדובר במעשה חמור שנעשה על ידי התובעת (להזכיר, עורכת דין) שאין בינו לבין רצון המצווה דבר ורבע דבר.
כיוון שכך וככל שכך, היינו מצפים מהתובעת לספר בקול ברור וצלול מה היה חלקה האמתי והנכון במלאכת עריכת הצוואה, לא לחשוש לגלות פרטים, לא להיתחמק ממתן תשובות או בשפה עממית "לא להיות
על מנת שלא להלאות את הקורא יתר על המידה, אביא רק מתשובותיה השונות של התובעת לשאלה זו שנאלצתי לשאול שוב ושוב באופנים שונים: הצוואה נערכה לבקשת אימא שלי; אני כתבתי צוואה בשבילי לטובת אמי, ואמי ביקשה שזה יהיה אותו דבר; אימא שלי ביקשה שאכין לה מיסמך אותו דבר כמוני; אני רק הדפסתי אותו הכנתי אותו לבקשתה; לא הכנתי, הדפסתי; המלל היה ידוע לי הרבה שנים; אני הוספתי את המלל; אני לא כתבתי, רק הזנתי מלל; מלל זה רק התוספת הרלוואנטית.
אשר על כן, דינה של הצוואה הוא בטלות מוחלטת, שכן אין כל תוחלת או תכלית לייתר הוראות הצוואה בהיותה של התובעת תבל"א, בין החיים.
ומיד לאחר מכן, מחדד בית המשפט העליון עניין התואם לחלוטין את המקרה דנן, לאמור: "אינני יכול להסכים לכך שאותה פעילות, אילו הייתה נעשית במסגרת של צוואה רגילה,
...
ג' – סיכומם של דברים: אשר על כן ומכל המקובץ לעיל, דין התובענה למתן צו לקיום צוואת המנוחה להידחות.
אשר על כן, הריני להורות כדלהלן: הבקשה לקיים אחר צוואת המנוחה – נדחית.
התובעת תשלם שכ"ט ב"כ הנתבעים בסך של 40,000 ₪.

בהליך ת"ע (ת"ע) שהוגש בשנת 2019 בבתי המשפט לענייני משפחה נפסק כדקלמן:

בהקשר זה ניתן לקחת בחשבון את מודעותו של המצווה לעובדה שהוא עורך צוואה, את ידיעתו על דבר הקף רכושו ויורשיו, ואת מודעותו לתוצאות עשיית הצוואה על יורשיו.
להוכחת הטענה ניתן להסתייע במסמכים רפואיים אודות המצווה נכון למועד עריכת הצוואה או בסמוך לאותו מועד, בחוות - דעת רפואית או אחרת באשר למצבו של המצווה לעת עשיית הצוואה, בעדויות של מי שערך את הצוואה ו/או מי ששמש כעד לה וכן בעדויות אחרות.
כאמור, הנתבעת לא טענתה בהתנגדותה לצוואה כי המנוח לא היה כשיר מבחינה רפואית לערוך את צוואתו ואף במהלך דיון בפני לבקשתה למתן צו לגילוי מסמכים, נטען על ידי באת כוחה כי הנתבעת אינה טוענת כנגד כשירותו הרפואית של המנוח.
יש לזכור כי בפסקי דין רבים נקבע, כי פעולת שליחות עבור המצווה, הנוגעת לעריכת הצוואה, כגון היתקשרות עם עורך דין בנוגע לעריכתה, או שיחות עם המצווה, אינן 4 ( ניכנסות לגדרו של סעיף 35 לחוק הירושה.
- המשפט, במסגרת הדיון בתוקפה של הצוואה, קרוב שתצטייר בפניו תמונת חייו של המצווה עובר לכתיבת הצוואה, קשריו החברתיים, ערכיו והעדפותיו; ויעלה בידו לבדוק אם הצוואה, מנקודת מבטו המשוערת של המצווה, נראית לכאורה הגיונית.
כאשר נידרש בית - המשפט להכריע בסכסוכי ירושה ולבחון תוקפה של צוואה, אין זה מתפקידו לשפוט מוסרית את המצווה ולהעמיד תחת ביקורתו את שיקול דעתו, עת בחר המצווה להנחיל את רכושו כך או אחרת.
...
בנסיבות אלו, מכל הנימוקים שפורטו בהרחבה, אני מורה כדלקמן: התנגדות הנתבעת לצוואת המנוח מיום 26/3/2017 נדחית.
ניתן בזאת צו לקיום צוואת המנוח מיום 26/3/2017 ואני קובע כי צוואה זו היא בת תוקף.
20 מינויים של ב"כ הצדדים כמנהלי עיזבון המנוח, כפי החלטתי מיום 30/1/2019 מבוטל.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2022 בהמחוזי תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

לעמדת התובעת, יש גם באישור זה כדי להעיד על כך שהזכויות בדירה מוקנות לה. התובעת ממשיכה וטוענת, כי בשנת 1990 ביקר הנתבע בארץ לרגל חגיגות בר המצווה לבנו.
הסיכסוך שלפני משקף בדיוק את התוצאה שעלולה להשתכלל במקרה של חוסר וודאות בשל העידר קיומו של מיסמך בכתב.
בנסיבות הנ"ל על מנת שהתובעת אכן תוכל להיות במעמד של תובעת ולהגיש תביעה מתאימה בגין זכותו הנטענת של אביה בדירה, היה עליה להראות כתנאי סף כי היא יורשת של אביה, בין מכוח צוואה ובין מכוח הדין, אשר זכאית לבוא בנעליו, ובהתאם ולתבוע זכויות בשמו (ראו: ע"א 777/80 שרייבר נ' שטרן פ"ד לח(2) 143, פסקות 2-3 (1984)).
ראו: ע"א 520/96 חוסין נ' מיר, פ"ד נד(3) 487, 494 (2000); דנ"א 2415/01 חב' פליצ'יה ראובן בע"מ נ' סופיוב (נבו 30.5.2001); ע"א 6766/11 חג'אזי נ' חג'אזי, פסקה 12 (נבו 23.6.2013); ע"א 3260/11 רחל ברכה, משרד עורכי דין נ' אפריקה ישראל להשקעות בע"מ, פסקות 17-18 (נבו 6.2.2015); התובעת מבקשת לבוא בנעלי אביה המנוח, לאור הסכמות שהתקיימו לטענתה בינו לבין הנתבע.
אשר לסעיף 8 לחוק ההתיישנות בע"א 1442/13 זוארס ואח' נ' התעשיה הצבאית ישראל בע"מ, פסקה 10 לפסק דינו של כב' השופט עמית, ניתן בהסכמת כב' השופטת (כתוארה אז) חיות וכב' השופט פוגלמן (נבו 18.8.2016)) הובהר כי סעיף זה: "...סעיף 8 לחוק ההתיישנות קובע את חריג הגילוי המאוחר, לפיו "נעלמו מן התובע העובדות המהוות את עילת התובענה, מסיבות שלא היו תלויות בו ושאף בזהירות סבירה לא יכול היה למנוע אותן, תתחיל תקופת ההתיישנות ביום שבו נודעו לתובע עובדות אלה". על הטוען לקיומו של החריג, מוטל הנטל להוכיח את תנאיו (עניין גיא-ליפל, פס' 41).
אשר לסעיף 7 לחוק ההתיישנות, אשר תוקן בשנת 2015 (טרם הגשת התביעה), לשונו קובעת כך: "מירוץ תקופת ההתיישנות של תביעה יושעה כל עוד נימנע התובע מלהגיש תובענה בשל כך שהנתבע, או מי מטעמו, מטעה ביודעין את התובע, מפעיל נגדו כוח, מאיים עליו או מנצל את מצוקתו; לעניין זה, 'הטעה' – לרבות בדרך של אי גילוי ביודעין של עובדה מהעובדות המהוות את עילת התובענה". במסגרת רע"א 6938/19 אילני נ' ברוך (נבו 20.8.2020) עמד בית המשפט העליון (מפי כב' הרכב השופטים סולברג, מזוז וגרוסקופף) על סעיף 7 הנ"ל במתכונתו החדשה.
במצב זה, הדרישה למסמך בכתב הקבועה בסעיף 8 לחוק המקרקעין ממילא אינה חלה על עסקת רכישת הדירה בשנת 1963 (ראו: הוראת המעבר הקבועה בסעיף 166(א) לחוק המקרקעין; פסק דינו של כב' השופט עמית, ניתן בהסכמת כב' השופטת כתוארה אז חיות וכב' השופט פוגלמן, בע"א 9555/10 הופמן נ' יפה ואח', פסקה 20 (נבו 15.7.2013)).
...
סיכום: מן המקובץ לעיל אני קובעת כדלקמן : התביעה העיקרית למתן צו המצהיר כי התובעת היא חברה במעונות פועלים א ע"ש יוסף לינבויים אגודה שיתופית תל אביב בע"מ, וכן בעלת זכויות במקרקעין בדירה המצויה ברח' זרובבל 10 בתל אביב (דירה מס' 2 בכניסה א') - נדחית בזה.
התביעה שכנגד נדחית בזה.
לאור זאת אני קובעת כי התובעת והנתבעת שכנגד, תישא בהוצאות הנתבע והתובע שכנגד ובשכ"ט בא כוחו, בסך מופחת וכולל של 10,000 ₪ (כולל מע"מ).

בהליך ת"ע שהוגש בשנת 2023 בבתי המשפט לענייני משפחה נפסק כדקלמן:

עניין לנו בסכסוך בין אח ואחות, ילדיה של המנוחה ט. ב, שהלכה לעולמה בשנת 2020.
דיון ראשון היתקיים ביום 23.12.20 ובסופו ניתן צו לגילוי מסמכים רפואיים ודו"חות סוצאליים בעיניינה של המנוחה.
דיון והכרעה המתוה הנורמאטיבי עריכת צוואה סעיף 26 לחוק הירושה התשכ"ה-1965 (להלן: "חוק הירושה") קובע כדלקמן לעניין צוואת מי שלא ידע להבחין בטיבה של צוואה: "צוואה שנערכה ע"י קטין או מי שהוכרז פסול דין, או שנעשתה בשעה שהמצווה לא ידע להבחין בטיבה של צוואה – בטלה." (ההדגשה אינה במקור ש.ה) בפסק דינה של כב' השופטת ש. גליק בת"ע 34585-10-13 ר.א נ' מ.ז (17.09.18) [פורסם במאגרים המשפטיים] התייחסה לסוגיה זו: "45. הפסיקה הרבתה לעסוק בשאלה מה פירוש "להבחין בטיבה של צוואה", הכללים סוכמו על פי שלושה רכיבים עקריים; מודעות המצווה לעמדה שהוא ערך צוואה, ידיעתו בדבר הקף רכושו יורשיו, מודעותו באשר לתוצאות עשיית הצוואה על יורשיו.
כמתחייב מהוראות סעיף 2 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות תשכ"ב-1962 – "כל אדם כשיר לפעולות משפטיות, זולת אם נשללה או הוגבלה כשרות זו בחוק או בפסק דין של בית משפט". לשם בחינת שאלת כשירות המנוחה לערוך צוואה והאם הבינה טיבה של הצוואה, עמדו בפני בית המשפט: חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט, ד"ר דרנל, המסמכים הרפואיים של המנוחה, לרבות סיכומי ביקורים בקופ"ח, סיכומי אשפוזים והערכות מטעם המוסד לביטוח לאומי.
מבחן הנישול - במסגרתו בודק בית המשפט האם הייתה סיבה לנישולם של יורשיו החוקיים של המנוח.
...
בסעיף 3 לצוואה הבהירה המנוחה מדוע היא מדירה את בנה (להלן: "הבן") מצוואתה: "בצער רב בלב כבד בתום התלבטות ולאחר שיקול דעת החלטתי להדיר מצוואתי אחרונה זו את בני אלמוני הנושא ת.ז ..... הנימוקים להחלטתי זו, הינם כדלקמן: הפקרתי ממועד פטירת בעלי, אביו. אי מתן סיוע, אי נוכחות והתעלמות מוחלטת בטיפול בצרכיי במהלך התקופה הארוכה והקשה שעוברת עלי שגורמים לי לשברון לב" טענותיו המרכזיות של הבן הן כי המנוחה לא הייתה כשירה לערוך את הצוואה לאור מצבה הבריאותי וכן טוען להשפעה בלתי הוגנת מצד הבת.
רצון המנוחה שוכנעתי כי הצוואה משקפת את רצונה של המנוחה וכלל בסיסי הוא שיש לקיים את רצון המת.
לאחר ששמעתי את העדים והתרשמתי מהם באופן בלתי אמצעי, נחה דעתי כי הצוואה משקפת את רצון המנוחה.
סוף דבר לאור האמור לעיל, ההתנגדות לקיום צוואת המנוחה ט.ב מיום 20.7.20 נדחית.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו