האם אפשר לחייב ועדה להגיש כתב אישום נגד חברה ובעליה

אמנם בשלב הראשוני הרף להוכחת סכויי התביעה אינו גבוה, אך כאשר על-פניו יש ספק ניכר בחוזקה של התביעה במישור האחריות אין למהר ולהטיל על הנתבע עלות נוספת בדמות שכר טירחתו של המומחה מטעם בית המשפט (הפסיקה לעיל; וראו גם רע"א 1358/12 מרכז רפואי רבין נ' אייזנבך (8/5/2012); רע"א 6614/12 פלונית נ' בית חולים המשפחה הקדושה (23/10/2012); רע"א 8135/18 פלוני נ' חברת החשמל (19/2/2019)).

ראיות לכאורה לקיומה של נכות: די בקביעת הועדה הרפואית במוסד לביטוח לאומי כי לתובעת נכות בשיעור 15% בשל פיברומיאלגיה כדי לעמוד בתנאי זה, ובמקרה הנוכחי הוצגו גם מסמכים הרפואיים התומכים בטענה כי התובעת סובלת מפיברומיאלגיה.

עם זאת, משעה שגורם אובייקטיבי הקשור במדינה קבע נכות, ראוי שהמדינה תשקול חיסכון בהוצאות ותבחן בחיוב אפשרות לוותר על חוות דעת הצדדים ולמנות מיד מומחה מטעם בית-משפט במימון שני הצדדים (השוו דברי כב' השופטת וילנר רע"א 7790/20 פלוני נ' מל"ל (14/12/2020) שהוזכר לעיל, בנוגע לחיסכון בהליכים, זמן ועלויות).

הבסיס לתביעה הוא החלטת המדינה לחזור מכתב האישום, אך עובדה זו לבדה אינה יוצרת חזקת רשלנות, בודאי נוכח הסבר הנתבעת כי החזרה נבעה מהגשת כתב אישום נגד עד מרכזי.

התובעת טוענת לזכות תפקודית מלאה (100%) ומובן כי שמורה לה הזכות להוכיח נזקיה, אך שיקלול הנתונים החלקיים שפורטו לעיל מעלה ספק רב אם ניזקי התובעת עולים על סכום של 2.5 מיליון ₪, בודאי בהיתחשב בנכוי אפשרי של תגמולי המל"ל. סוגיה זו עלתה בדיון, אך התובעת ובא כוחה הבהירו כי בכוונתם להוכיח שנזקי התובעת מגיעים לכדי סמכותו העניינית של בית משפט זה. רצונם כבודם, אך הם אינם יכולים לבקש קיצורי דרך והקלות בהוכחות.

...

הבקשה נדחית.

סוף דבר תקנות סדר הדין האזרחי מחייבות הגשת חוות דעת או תעודה רפואית להוכחת דבר שברפואה.

בנסיבות אלו הבקשה נדחית.

אישום אחר, עניינו, בפנייה של בן ארי לכץ, סמוך לאמצע שנת 2010, במקביל לטובות ההנאה שקבל כץ מבן ארי בייעוץ הפינאנסי האמור, שיפעל במסגרת תפקידו כיו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות של הכנסת (להלן: "הועדה"), לקידום תיקון לחוק ניירות ערך, התשכ"ח- 1968 שיביא לשינוי בסדר הנשייה של חברות המצויות בחדלות פרעון.

נושאי המשרה בחברה, היו מודעים לקשרי כץ-בן ארי והיה עליהם למלא אחר החובה לפקח על הפעולות של בן-ארי, ולא עשו כן. המסמכים שהתבקשו, רלוואנטיים לבחינת אפשרות להגיש תביעה נגזרת נגד נושאי משרה בחברה, שידעו על המעשים של בן ארי ולא מנעו ממנו להמשיך בביצועם.

בהעדר עילת תביעה כנגד נושאי משרה בחברה לא ייעתר בית המשפט, לבקשה לחייב חברה בגילוי מסמכים, מעבר לאלו שבעלי מניות זכאים לעיין בהם (תנ"ג 44096/04/19 טל בננסון נ' טבע תעשיות פרמצבטיות בע"מ (03.11.2019)).

לפיכך על פניו, ובנסיבות המתוארות בבקשה ובטיוטת כתב האישום, לא מתעוררת לגביו "בעיית הנציג". יתירה מכך, המבקשת לא הביאה תשתית ראייתית, ולו גם ראשונית, בעיניין קבלת החלטה בחברה שלא להגיש תביעה כנגד בן ארי להשבת רווחיו הנטענים ואף לא טענה בעיניין.

בהנתן שההליך הפלילי כנגד הנאשמים מצוי בתחילתו ותקינות ההליך היא אינטרס רב מעלה מצאתי כי יש לבכר אותו, על פני אינטרס המבקשת לעיין במלוא התכתובות נשוא הבקשה לצורך הגשת תביעה נגזרת ואף עשוי, שעיון יביא להחלטה שלא להגיש את התביעה (בדומה לכך בעיניין עיכוב של הליך אזרחי בנסיבות חריגות בהן זכותו של מתדיין בהליך פלילי עשויה להפגע ראו: רע"א 3955/21 החברה האמריקאית ישראלית לגז בע"מ נ' כלבו גז 2002 בע"מ (10.06.2021) והאסמכתאות שם).

...

טענות המשיבות: המשיבות טענו מנגד כי יש לדחות את הבקשה משלא התקיימו התנאים שבסעיף 198 א לחוק החברות, הרי, כתב האישום עליו מבוססת הבקשה, כלל לא עוסק בנושאי המשרה במשיבות.

ולא נטען דבר ,לגבי גורמים וסיבות אחרות שיביאו למסקנה כי טובת החברה, ולו גם ברמת תשתית ראייתית ראשונית, דורשת לנהל את התביעה הנגזרת בגין הרווח הנקוב בכתב האישום בהתייחס בין השאר, לסיכויי התביעה; עלויות ניהול התביעה והשלכות נלוות לה. מה גם, שהמבקשת מסתמכת על טיוטת כתב אישום ומבקשת לקבל לידיה חומרים אשר בהתאם להודעת היועץ המשפטי לממשלה, לפחות חלקם, הם חומרי חקירה שטרם הועברו לעיון הנאשמים עצמם.

מכל אותם טעמים, אני דוחה את הבקשה.

המבקשת תשלם למשיבות, את הוצאות הבקשה, ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 25,000 ₪.

בפסק-הדין נקבע כי אף שנראה כי המסמכים שהוצגו לפני הועדה מבססים "שויון ראייתי" בנוגע לשאלה אם המחזיק בנכס היה המערער או החברה שבבעלותו, הרי שאין מקום להתערבות מינהלית בהחלטת הועדה כאשר נראה שכפות המאזניים נוטות לטובת המערער מהטעם שעירית ירושלים מצאה לנכון להגיש כתב אישום נגד החברה ולייחס לה ביצוע עבירות הנוגעות להפעלת העסק.

כאמור, הנמקת הועדה להחלטותיה שלא לאפשר את הגשת המסמכים הנוספים נשענה, בראש ובראשונה, על הקביעה לפיה הראיות והמסמכים "מתייחסים לפעילות החברה בשנים המאוחרות למועדי החיוב – ולכן לאור האמור לעיל אינם מעניינה של הוועדה בתיק דנן" (פסקה 24(א) להחלטה מיום 26.8.20).

בית המשפט לא הכריע בין שתי אפשרויות אלה.

זאת משני טעמים: האחד, והוא העיקר בעינינו, עניינו בכך שהעלאת הטענה הנוכחית עומדת בסתירה לטענות המערער לפני ועדת הערר, במסגרתן חזר וטען כי אין לאפשר הגשת מסמכים נוספים מהטעם שהדיון בועדה מצומצם אך ורק לשנת 2013.

...

זאת משני טעמים: האחד, והוא העיקר בעינינו, עניינו בכך שהעלאת הטענה הנוכחית עומדת בסתירה לטענות המערער לפני ועדת הערר, במסגרתן חזר וטען כי אין לאפשר הגשת מסמכים נוספים מהטעם שהדיון בוועדה מצומצם אך ורק לשנת 2013.

נראה כי שיקולים אלה מכריעים את הכף לשלילת תחולת הכלל בענייננו: הראיות שהוצגו בסופו של יום מעידות בבירור על צדקת טענות המשיבה; המערער לא הסתמך על ההשתק, הן לנוכח העובדה כי טען בעצמו להיפוכו של דבר, הן לנוכח מועד העלאת הטענה בבית משפט קמא; והמשיבה לא השלימה את הדיון בהתדיינות לפני הוועדה בשל התנגדות המערער ולנוכח החלטה הוועדה שחסמה אותה מלעשות כן. מטעמים אלה סבורים אנו כי בנסיבות העניין ההליכים הנוגעים לשנת המס 2013 לא הקימו השתק פלוגתא בנוגע להליכים שהתנהלו לפני בית משפט קמא.

לפיכך אנו מורים על דחיית הערעור.

חודשיים עובר להסכם להעברת פעילות חברת בי מוס 1992 לבימוס פרינט במסגרת ת"פ 11590-07-16 הוגש נגד חברת בי מוס 1992 ונגד הנתבע כתב אישום בגין עבירות מס לפי פקודת מס הכנסה (בין היתר בשל השמטת הכנסות ורשומות כוזבים) וכן בעבירות מירמה כלפי המוסד לביטוח לאומי (בין היתר בשל הנפקת מסמכים ותלושי שכר פקטביים לעובדים פקטביים) בהיקפים של מיליוני ₪.

תמצית טענות התובעת התובעת טוענת כי יש לחייב את הנתבעים 1-3, יחד ולחוד, בתשלום פסק הדין שניתן נגד בי מוס 1992 - העומד על סך של 137,971 ₪ במועד הגשת התביעה - בתוספת פיצוי בגין עגמת נפש בסך 20,000 ₪, משהנתבעים עשו יד אחת להברחת נכסי בי מוס 1992 לבימוס פרינט, רוקנו את בימוס 1992 וסיכלו בכך את האפשרות למימוש פסק הדין.

השתכנעתי ממסד הראיות שהתובעת עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח כי הנתבעים 2 ו-3, אשר ידעו על התביעה שהגישה התובעת נגד בי מוס 1992, עשו יד אחת לריקון החברה ולהברחת נכסיה ופעילותה לנתבעת 1 על מנת להיתחמק מתשלום לנושים, וכי באמצעות הנתבעת 1 ותוך רישומה של הנתבעת 3, בת זוגו בעבר של הנתבע 2 ואם בתו, למראית עין כבעלים וכדירקטור יחיד - ממשיך הנתבע 2 את פעילותה של בי מוס 1992 לרווחת החברות בחו"ל שבבעלותו וכי במעשיהם סיכלו הנתבעים את יכולתה של התובעת להפרע את פסק הדין שניתן נגד בי מוס 1992 ועוולו אישית כלפיה.

הנתבעים 2 ו-3 אישרו שעובר להעברת פעילות בי מוס 1992 לבימוס פרינט הם ידעו על התביעה שהתובעת הגישה נגד בי מוס 1992 (ראו; סעיף 75 לתצהיר הנתבע ועדות הנתבעת עמ' 37 שו' 13-18).

...

אינני מקבלת את התביעה בגין עגמת נפש.

סוף דבר מכל האמור, התביעה מתקבלת כך שנתבעים יחיד ולחוד ישלמו לתובעת סך של 137,971 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה (11.3.2020) ועד לתשלום בפועל.

סכום אותו אני קובעת כסכום סביר ומידתי בנסיבות העניין.

אוסיף, כי הועדה בחנה גם את נסיבות ההחלטה על הנפקת הערבות, ועל כן, אפשר שהיה עליה להעמיק ולבחון את מהות הקשר בין הראל וגיל שפירא לעינייני המס שנחקרו על ידי הרשויות ברומניה, ובמיוחד כך על רקע כתב האישום לפיו בוצעו העברות כספים לא חוקיות ללרטון.

בהקשר זה מצביעה הועדה על חוות דעת שהוצגו לפיהן החברה הרומנית לא הייתה חייבת מס וטענת ההתעמרות לה מצאה תימוכין בהליכי בוררות בהן פתחו החברה ושפיר 1991 בשנת 2018, אלא שעם כל הכבוד אין בחוות הדעת המוזכרת על ידי הועדה, כדי לשלול את עבירות המס בהן הורשעו החברה הרומנית ומר מורגנשטרן בפסק דין חלוט ובודאי שאין בהליך בוררות שיזמה החברה בשנת 2018 כדי לאיין את ייחוס עבירות המס לחברה הרומנית ולמר מורגנשטרן בשנים 2009 – 2014, ואת החשש הסביר שהיה לאחים שפירא בזמן אמת מפני חשיפה להליכים פליליים וחבות מס. הועדה הקדישה פרק נכבד לדיון באחריות הפיקוח של האחים שפירא (שם, סעיף 3.8.8), ככל הנראה בהיתחשב בטענות שהועלו בבקשת האישור הראשונה, אלא שכאמור עניין זה אינו נידרש לבירור במסגרת בקשת האישור המתוקנת, ועל כן, לא אתייחס לאמור בחוות הדעת בעיניין זה. בחוות הדעת התייחסה החברה לעניין טובת החברה, ביחס לתביעה אפשרית נגד האחים שפירא בגין אי פקוח ומניעת עבירות המס בחברה הרומנית (שם, סעיף 3.8.9).

הועדה מצאה שקיים פגם בכך שההתחייבות של מר מורגנשטרן בתמורה להנפקת הערבות על ידי החברה כללה גם התחייבות כלפי האחים שפירא מבלי לגלות לדירקטוריון על הכוונה לערוך את כתב ההיתחייבות ולהחתים את מר מורגנשטרן (שם, סעיף 5.8.6), וכך הוסיפה: "עם זאת, הועדה סבורה, כי התשתית העובדתית שהונחה בפניה, אינה מצדיקה קביעה שלפיה היתקשרות החברה בכתב ההיתחייבות, כשלעצמה, יצרה לאחים שפירא "עניין אישי". מכל מקום, הועדה בדעה, כי אין די בשאלות שנתעוררו בעיניין זה כאמור לעיל, בכדי להצדיק הגשת תביעה נגד האחים שפירא".

...

לסיכום, משכולם מודים שלחברה לא הייתה חובה משפטית להנפיק את הערבות לטובת ההליכים הפליליים ברומניה ו/או לטובת תשלום המס של החברה הרומנית, על פניו נראה כי למצער מדובר בהחלטה לא סבירה על הנפקת הערבות.

משכך ובהתחשב בסכום הערבות נראה כי המבקש עמד בנטל להראות לכאורה שתביעה נגזרת תהיה לטובת החברה, לא כל שכן, בהתחשב בכל האמור לעיל באשר לעניין האישי שהיה לאחים שפירא והפגמים שנפלו בהתנהלות חברי הדירקטוריון ו/או החברה כפי שפורטו לעיל ובחוות דעת הוועדה.

סוף דבר בקשת האישור להגשת תביעה נגזרת מתקבלת.