האם איום בהגשת תביעה מהווה עילת תביעה

כמו כן אין בטענה לאיומים בהגשת תביעה משפטית באמצעות מר כהן כדי לזכות את דרורי בפצוי שכן, הלכה היא שאיום בהגשת תביעה משפטית אינו מהוה עילת תביעה.

...

אשר לתביעה שכנגד נגד מגדל, הגם שתביעה זו נדחתה, הרי שלאור הפגמים בהתנהלות מגדל כפי שפורטו לעיל, לא מצאנו להטיל על הנתבעת הוצאות משפט.

מסקנתנו שונה בכל הקשור לתביעה שכנגד שהוגשה כנגד מר כהן אשר דינה להידחות מחוסר סמכות (הגם שטענה זו לא נטענה) ומחוסר עילה.

מדובר בתביעה שכנגד שלא היה מקום להגישה ולפיכך, אנו מחייבים את דרורי לשלם בגינה למר כהן הוצאות ושכ"ט בסך כולל של 3,000 ₪.

יש מקום אף לידון בשאלה, באם הגשת תלונה למשטרת ישראל יכולה להוות עילה להגשת תביעה בעוולה של לשון הרע, בהתאם להוראות חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה - 1965 (להלן - "החוק").

עוד נטען, כי ככל שזו היתה המטרה בהגשת התלונה, אזי היה על הנתבעים להגיש בקשה למתן צו הרחקה מכח הוראת החוק למניעת הטרדה מאיימת, תשס"ב-2001, כפי שעשו בעבר.

...

על יסוד כל האמור לעיל אני קובע, כי בעת שהחל הרב להגיד את תפילת האשכבה, הרים מחבתי את קולו וקם מכסאו לכיוונם של הרב ושל ****.

מכל האמור לעיל עולה, כי ניתן לקבוע שהתלונה שהוגשה איננה תלונת שווא, וממילא יש לדחות את הטענה שלתלונה אין כל אחיזה במציאות.

סוף דבר התביעה נדחית.

לטענתה, הנתבע "איים" עליה ועל ילדיה כי אם לא תשלם לו סכום כסף נוסף, הוא יפנה לשירותי הרווחה בטענה כי היא מזניחה את ילדיה, טענה אשר לעצמה מוכחשת ומהוה עילה לתביעה בגין לשון הרע כנגד הנתבע.

כן טענה כי התביעה הוגשה בשל איומים והפחדות ובשל תשלום לאנשי מיקצוע לסיום העבודות בדירה (בפרוטוקול עמ' 3, שורות 1-4).

...

לטענתו, אחרי הנחת חברים משמעותית הוא הסכים כי הנתבעת תשלם לו סך 12,285 ₪, לא כולל החלפת האינסטלציה בחדר האמבטיה.

לטענתו, אחרי פניות רבות היא סירבה לשלם לו את יתרת כספו ולהחזיר את הכלים והחומרים אשר נותרו בדירה, הוא שלח לה מכתב התראה ביום 12/8/19, היא לא שילמה והגישה את התביעה בשיטת "כל הקודם זוכה". כאמור, עם הגשת כתב ההגנה הגיש הנתבע כתב תביעה שכנגד בסך 35,120 ₪ מתוכם סך 23,120 ₪ יתרת חוב העבודות, חומרים והציוד, הכלים אשר השאיר בדירה והחומרים בסך 2,000 ₪ ועגמת נפש בסך 10,000 ש"ח. דיון והכרעה לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובנספחים המצורפים, שמעתי את העדויות והתרשמתי ישירות, כן עיינתי בסיכומי הצדדים, דין התביעות להידחות.

הנתבע הודה כי לא השלים את העבודות אך טען כי התובעת לא אפשרה לו להיכנס ואילו התובעת הסבירה כי הוא אחר מאוד בהשלמת העבודות ביחס לסיכום וכן צעק ואיים בנוכחות ילדיה ולכן לא אפשרה לו להשלים את העבודה באחור.

עדות הנתבע ביחס לסיום העבודות היתה לא סדורה וסותרת ואני מקבלת ביחס לכך את טענת התובעת כי הנתבע לא קיים התחייבותו ביחס למועד סיום העבודות.

סעיף 7 לחוק ההתיישנות קובע כך: "מירוץ תקופת ההתיישנות של תביעה יושעה כל עוד נימנע התובע מלהגיש תובענה בשל כך שהנתבע, או מי מטעמו, מטעה ביודעין את התובע, מפעיל נגדו כוח, מאיים עליו או מנצל את מצוקתו; לעניין זה, 'הטעה' – לרבות בדרך של אי-גילוי ביודעין של עובדה מהעובדות המהוות את עילת התובענה". הינה כי כן, על מנת שהסעיף יחול נידרש כי יתקיימו שני יסודות: הפעלת אמצעי פסול (הטעה, הפעלת כוח, איום, ניצול מצוקה וכדומה) על ידי הנתבע או מי מטעמו; וקשר סיבתי בין אותו אמצעי לבין אי הגשת התביעה.

...

אילו הייתה התביעה נדחית לחלוטין ייתכן שהנתבעים היו זכאים לקבל סכום זה או קרוב לכך.

בהתחשב בכך שהיא תפסה נפח זעום מהדיון, ישלם הבנק לצדדים השלישיים הוצאות על הצד הנמוך בסך 5,000 ש"ח. סוף דבר התביעה נגד הנתבעת 1 נמחקת.

התביעה נגד הנתבע 4 נדחית, וכך גם הודעת הצד השלישי שהגיש נתבע זה. התובע ישלם לנתבעים 3-2 הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך כולל של 20,000 ש"ח, ולנתבע 4 ישלם הוצאות ושכר טרחה בסך כולל של 5,000 ש"ח. הנתבע 4, שהוא המודיע לצד שלישי, ישלם לצדדים השלישיים הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך כולל של 5,000 ש"ח. זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 60 יום.

תביעת התובעים 1 ו - 3 - אמירות הנתבעת במכתב מיום 30.8.2018 למח"ש (נספח 22 לכתב התביעה) התובעים טענו, כי ביום 30.8.2018 פנתה הנתבעת למח"ש בתלונה נוספת, שכותרתה "תלונה למחלקה לחקירות שוטרים: מחוז חוף של משטרת ישראל מעלים פעילות עבריינית של שוטרים מפני מח"ש ומפני אזרחים". איתי וימית ייחסו לנתבעת לשון הרע במספר אמירות, כדלקמן: "ניצול המישטרה למטרות פרטיות פסולות, זו כבר מסורת משפחתית. אחותו של הפושע - ימית ויסמן - שוטרת באגף משאבי אנוש, במשך שנים פעלה בחשכים וסייעה לאחיה ולמשפחתה התוקפנית והאלימה להפחידנו ולהתעלל בנו במגמה לסלקנו מביתנו. אחיה ומשפחתה היו מגישים נגדנו תלונות שוא שקריות והזוויות, שחברתה טל קוסטיקה ואחרים במישטרה היו מקבלים ללא שאלות ומזמנים אותנו שוב ושוב לחקירה... איתי בר נביא ניסה לדרוס את בעלי ורק בנס לא קרה אסון, הוריו השטניים התלוננו תלונות שוא במשרדי הרווחה... כל התלונות שהגשנו נגדם במשטרת חיפה מעולם לא נחקרו ואיתי בר נביא והוריו מעולם לא נחקרו בעיניינם למרות שסיכנו לא אחת את חיינו... ברור כשמש שימית ויסמן - אחותו של איתי בר נביא פעלה ופועלת להעלמת כל מידע על אלימותו של אחיה, סביר שכך התאפשר לה להחדירו לשורות המישטרה. מפחיד לחשוב שרוב שוטרי התחנה ומחוז דן שותפים לקנוניה ומסייעים לה וכן לאחריה להסתיר זהותו ולחמוק ממתן דין על פשעיו... נדהמתי לגלות כי העבריין הפושע, המפר צוים של בית משפט נגדו, המטיל אימה וטרור עלי ועל משפחתי, מאיים על חיינו ומזיק לרכושנו, הוא שוטר במשטרת ישראל, פושע בכסות שוטר". איתי טען, כי אמירות הנתבעת, לפיהן "ניצול המישטרה למטרות פרטיות פסולות, זו כבר מסורת משפחתית", "פושע", "פושע בכסות שוטר", "ניסה לדרוס את בעלי", "העבריין הפושע", "המפר צוים של בית המשפט כנגדו", "המטיל אימה וטרור עלי ועל משפחתי", מהוות לשון הרע.

פירוט הביטוי או המילים בהן השתמשה הנתבעת, המהוות לשון הרע, הוא הבסיס לעילת תביעה, ובלעדיו אין (ראה דברי כב' השופטת מ' בן פורת בהמ' (י-ם) 688/66 לעיל וגם ת"א (מחוזי י-ם) 2376-08 לעיל).

...

לא הוכח מי החל בעימות, אולם שוכנעתי, כי בעת ששהו בקומת המחסנים החל ביניהן עימות מילולי שכלל גידופים משני הצדדים.

סיכום לאור האמור לעיל, אני מקבל את התביעה באופן חלקי בלבד, ומחייב את הנתבעת לשלם לתובע מס' 1 (איתי) סך של 4,500 ₪, לתובעת מס' 2 (רעיה) סך של 750 ₪ ולתובעת מס' 3 (ימית) סך של 12,000 ₪ ובסה"כ - 17,250 ₪.

בנסיבות העניין, תשלם הנתבעת לתובעים מחצית מאגרת המשפט (1,865 ₪) ושכ"ט עו"ד בסך של 3,000 ₪.