האם אופיו החלש של נאשם יכול להוות נסיבה מקלה בעת גזירת דינו

בית משפט השלום ברמלה ת"פ 18238-07-20 מדינת ישראל נ' אבו אנטילה בפני כבוד השופטת רבקה גלט בעיניין: המאשימה מדינת ישראל ע"י ב"כ עו"ד אלימלך הנאשם רג'אב אבו אנטילה ע"י ב"כ עו"ד כבהא גזר דין

בין הצדדים גובש הסדר דיוני לפיו הנאשם יישלח לעריכת תסקיר, וככל שיוגש תסקיר הנושא אופי חיובי, לרבות טפול בבעיית האלכוהול והיעדר מסוכנות, תגביל התביעה טיעוניה לעתירה ל-6 חודשי מאסר בעבודות שירות ואילו הנאשם יוכל לטעון כרצונו.

התביעה ערה לכך שהנאשם שהה במעצר במשך תקופה של חודשיים ועוד 11 יום, אך לשיטתה, לא ניתן להסתפק בענישה מקילה יותר.

יתר על כן, במסגרת המשפחה, מופעלת האלימות על פי רוב בידי החזק כלפי החלש.

לדעתי, לאור סקירת הפסיקה ולנוכח נסיבות האירועים, מיתחם העונש ההולם נע בין מספר חודשי מאסר שיכול שירוצו בעבודות שרות, ועד 9 חודשי מאסר.

לא בכל יום ניתקל בית המשפט בתסקיר כה חיובי כמו זה שהוגש בעיניינו של הנאשם, המשקף שינוי יסודי שערך בתפיסותיו, ויכולת היסתכלות פנימית מעמיקה, המסייעים לו לשנות דרכיו.

לפיכך, עמדתי היא כי במקרה ייחודי זה, ראוי לעודד את הנאשם להמשיך בדרך הטובה בה התבסס, ולהטיל עליו ענישה שיקומית, אשר בעצם באה בנוסף לחודשיים ועוד 11 יום בהם היה עצור, ואשר יכולים היו להחשב כעונש מאסר שריצה.

...

אני גוזרת את העונשים הבאים: 7 חודשי מאסר על תנאי למשך שנתיים מהיום, והתנאי הוא שלא יעבור עבירות אלימות כלפי בת זוג.

טרם גזירת דינו של הנאשם, מצאנו לנכון לקבל את חוות – דעת המרכז להערכת מסוכנות ביחס למסוכנות הנשקפת מהנאשם בראי מעשי – העבירה שבעשייתם הורשע במסגרת פרשה זו. חוות – דעת זו אכן הוכנה ביום 27.2.22 ונביא להלן את תמציתה.

כן ציינה ב"כ המאשימה שנסיבות ביצוע העבירות מוליכות אף הן לקביעת מיתחמי ענישה כנקוב לעיל: הנאשם ביצע את העבירות לבדו; המעשים פגעו בכבודן ובגופן של המתלוננות שנתנו בו אמון ותוך מעילה באמונן; הנזק הנפשי למתלוננות משמעותי; תסקירי נפגעות העבירה אשר תומצתו לעיל מדברים בעד עצמם בהקשר זה. צוין, שהדברים חמורים במיוחד בשים לב לכך, שהנאשם היה מודע היטב לטראומה שהייתה מנת חלקה של המתלוננת ב' בילדותה והקשורה באופי המעשים; לפיכך, היה זה ברור ומובן, שצפוי נזק נפשי חמור מאוד לאותה מתלוננת כפועל יוצא ממעשיו.

בבואה להצביע על העונש הראוי להיות מוטל על הנאשם בשים לב לנסיבות שאינן קשורות בבצוע העבירות עמדה ב"כ המאשימה על טעמים לחומרה כדלקמן: אחריותו של הנאשם לפגיעות שייגרמו על ידי נשיאת עונש לו ולמשפחתו; העידר נטילת אחריות על המעשים, התמשכות ההליך (כשחלק מהאחריות לכך רובצת, לדבריה, לפתחו של הנאשם דוקא); לקולה צוינו אלו: הערכת המסוכנות הנמוכה (חרף מספר פרטים המלמדים על סיכון, כגון מניפולטיביות; ניצול מצבים לקידום תועלתו האישית, קווים נרקיסיסטיים, עמדה קורבנית והשלכת האחריות על אחרים); העידר עבר פלילי.

הסניגור פירט את תהליך ההכשרה הקשה של הנאשם (אשר תואר לעיל) עד אשר מונה לסגן מנהל מחלקה בביה"ח. הסניגור עמד על ההערכה המקצועית הרבה לה זכה הנאשם ועל נכונותו לסייע ולתרום ממרצו מכספו ומזמנו למען חלשים ונזקקים.

פרק נפרד הקדיש הסניגור המלומד לכשלי המישטרה בטיפול בעיניינו של הנאשם – החל באי הטיפול בתלונת א' משך תקופה ארוכה (מה שפגע ביכולתו להיתגונן); המשך בהיעלמות קלטות רבות (כולל חלק מחקירות הנאשם) מתיק החקירה באורח פלא; הנזק הראייתי הכרוך בפגיעה בראיות הללו; היתמהמהות רשויות התביעה בהגשת כתב האישום והתקופה הארוכה שחלפה מאז הגשתו ועד למתן הכרעת הדין.

לפיכך, ובכגון דא, הנסיבות האישיות של העבריין אינן יכולות לזכות במקום של בכורה; תרומתו לחברה, גדולה ככל שהייתה, איננה יכולה להוות עבורו מגן ולו חלקי מפני ענישה; עברו המפואר, כישוריו והיותו אדם אשר נתפס כחיובי, מכובד ותורם בחברתו - כל אלה לא יקהו את חומרת המעשים שעשה באותן שתי מתלוננות.

חלק מהתקופה תזקף לחובת הרשויות (אשר נימנעו מלטפל טפול אפקטיבי בתלונתה של המתלוננת א' במועד) ואשר היתמהמהו בהגשת כתב האישום נגד הנאשם; חלק מהעיכוב איננו צריך להיזקף לחובתן, שכן המשכות ההליך המשפטי נבעה מכך, שהיה צורך בשמיעת ראיות לצורך בחינת אשמתו של הנאשם ומפגעי מגיפת הקורונה אשר בשנתיים האחרונות האטה את ההליכים המשפטיים במדינה כולה.

...

טרם גזירת דינו של הנאשם, מצאנו לנכון לקבל את חוות – דעת המרכז להערכת מסוכנות ביחס למסוכנות הנשקפת מהנאשם בראי מעשי – העבירה שבעשייתם הורשע במסגרת פרשה זו. חוות – דעת זו אכן הוכנה ביום 27.2.22 ונביא להלן את תמציתה.

בהתחשב במכלול מצאנו לקבוע מתחם עונש הולם ביחס לאירוע זה הנע בין 5 לבין 8 שנות מאסר בפועל במה שנוגע לעבירות שבוצעו במתלוננת זו. משנקבעו מתחמי העונש בגין שני האירועים הנ"ל נותר לנו להיזקק לנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירות בטרם גזירת העונש המתאים.

סוף דבר מצאנו לנכון, לבסוף ובהתחשב במכלול, לגזור לנאשם עונש כולל בגין מכלול מעשיו.

לאחר ששקלנו את כל השיקולים הצריכים לדבר אנו מטילים על הנאשם עונשים כדלקמן: 7 שנות מאסר לריצוי בפועל בניכוי ימי מעצרו (לצורכי חקירה).

בית משפט השלום באשקלון ת"פ 40479-04-20 מדינת ישראל נ' אדרי לפני כבוד השופטת, סגנית הנשיא ענת חולתא בעיניין: המאשימה מדינת ישראל-פמ"ד ע"י ב"כ עו"ד חנה מוצ'ה הנאשם אורן יהודה אדרי-בעצמו ע"י ב"כ עוה"ד אהוד בן יהודה גזר דין

לאור זאת, סבורה המאשימה כי מיתחם העונש ההולם נע בין 6 חודשי מאסר שיכול וירוצו בעבודות שירות ועד 16 חודשי מאסר בפועל.

באשר לנסיבות הנשקלות בתוך המיתחם, המאשימה ציינה כי הנאשם ניהל את משפטו עד תום ולא ניתן לזקוף לזכותו חסכון בזמן השפוטי, נטילת אחריות על מעשיו או כפרה עליהם.

דיון והכרעה: מיתחם העונש ההולם למעשה העבירה נקבע בהתאם לעקרון ההלימה ולפיו נידרש יחס הולם בין חומרת מעשה העבירה בנסיבותיו ומידת אשמו של הנאשם, לבין סוג ומידת העונש המוטל עליו.

הרקע לבצוע העבירה, סיכסוך פעיל וחריף בין שני הוריו של הקטין, מהוה במקרה זה נסיבה מחמירה.

ראו בהקשר זה למשל תפ"ע 31454-05-20 מדינת ישראל נ' פלוני: "נוכח טיב הערכים החברתיים המוגנים בעבירות האלימות, המהוים תשתית בסיסי מחויבת לקיום חברה אנושית ראויה, עבירות האלימות בכלל נחשבות לעבירות חמורות. האופי המיוחד של עבירות האלימות בתוך המשפחה צובע אותן בגוון בולט של חומרה ומיאוס. ומדיניות הענישה הנוהגת לגביהן היא של חומרה מובהקת". ראו גם ע"פ 30/04 פלוני נ' מדינת ישראל: "מעשי אלימות אכזריים מסוג זה, אילו נעשו במתלונן בידיו של אדם זר היו, על פי המדיניות הנוהגת, נענשים בחומרה בעונש מאסר של מבצעם. ואם כך הוא במקרה כגון זה, הרי מקל וחומר כך הוא כאשר הפוגע האלים איננו אלא אביו של הנער הנפגע, המופקד מכח הטבע ומכח המשפט על הגנתו, ועל שלומו, טובתו ורווחתו. הצורך להגן על קטינים חסרי ישע מפני מבוגרים הפוגעים בהם פגיעות אלימת מחייב מסר עונשי חד משמעי. על אחת כמה וכמה כך הוא כאשר הפוגע הנו בן מישפחה של קורבן האלימות, כאשר הניגוד העמוק בין חובתו הטבעית והמשפחתית לבין מעשיו בולט במיוחד וראוי להוקעה עונשית מיוחדת". לעניין רמת הענישה הנוהגת, עיינתי באסמכתאות אליהן הפניתה המאשימה.

בית המשפט קיבל את ערעור המדינה על קולת העונש והחמיר באופן משמעותי את עונשו של הנאשם.

לענישה מחמירה ובלתי מיתפשרת כאמור ישנה חשיבות מיוחדת אשר נובעת מהפער המשמעותי ביחסי הכוחות בין הורים, אשר להם הכוח הפיזי והשליטה בחייהם של ילדיהם, לבין ילדים קטינים, חלשים ותלויים בהוריהם.

...

זאת, בשונה ממצבים שבהם הימשכות ההליכים המסתיימים בסופו של דבר בזיכוי, עשויה לעלות לכדי עינוי דין ממש של הנאשם.

כל האמור לעיל, בשקלול שיקולי הרתעת היחיד והרבים, צריכים היו למקם את הנאשם בחלקו התחתון של השליש העליון של מתחם הענישה.

סוף דבר: לאחר ששקלתי את מכלול השיקולים כמפורט לעיל אני מטילה על הנאשם את העונשים הבאים: 12 חודשי מאסר בפועל.

לטענתה, עבירה של אי הפקדת פקדון היא בעלת אופי שונה ונזק מיצטבר, הן נוכח הפגיעה בערך החברתי של שמירה על מדיניות כלכלית ותעסוקתית במדינת ישראל; הן נוכח הפגיעה במדיניות ההגירה בישראל; והן נוכח הפגיעה בזכויות הסוציאליות של העובד הזר.

לטענת המאשימה, תכלית הפקדת הפקדון היא להגן על זכויות עובדים חלשים במקביל ליצירת תמריץ ליציאתם של מסתננים מישראל, וככל שאי הפקדת פקדון משך חודשים ארוכים ייחשב עבירה אחת ולא מספר עבירות כמספר החודשים שבגינם לא הופקד הפקדון, יוותר תמריץ שלילי לבצוע חוזר ונשנה של העבירה.

תמצית טיעוני הנאשמים: הנאשמים טוענים כי יש נסיבות המחייבות הקלה בעת גזירת דינם ובין היתר כי לנאשמים היתה מלכתחילה כוונה להודות בעובדות כתב האישום ולחסוך זמן שפוטי, ועשו כן בהזדמנות ראשונה; כי העבירות נשוא כתב האישום נוגעות להעסקתו של עובד יחיד, אשר בחלק מתקופת העסקתו החזיקה הנאשמת בהיתר כדין ושילמה עבורו ביטוח רפואי, כך שהעבירות לא נוגעות לכלל התקופה שבה הועסק; וכן הנאשמת אף יצרה קשר עם העובד וחתמה עמו על הסכם סיום העסקה שבמסגרתו שולמו לו כל זכויותיו לרבות בגין כספי הפקדון (נספח נ/1) והעובד חתם על כתב קבלה וסלוק לתמיכה בכך (נ/2).

סימן א'1 לחוק העונשין, שחוקק במסגרת התיקון קובע, כי על בית הדין לבצע הליך תלת שלבי בעת גזירת עונשו של נאשם, כשהעיקרון המנחה בענישה הוא עקרון ההלימה, הקבוע בסעיף 40ב לחוק העונשין, המחייב "קיומו של יחס הולם בין חומרת מעשה העבירה בנסיבותיו ומידת אשמו של הנאשם ובין סוג ומידת העונש המוטל עליו". בפסק דינו בעיניין חדוות הורים[footnoteRef:1] סיכם בית הדין הארצי לעבודה את השלבים שעל בתי המשפט ליישם טרם קביעתו של עונש במשפט פלילי, כך: [1: ע"פ 57160-01-14 מדינת ישראל נגד חדוות הורים (8.2.2014), להלן: פס"ד חדוות הורים] "בשלב הראשון – המקדמי, נידרש בית המשפט לבדוק האם הנאשם שלפניו הורשע בכמה עבירות, להבדיל מהרשעה בעבירה יחידה. במידה ומדובר בכמה עבירות, על בית המשפט לקבוע האם הן מהוות ארוע אחד או כמה אירועים נפרדים. אם מדובר בארוע אחד, ימשיך בית המשפט 'כרגיל', אל שני השלבים הבאים (קרי, יקבע מיתחם ענישה לארוע כולו ויגזור עונש כולל לכל העבירות הקשורות לאותו ארוע (סעיף 40 י"ג(א) לחוק העונשין)). לעומת זאת, במידה ובית המשפט מצא כי בעבירות שבהן הורשע הנאשם מדובר בכמה אירועים, יקבע עונש הולם לכל ארוע בנפרד, ולאחר מכן יוכל לגזור עונש נפרד לכל ארוע (בד בבד עם קביעה האם ירוצו העונשים בחופף או במצטבר), או עונש כולל לאירועים כולם (סעיף 40 י"ג(ב) לחוק העונשין); בעקבות המסקנה שהתקבלה בשלב הראשון ימשיך בית המשפט לשני השלבים הבאים: בשלב השני קובע בית המשפט מיתחם ענישה ראוי בהיתחשב בעבירה ובנסיבות הקשורות בביצועה; ובשלב השלישי נבחנות הנסיבות שאינן קשורות לעבירה, ובהיתחשב בהן גוזר בית המשפט על הנאשם עונש המצוי במיתחם הענישה שנקבע בשלב השני (אלא אם מיתקיים אחד משני חריגים שיפורטו להלן)..."[footnoteRef:2] [2: פס"ד חדוות הורים, שם, בסעיף 13 לפסק הדין וההפניות שם] השלב הראשון – האם מדובר בארוע אחד או באירועים נפרדים במקרה שלפניי הנאשמים הורשעו בכמה עבירות ולכן יש לקבוע אם הן מהוות ארוע אחד או כמה אירועים נפרדים.

...

עם זאת, לאור מתחמי הענישה המקובלים בפסיקת בתי הדין ומשמדובר באירוע אחד אני סבורה כי מתחם הענישה ההולם לנאשמת הוא בין 30,000 ₪ ל- 50,000 ₪ (שלא כעמדת המאשימה), ובהתייחס לנאשם יש לקבל את מתחם הענישה שהציעה המאשימה – בין 5,000 ₪ ל- 10,000 ₪.

לאור כל האמור לעיל אני גוזרת על הנאשמת את העונשים הבאים: קנס בסך של 24,00 ₪ בגין עבירות ההעסקה כמפורט לעיל; קנס בסך של 42,000 ₪ בגין עבירות של אי הפקדת פיקדון לעובד זר שהוא מסתנן.

בנוסף לתשלום הקנסות אני מורה לנאשמם ולנאשמת לחתום על התחייבות להימנע מביצוע העבירות שבגינן הורשעו למשך 3 שנים, שאם תופר, יישאו הנאשמים בקנס המקסימלי הקבוע בחוק לצד עבירות אלה.

בית משפט השלום בנתניה ת"פ 23696-05-21 מדינת ישראל נ' לאונטייב לפני: כבוד השופט גיא אבנון המאשימה: מדינת ישראל באמצעות תביעות מרכז – שלוחת נתניה נ ג ד הנאשם: סרגיי לאונטייב בשם המאשימה: עו"ד רוני אלסטר בשם הנאשם: עו"ד קירה קרביץ גזר דין

לדעתה של קצינת המבחן, ההליך הפלילי ומעצרו של הנאשם מהוים גורם מרתיע, מציב גבול ומפחית סיכון.

בגזירת העונש בתוך המיתחם ביקשה להיתחשב בנסיבותיו החיוביות של הנאשם: גילו; מצבו המשפחתי; העדר הרשעות קודמות; נטילת אחריות בשלב מוקדם של ההליך תוך תיקון כתב האישום לקולה; שהייתו במעצר ממש כחודשיים, ובהמשך לכך בתנאים מגבילים לתקופה לא מבוטלת; שתוף הפעולה של הנאשם עם שירות המבחן, ומנגד חוסר שתוף הפעולה מצידו של אביו; החרטה שהביע הנאשם; אמפתיה שגילה לאביו; משמעות ההליך הפלילי כגורם מרתיע ומציב גבולות; המלצת שירות המבחן.

זה המקום לציין כי בפתח ישיבת הטיעונים לעונש העיד מעסיקו של הנאשם לטובתו, סיפר כי הוא מקפיד להגיע לכל הדיונים, כי הוא מעסיק את הנאשם מעל לתשע שנים, מכיר אותו ואת הוריו, שיבח את אופיו הטוב ואת עבודתו המוקפדת, ובקש להקל בעונשו.

ואם כך על דרך הכלל, קל וחומר כשנפגע העבירה הוא קשיש, שגופו חלש, עצמותיו פגיעות, ובהתאמה נפגעת יכולתו להחלים.

בגזירת העונש בתוך המיתחם נתתי דעתי לגילו של הנאשם, העדר הרשעות קודמות, תיקון כתב האישום לקולה, הודייתו במיוחס לו בשלב מוקדם של ההליך, תוך נטילת אחריות, הבעת חרטה וחסכון בזמן שפוטי.

...

אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: 16 חודשי מאסר בפועל, בניכוי תקופת מעצרו של הנאשם, מיום 9.5.21 עד 2.7.21.