לפניי ערעור על פסק הדין של בית-המשפט לעניינים מקומיים בבית שמש (כב' השופטת מאיה אב- גנים וינשטיין) בח"נ 38681-03-16 ובח"נ 38641-03-16, אשר הרשיע את המערער בשתי עבירות של השארת פסולת ברחוב ללא היתר, עבירה לפי סעיף 39(א) לחוק עזר לבית שמש (שמירת הסדר והניקיון), התשל"ז- 1977 (להלן: חוק העזר).
לדידו, בעניינינו יש לאמץ את פסק הדין שניתן בבית המשפט המחוזי מרכז בעפ"א 5584-08-10 שוקר אושרת נגד עריית רעננה שם נקבע שהשטח הפרטי אותו סללה עריית רעננה כמדרכה משמשת כדרך ייחודית לחנות אחת ולא כדרך המיועדת לכלל הציבור, ועל כן על הרשות מנועה מלפעול בשטח זה. כך גם בנידון, הנחת שקי הפסולת הייתה בשטח פרטי המשמש מעבר לשתי דירות בבעלות המערער בלבד.
הגדרת רחוב בחוק העזר, ממנו נגזר סעיף האישום, הנה:
"דרך, נתיב להולכי רגל, מדרכה, כביש, גשר, מעבר המשמש או מכוון לשמש אמצעי גישה לבתים אחדים, תעלה, ביב, חפירה, רחבה, כיכר או גן וכן כל מקום פתוח שהציבור משתמש בו או שהציבור ניכנס אליו או רשאי להכנס אליו, בין שהם מפולשים ובין שאינם מפולשים".
בהילכת אגדי נקבע כי "רחוב" יכול ויהיה גם בתחום שבבעלות הפרט ובילבד שיענה לאחת מהחלופות שעונות להגדרת רחוב בפקודת הפרשנות [נוסח חדש].
מכאן שהגם שמדובר בשטח שבבעלותו של המערער, מדובר בשטח פתוח אשר הגישה אליו אינה אסורה ואינה בשליטתו של המערער.
...
טענות המשיבה
המשיבה טענה כי יש לדחות את הערעור ולא ניתן להתערב בקביעות העובדתיות של בית משפט קמא.
דיון והכרעה
לאחר שעיינתי בתיק בית משפט קמא ובחנתי את החלטתו, ולאחר ששמעתי את טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה שלא נפל כל פגם בהחלטת בית המשפט קמא ועל כן דין הערעור להידחות.
תכליתו של חוק העזר היא למנוע מפגע ציבורי – תברואתי בשטח שהציבור מתהלך בו, והמשיבה פעלה למימוש תכלית זו. מאחר שהשטח בו עסקינן עונה להגדרת "מקום ציבורי" ו"רחוב" כמשמעותו בחוק העזר, לא נפל כל פגם בקביעתו של בית משפט קמא לפיה הורשע המערער בעבירות אשר יוחסו לו.
לאור כל האמור, אני דוחה את הערעור.
