ככל שהתובע היה דורש את הפרישי השכר בזמן אמת, הנתבעת יכולה הייתה לבחון אפשרויות פקוח נוספות על שעות העבודה בפועל ואף לתת לתובע הבהרות נוספות לעניין איסור החריגה מהשעות הנוספות המאושרות.
בפסד דין ביפר תיקשורת בישראל בע"מ[footnoteRef:11] דן בית הדין הארצי בסוגיית ההפסקות בעבודה והבהיר כי "נקודת המוצא היא כי המחוקק אסר על עבודה בשעות מרובות ברציפות, שכן העסקה כזו אינה נותנת ביטוי לאנושיותו של העובד ולצרכיו הבסיסיים. הפסקת העבודה – ולו לצורך החלפת אויר וכוח - נגזרת מכבודו של העובד כאדם, וחשיבותה לבריאות העובד ורווחתו מובנית מאליה" (ההדגשה הוספה- ר.ג).
כך, בית הדין הארצי קבע כי המעסיק רשאי להורות על ביטול העסקה בשעות נוספות וכי העבודה בשעות נוספות איננה זכות המגיעה לעובד וההופכת במשך הזמן לחלק מתנאי עבודתו [footnoteRef:75].
סיכומו של דבר, במצב שנוצר, בו התובע עבד שעות נוספות רבות כתולדה של צרכי העבודה, ובהיתחשב בכך שבהתאם למייל שכתב המנכ"ל לצורך ביצוע עבודת התובע נידרשות 11 שעות עבודה ביום (לאחר ניכוי חצי שעת הפסקה), הרי שהנתבעת דיברה למעשה בשתי קולות, מצד אחד ביקשה כי העבודה תבוצע במסגרת של 11 שעות עבודה ביום; ומאידך, הודיעה כי היא אינה מאשרת עבודה בשעות נוספות בתחילה בכלל; ובהמשך, מעבר למכסה המאושרת.
...
יתירה מכך, כפי שעולה מקביעותנו לעיל, שוכנענו, כי הנתבעת אכן אפשרה לתובע לנהל את זמנו.
מכל האמור לעיל עולה, כי עקרונות התחשיב הם כדלקמן:
התובע עבד במתכונת עבודה של שישה ימים בשבוע.
סוף דבר
הצדדים יפעלו כאמור בסעיף 95 לעיל.
