ביום 15.2.07, לאחר עיכוב של מספר שנים בשל הליכים משפטיים שהתקיימו בנוגע לתארים שנלמדו באוניברסיטת לטביה, ניתן לתובע על ידי הגף להערכת תארים במשרד החינוך אישור שקילות והתובע פנה לגורמים הרלוואנטיים במישטרה כדי לממש את זכאותו לדרוג מהנדסים.
התובע שב והפנה למסמך מתאריך 10.3.03 וכן לאישור שקילות של הגף להערכת תארים ובקש את תשובת ראש אגף משאבי אנוש לשאלה האם הוא עומד בכללי המעבר לעניין זכאות לדרוג מהנדסים.
אף אם נפל פגם בכך שבראש הועדה לא עמד ראש אגף משאבי אנוש, הפגם נרפא באמצעות הפניות המאוחרות, מהן עולה כי עניינו של התובע נבחן על ידה.
...
בנוסף קבע בית הדין הארצי כך:
"במהלך הדיון הובא בפנינו נוהל, מיום 10.03.03, שמסדיר אפשרות של פניה לוועדת חריגים של אנשי משטרה אשר נפגעו מהוראות המעבר בקשר לסיום לימודים אקדמאיים והחלת דירוג המהנדסים עליהם. נוהל זה לא הובא לידיעת המערערים, לפי טענתם. ב"כ המדינה טען כי מהוראות הנוהל עולה שאין הן חלות על הנסיבות של המערערים. גם אם טענה זו נכונה, והדבר אינו עולה לכאורה מהוראות הנוהל, הרי שלא ברור מדוע נקבעה ועדת חריגים לקבוצה אחת ולא לקבוצה אליה משתייכים המערערים, כתוצאה משינוי הכללים בנושא. על רקע זה מצאנו לנכון להמליץ למשטרה כי תשקול לזמן את המערערים לוועדת חריגים על מנת לשמוע את הנסיבות המיוחדות שלהם."
בתאריך 17.8.16 פנו התובע ומר לביא לראש אגף משאבי אנוש במשטרה, בבקשה לאשר תגמול לפי דירוג המהנדסים במסגרת וועדת חריגים.
לאחר שבחנתי את טענותיו של התובע, לא מצאתי כי בוועדת החריגים נפלו פגמים היורדים לשורשו של עניין, ולהלן אנמק.
לא שוכנעתי כי נפל פגם בכך שבראש הווועדה לא עמד ראש אגף משאבי אנוש.
סוף דבר – התביעה נדחית.
