דרשה עוזרת בית מנקה את דמי הביטוח הלאומי שלא שולמו עבורה

נושא המחלוקת העקרי הוא גובה הישתכרותה של התובעת (עובדת משק בית), לפני התאונה ולאחריה, בהנתן הצהרת התובעת לפיה שכרה שולם במזומן וחלקו לא דווח לביטוח לאומי על ידי המעסיקים, או דווח בחסר.

לטענתה לא הייתה מודעת לחובה של המעסיק לשלם עבורה ביטוח לאומי , ענין זה התברר לה רק לאחר התאונה והיום היא מקפידה לעבוד רק אצל מי שמדווח עליה כחוק.

לא הובאה כל אינדיקאציה לגבי סך הוצאותיה מהם ניתן אולי לגזור את הקף הכנסותיה, כיוון שלפי עדותה, חשבון הבנק אינו משקף את הכנסותיה והוצאותיה, לא כל הכספים שהיא מקבלת מופקדים בבנק, וגם את דמי שכירות היא משלמת במזומן.

ההקפדה הנדרשת בפסיקה עם מי שנכון להצהיר כזב כדי להמנע מתשלום מס אמת, ואף הצעת כב' השופט י.עמית שהושארה בצריך עיון בע"א 4351/13 כלל חב' לביטוח בע"מ נ' וינטר (11.11.13), לשקול הפחתה ולו כזית מסכום ההכנסה המוכח, מטעמים של מדיניות ראויה ותקנת הציבור, פחות רלוואנטיים בעניינינו, משום שאין כאן דיווח כוזב, אלא העידר דיווח כלל, כאשר החובה מוטלת על המעסיק.

נוכח הראיות שהוצגו בפניי, עדותה היחידה של התובעת שלא היתה נקיה מספקות, נתוני הביטוח הלאומי, השכל הישר והניסיון, אני מעריכה כי הישתכרותה של התובעת טרם התאונה ולאחריה, למעט ב-ששה חודשים הראשונים, עמדה על כ-5,000 ₪ לחודש, לפי 5 שעות ביום X 50 ₪ לשעה X 20 ימים בחודש.

משרכשה התובעת כרטיס רב קו בחודש מרץ 2017 היה לכרטיס זה שימוש יום יומי, ולכן אני נוטה לסבור שהתובעת חזרה לעבוד מחודש מרץ 2017, אם כי בהקף נמוך יותר, אם משום שחלק ממשקי הבית מצאו עוזרת בית אחרת ואם משום שעדיין לא חזרה לאיתנה.

...

התובעת לא הצליחה להוכיח מה סכום השתכרותה העולה על זה המדווח, ואיני מקבלת את הטענה כי הסכום המדווח כיום משקף את מלוא הכנסתה, אולם בעבר הוא שיקף רק מחצית.

בכל הנוגע לעבר החודשים בהם נפסקה לה נכות זמנית של 100% ו-50% ועל אף שהתובעת לא הוכיחה כדבעי שקיבלה עזרה, נוכח העובדה שהיה לה גבס למשך חודש וחצי, כאביה והטיפולים שעברה, אני מקבלת את הטענה שנזקקה לעזרה ושעזרה מסוימת אף ניתנה לה על ידי חלק מחברותיה או בני משפחתה, מבלי שביקשו תשלום על כך, ולכן אומדת עזרה זו בסך של 5,000 ₪.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל תשלם הנתבעת לתובעת את הסכומים הבאים: כאב וסבל 27,700 ₪.

כן טען בוחבוט כי הוא דרש וסיכם עם רבני כי אנשים לא יכנסו לחנות במהלך עבודתו בשל הסכנה הטמונה בכך; הוא הסביר בעצמו לכל צוות החנות כי המקום מסוכן במהלך העבודות בשל סכנת החלקה ונסורת; התובעת הוזהרה על ידו שלוש פעמים מפני כניסה לחנות; כאשר הבחין שצוות החנות מבקש להיכנס לחנות למרות אזהרתו ובקשתו, הוא הפסיק את עבודתו ופינה להם מעבר בטוח אך לא יכול היה להשגיח על הפתח בכל עת; מטבע הדברים מתפזרים במהלך ההתקנה שאריות פרקט ונסורת הגורמים לסכנת החלקה ועבודה זו מצריכה שימוש בכלי עבודה ובמסור חשמלי מסוכן; בוחבוט ניקה את איזור העבודה אחת לשעה במהלך עבודתו; הוא אינו בעל החנות ואינו המעסיק של המוכרות ולכן לא היה מוסמך לאסור כניסת אנשים לחנות, לנעול את דלת החנות או למנוע כניסה אליה ולתת הוראות למוכרות; בוחבוט התחייב לסיים את העבודה באותו היום ולכן לא יכול היה לעצור אותה לחלוטין משום שעובדים ניכנסו לחנות (סעיף 14).

העסקה דרך חברות הנקיון פותרת אותה מלשלם דמי ביטוח לאומי ותנאים סוצאליים נוספים לעוזרת.

ההוצאות השוטפות גדלו לאחר התאונה ואין להם אפשרות להעסיק עוזרת בית בהקף נידרש ואף לא להזמין גנן באופן קבוע שיטפל בגינה במקום בעלה (סעיף 25).

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ואת עדויות התובעת ובעלה, בהיתחשב בכך שהתובעת נזקקה לעזרה מוגברת של בני המשפחה בתקופה הסמוכה לאחר התאונה ולעזרה בעבודות ניקיון הבית לאורך כל התקופה כמו גם בחשבוניות בגין העסקת עזרה בשכר שצורפו (עבור חודשים רבים כאשר סכומי התשלום לחודש בגין ניקיון נעו בין 260 ש"ח עד 2,000 ₪ באחד החודשים, סה"כ מדובר בסכום של כ – 58,000 ₪ ששולם בתקופה שבין חודש יוני 2015 לפברואר 2020), אני פוסק לתובעת בגין עזרת הזולת לעבר פיצוי גלובאלי בסך של 120,000 ₪.

עם זאת, נראה שהתובעת לא פעלה עד תום למיצוי זכויותיה מול המוסד לביטוח לאומי בהקשר תביעתה להחמרת מצב בתחום הנפשי וזאת אני למד ממכתב המוסד לביטוח לאומי מיום 26.6.19 (עמ' 330 לתיק המוצגים) שהחזיר לתובעת טופס תביעה להחמרת מצב כיוון שלא צירפה אישור רפואי כנדרש, והתובעת בהמשך לאמור לא פעלה לפעול להשיג את אותו אישור רפואי נידרש מהקופה ולהגיש תביעתה להחמרת מצב פעם נוספת עם חוות דעתה של ד"ר קרת מומחית בתחום הפסיכיאטרי מטעם בית משפט ועם אותו אישור, וניכר מעדותה שאינה מוכנה להמשיך ולפעול בעיניין זה מול המוסד לביטוח לאומי.

אכן, בהתאם לחוות הדעת האקטוארית בעיניינה של התובעת קצבת הזיקנה לה היא תהיה זכאית גבוהה מקיצבת הנכות המשולמת לה, וניתן להניח כטענת הנתבעות שכל אדם בר דעת יבחר לקבל גמלה גבוהה יותר כשיתאפשר לו. עדיין, לאור סעיף 320(ג)(1) לחוק הביטוח הלאומי אין התובעת יכולה לקבל כפל גמלאות, ולכן עליה לבחור בהגיעה לגיל פרישה בחירה חד פעמית בין קצבת זקנה לקיצבת נכות מעבודה.

...

למעלה מן הצורך אציין, כי איני מקבל את טענת התובעת כי התנתקות מענף נפגעי עבודה תמנע מהתובעת לקבל טיפולים רפואיים, החזרים על הוצאות רפואיות ונסיעות לטיפולים, שיקום רפואי ומקצועי על פי סעיף 86 (א) לחוק הביטוח הלאומי שכן מפסק הדין שניתן על ידי בית הדין הארצי לעבודה בעב"ל (ארצי) 9804-09-17 צור נ' המל"ל (4.12.19) סעיפים 26 ו -29 עולה לכאורה לגבי היוון קצבת נכות מעבודה, כי מענק היוון שמשולם במקום קצבה אכן מנתק את הקשר בין הנכה למוסד אולם מודגש ש"ניתוק" זה מתייחס לקצבת הנכות בלבד להבדיל מיתר הגמלאות להן זכאי הנפגע בעבודה, גמלאות בעין או גמלאות מיוחדות, שלגביהן במקרה של היוון קצבה לא חל הניתוק, כשסעיף 26 לפסק הדין מפרט את אותן גמלאות בעין: ריפוי, החלמה, שיקום רפואי ושיקום מקצועי כאמור בסעיף 86(א) לחוק הביטוח הלאומי שהכותרת הרשומה בצידו היא "זכות לגמלאות בעין". סוף דבר סיכום הנזקים: א. הפסדי שכר לעבר - 235,700 ₪ ב. אובדן כושר השתכרות לעתיד - 398,600 ₪ הפסדי פנסיה - 79,300 ₪ ד. ניידות ונסיעות לעבר ולעתיד - 30,000 ₪ ה. עזרת הזולת לעבר - 120,000 ₪ ו. עזרת הזולת לעתיד - 375,000 ₪ ז. הוצאות רפואיות לעבר ולעתיד - 40,000 ₪ ח. נזק שאינו נזק ממון - 250,000 ₪ סה"כ 1,528,600 ₪ ט. לאחר הפחתת אשם תורם של 5% - 1,452,170 ₪ בניכוי: ט. תגמולי המל"ל -347,789 ₪ לסיכום התביעה נגד הנתבעות מתקבלת וההודעה לצד שלישי נדחית.

7נוכח האמור לעיל, הנתבעות ישלמו לתובעת פיצוי בגין נזקיה עקב התאונה ולאחר ניכוי אשם תורם בסך של 1,180,811 ש"ח בתוספת שכ"ט עו"ד בשיעור 23.4% וכן הוצאות משפט בגין חוות דעת המומחים מטעם התובעת וחלקה בחוות דעתה של המומחית מטעם בית המשפט כנגד קבלות.

כן ישלמו הנתבעות לצד שלישי שכר טרחת עו"ד והוצאות משפט בסך כולל של 30,000 ₪.

הנתבעת אף העלתה טענות קזוז, שבגינן הוגשה תביעה שכנגד, בגין רכיבים כדלקמן: השבת דמי ביטוח לאומי ששולמו על ידי הנתבעת בלבד; הפרישי שכר עבור אי ביצוע מלוא שעות העבודה בגינן שולם לתובעת שכר מלא; הפרישי שכר חודש אוקטובר 2017, ששולם ביתר; תמורת הודעה מוקדמת להתפטרות התובעת; השבת ימי מחלה וחופשה שלקחה התובעת ללא אישור, או ללא צבירה מספקת.

דברים אלה אכן היו כחלק מיחסים רגילים בין בעלת הבית לעוזרת ואין בהם כל רלוואנטיות להכרעה.

הנתבעת קוראת לתובעת מספר רב של פעמים "שקרנית", מטיחה בה האשמות, וברור לנו שאחרי שיחה כזו לא ניתן היה להמשיך את יחסי העבודה המתאפיינים ביחס אישי וקרוב במיוחד, בין עובדת משק בית לבעלת הבית.

בית הדין האיזורי פסק כי מאחר וההתפטרות הייתה בשל דרישת הנתבעת לשנות את מתכונת עבודתה, יש לראותה כמתפטרת בדין מפוטרת ועת מדובר בעובדת בהיריון, הפיטורים הם שלא כדין ובנגוד לחוק עבודת נשים.

הנתבעת עצמה העידה שהיא הייתה מרוצה מעבודת התובעת, הבית היה נקי ולכן, לא עשתה עניין בהקפדה על שעת ההגעה.

השבת תשלום בגין ביטוח לאומי הנתבעת שילמה את דמי ביטוח הלאומי - חלק מעסיק וחלק עובד - כך שהשכר לתובעת שולם בערכי "נטו". אין כל הצדקה לשינוי של שכר העבודה, קרי, הפיכתו מ"נטו" ל"ברוטו" לאחר שהתובעת הגישה תביעה לבית הדין.

סכום זה יישא הצמדה וריבית מהיום אם לא ישולם תוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין.

...

לכן, דין רכיב תביעה שכנגד זה להידחות.

בהעדר רישום אמין של ימי העבודה וימי ההיעדרות של התובעת, לא ניתן לחייב את אף אחד מן הצדדים ולכן, דין רכיב תביעה שכנגד זה להידחות.

לסיכום נוכח האמור לעיל, על הנתבעת לשלם לתובעת סכומים כדלקמן: סך של 21,600 ₪ בגין פיצוי על נזק ממוני, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 1.12.17 ועד ליום התשלום המלא בפועל.

בית הדין האיזורי לעבודה תל אביב ב"ל 3818-08-19 17 ינואר 2021 לפני: כב' השופטת יפית מזרחי-לוי התובעת ברכה טובה סלם ע"י ב"כ עו"ד איילת הורוביץ הנתבע המוסד לביטוח לאומי ע"י ב"כ עו"ד עדי גלם פסק דין

תאור זה של הקף המשרה שהתובעת באה למלא אינו עולה בקנה אחד עם גירסתה ביחס לשעות העבודה שנדרשו ממנה, מ-08:00 עד 15:00, לא כולל עבודה נוספת בלילות (ר' סעיף 14 לתצהיר בעלה של התובעת).

ת: כן. ש: מי זאת? ת: נחשון טליה? ש: מה התפקיד שלה בחברה? ת: היא מגיעה למשרד, יש הניקיון שהיא עושה במשרד, היא עוזרת לנושא של שי, לא מתעסקת איתי, אני רוב התעסוקה שלי היא מחוץ למשרד".

לתובעת לא היה חוזה עבודה ומעדותה גם עלה שלא הופרשו עבורה תשלומים לקופת גמל בשנת הלידה שבגינה היא הגישה את התביעה (ר' עמ' 25, ש' 11 לפרוטוקול).

...

סיכום לאור כל האמור, ולאחר ששמעתי את התובעת והעדים מטעמה וכן התרשמתי מחומר הראיות שלפניי כמתואר לעיל, לא מצאתי כי טעה הנתבע בהחלטת הדחייה.

משכך מסקנתי היא כי לא הוכחו יחסי עבודה בין הצדדים מעבר לעזרה משפחתית הדדית שנתנה התובעת לבקשת בעלה כשהדבר נדרש.

סוף דבר התביעה נדחית.

בבקשה עתרה המבקשת לתשלום מזונות הקטינה 2 סך 5,870 ₪ לחודש על פי הפרוט: כלכלה סך 800 ₪, חומרי נקוי לבית ולגוף סך 150 ₪, ביגוד והנעלה סך 800 ₪, מספרה סך 50 ₪, הוצאות משחקים ספרים בילוי סך 1,000 ₪, מתנות באירועים סך 100 ₪, נופשים וטיולים בארץ ובחו"ל 1,200 ₪, שיעורים פרטיים 750 ₪ וביטוח רכב ודלק 920 ₪ תרופות (ריטלין) 100 ₪.

לטענתה מוצרי ההיגיינה והטיפוח המשיב אינו קונה, חרף ההחלטה המחייבת אותו לעשות כן. לעניין העוזרת – נטען כי המבקשת מאז ומעולם ניהלה את כל סידור העבודה מול העוזרת וביקשה מהמשיב כי ישלם סך 1,700 ₪ עבור נקוי חודש יולי והמשיב לא שילם את החיובים הנוגעים לדמי הביטוח הלאומי והפנסיה.

נטען גם שהמבקשת מסרבת למסור למשיב את מספר הטלפון של עוזרת הבית על מנת לתאם מולה שעות ועלויות, והעבירה למשיב דרישה לתשלום 1,700 ₪ לחודש יולי, סכום שאינו סביר.

...

על כן, עד לתום שירותו הצבאי חובה, ישלם המשיב למזונותיו 350 ₪ לחודש.

אשר לטענה כי מאחר והקטין עובד ומשתכר אצל אביו אין לחייב במזונותיו, אני דוחה את הטענה.

החיובים על פי החלטתי זו חלים ממזונות חודש דצמבר 2022.