מכל מקום, לא למותר לציין כי במקרה שבו יוזם ההליך הערעורי מגלה כי עולה צורך של ממש בשינוי החזית הערעורית, עומדת לרשותו אפשרות להגיש בקשה לתיקון הודעת ערעור (תקנה 142 לתקנות סדר הדין האזרחי), אשר תדון על-פי המבחנים שעוצבו בפסיקתו של בית משפט זה, ולא למותר להדגיש כי הכלי של הגשת סיכומים לא נועד למטרה זו.
ממכלול הטעמים המפורטים לעיל, אני סבורה כי "דרך המלך" לבירור של ערעור בבית משפט זה לפי תקנות סדר הדין האזרחי (במקרה בו הוחלט שלא לדחות את העירעור על הסף מכוח הסמכות הקבועה בתקנה 138(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי) היא באמצעות הגשת תשובה לפי המתוה הקבוע בתקנה 138(א)(2) לתקנות סדר הדין האזרחי.
...
בהמשך לכך, הגישו המערערים בהליכים אלה בקשות אשר מעלות שאלות דיוניות דומות: האם יש מקום להיעתר לשינוי המתווה הדיוני שנקבע לבירור הערעור? ובפרט, האם יש להיעתר לבקשה להגשת תגובה מטעם המערערים לתשובת המשיבים לערעור או לבקשה להגשת סיכומים מטעם הצדדים במתכונת מדורגת חלף הגשת תשובה לערעור?
רקע עובדתי רלוונטי
בהליכים שבכותרת הוגשו על-ידי יוזמי ההליך בקשות אשר מעלות, כאמור, סוגיה דיונית דומה, ומטעם זה ראיתי לדון בהן במאוחד.
במקרה זה ייתכן ויהיה זה יעיל להורות על צו לסיכום טענות הצדדים בערעורים כולם במאוחד (על פני הגשת תשובות לכל אחד מן הערעורים בנפרד).
כיצד תיבחן בקשה לשינוי המתווה הדיוני לבירור הערעור?
וכעת לשאלה בה פתחנו – האם יש מקום להיעתר לבקשה מטעם בעלי הדין לשינוי המתווה הדיוני שנקבע לבירור הערעור?
פניה לבית המשפט בבקשה לשינוי המתווה הדיוני לבירורו של הערעור עשויה לגרור קיום "הליך מקדמי טרום-ערעורי" שעניינו בשאלה מהו המתווה הדיוני שלפיו צריך לברר את הערעור, והאם הסוגיות המשפטיות שעלו בערעור מצדיקות הגשת סיכומים.
התוצאה היא כי הבקשות לשינוי המתווה הדיוני בהליכים שבכותרת נדחות.