דרישת תשלום חוב בכתב: תנאים לדרישת תשלום חוב בכתב

לצד מסירת התנאים נדרשו העותרים לשלם חוב ארנונה שנצבר לגבי הדירה בסכום של 246,304 ₪ (נספח 6 לעתירה).

לאחר שתשלום החוב לא הוסדר ולא הושלם הליך הרכישה הודיעה עמידר לעותרים ביום 8.6.2016 על כך שהצעתה לרכישת הדירה בטלה (נספח 6 לכתב התשובה של משרד השיכון).

...

לסיכום, לא נפל פגם בהחלטת ועדת החריגים או בדרך קבלת ההחלטה, לא כל שכן פגם המצדיק התערבות בשיקול דעתה.

משהגעתי למסקנה זו מתייתר הדיון בשאלת המועד שבו הוגשה העתירה, והשיהוי שנפל בהגשתה.

סיכום על יסוד האמור, אני דוחה את העתירה.

התובעת העלתה טענה מהוססת כאילו הנתבע לא שלח דרישת תשלום לחב' ליטו גרופ בהתאם לסעיף 8 לכתב הערבות, תנאי שבלעדיו אין לחייבה בתשלום החוב הנערב.

...

דא עקא, הבחנה זו אינה ממין העניין, שכן היא אינה רלוונטית להוראת ס''ק 53(א) לחוק החוזים הכללי, להוראות כתב הערבות או לנימוקים המפורטים בפסק דין הסתדרות הרבנים ו-אלבס , לפיהם הגיע בית המשפט למסקנה אליה הגיע.

אני דוחה אפוא את טענת התובעת בנדון.

התובעת תשלם לנתבעת, באמצעות בא כוחה, הוצאות משפט בסך של 12,000 (כולל מע''מ) וזאת עד ליום 09.02.2023, שאם לא כן הסכום יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

להלן – "התוספת הראשונה"), שאלה תנאיה העקריים והרלבנטיים לתביעה זו: פלדמן יערוב אישית (בנוסף לערבותו לתשלומי הריביות) גם לתשלום סכום החלק הראשון של הקרן, שהיה אמור להפרע על-פי הסכם האשראי ביום 16.7.2010 (חמישית מהקרן, כ- 16.5 מיליון ₪); אם לאחר יום 16.7.2010, שווי השוק של המניות המשועבדות יהיה נמוך מגובה החוב (כלומר LTV של יותר מ-1), פלדמן יערוב אישית גם להפרש שבין שווי השוק לבין גובה החוב, עד לגובה סכום החלק השני של הקרן, שהיה אמור להפרע בחודש יולי 2011.

מאותה עת, פנה הבנק לפ.ד ולפלדמן במכתבי דרישה לתשלום החוב (נספח 14 לכתב התביעה), נוסף לכך נשלחו פניות והתראות במייל לתשלום החוב (גבאי, סעיף 36 לתצהירה).

...

לאור האמור לעיל, אני קובע שפלדמן לא הוכיח את עילת הקיזוז ולא הוכיח את גובה הנזקים הקשורים, על-פי הנטען, אליה.

תוצאה תוצאת כל האמור לעיל היא, שאני מחייב את שלושת הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובע את סכום התביעה, בצירוף ריבית על-פי האמור בכתב התביעה אך בכפוף לתיקון הריבית כאמור בסעיף 42.

כן אני מחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובע, שכר-טרחת עורך-דין בסך 2,700,000 ₪ והוצאות משפט בסך 2 מיליון ₪, שניהם בצירוף הפרשי התמדה וריבית כחוק מיום מתן פסק הדין.

לצורך הנוחות, הסיכומים שהוגשו מטעם הדרן, איהאב, הדרן 10 והלורד יכונו להלן "סיכומי איהאב", והסיכומים שהוגשו מטעם ד"ר מנסור והברון יכונו להלן "סיכומי ד"ר מנסור". דיון בכתב התביעה נתבע סך של 87,937,552 ₪ מנתבעים 6-2, וצוין כי לא מבוקש סעד כלשהוא נגד הדרן (נתבעת 1) שהיא בגדר "נתבעת פורמלית" בתביעה זו. התובעת טוענת כי החוב של הדרן הוא חלוט ולכן היא איננה נידרשת לבסס אותו, והנתבעים אינם רשאים לכפור בגובה החוב או לערער עליו.

התובעת הפניתה בכתב התביעה לסעיף 23(א) לחוק המים שבו נקבע כי "לא יפיק אדם מים ממקור מים ולא יתפיל מי-ים, בין לצריכה עצמית ובין להספקה לאחרים, ולא יספק מים, בין אם הפיקם ממקור מים או התפילם ממי-ים ובין אם קיבלם מספק אחר – אלא על פי רישיון מאת מנהל הרשות הממשלתית ובהתאם לתנאי הרישיון (להלן – רישיון הפקה)". בסעיף 23(ב) נקבע כי מועצת רשות המים תיקבע כללים למתן רישיון הפקה או רישיון הספקה ולתנאים שייקבעו בו. כמו כן הפניתה התובעת בהקשר זה לסעיף 156(ג) לחוק המים שלפיו הפרת הוראות סעיף 23 לחוק המים היא עבירה פלילית.

מצילום המסך שבנספח 22 עולה שדרך ההמצאה הייתה לכאורה במסירה אישית, אך צוין במפורש שהמסמך לא נימסר, לא צוין למי מטעם הדרן נעשה ניסיון למסור אותו ולא צורף אישור או תצהיר של השליח כדי לבסס שבוצע ניסיון מסירה באותה עת. תשתית אף לא צירף לתצהירו העתקים של דרישות התשלום שנשלחו, ולכן לא ידוע מה נכתב בכל דרישה ואם צוין בה מהו המועד האחרון לתשלום החוב, כנדרש בסעיף 5(א) לחוק המרכז.

...

לפיכך, אני קובע כי יש לקזז מחובותיהן של הברון והלורד לתובעת את הכספים שנתפסו שעומדים לפי סיכומי התשובה של התובעת על 1,872,801 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום תפיסת הכספים ועד למועד מתן פסק הדין.

בהיעדר ראיות מטעם מי מהצדדים המבססות איזה חלק מהסכום שנתפס היה מיועד ללורד ואיזה חלק היה מיועד לברון, אני קובע לעניין הקיזוז ולצורך תביעה זו בלבד כי יש לזקוף כמחצית מהסכום (936,400 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית) על חשבון החוב של הלורד לתובעת וכמחצית נוספת (936,400 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית) על חשבון החוב של הברון לתובעת.

סיכום והוצאות התביעה לחיובם של נתבעים 6-2 בחובות הדרן בגין השנים 2010-2000 נדחית.

שנית - סעיף 84(א) לפקודה מעמיד מספר תנאים לקיומו של שטר חוב, כדלקמן: "שטר חוב הוא הבטחה ללא תנאי ערוכה בכתב מאת אדם לחברו, חתומה בידי עושה השטר, בה הוא מתחייב לפרוע לאדם פלוני או לפקודתו, או למוכ"ז, עם דרישה, או בזמן עתיד קבוע או ניתן לקביעה, סכום מסויים בכסף". הוראת סעיף 84(א) אינה מחייבת כי שטר חוב יהיה ערוך כמסמך עצמאי על מנת שייחשב שטר חוב תקין, ודי כי יעמוד בתנאים המפורטים בסעיף 84(א) על מנת שיענה על הגדרת שטר החוב.

מנגד התובעת טענה כי בפגישה שנערכה עם הנתבעות ביום 2.7.2013 הבהיר מר ליאור ארקש (להלן- נציג התובעת) לגב' ברויטמן שעליה לחתום על שטר החוב באופן אישי לצורך פרעון התשלומים כתנאי לקשרי המסחר בין הצדדים וכי אם הנתבעת לא תשלם ניתן יהיה לידרוש ממנה את התשלום.

...

סיכום והכרעה לאור כל האמור לעיל ומשהגעתי לכלל מסקנה כי לא עלה בידי הנתבעות להוכיח פירעון החוב כלפי התובעת ואף לא סתרו את חזקת התמורה, ומשדחיתי אף את טענת הגב' ברויטמן אודות חתימתה כנציגה וקבעתי כי חתימתה היא כעושה השטר - מתקבלת מלוא התביעה על פי שטר החוב כנגד שתי הנתבעות ביחד ולחוד.

אשר על כן הנתבעות ישלמו מלוא החוב בתיק ההוצאה לפועל שנפתח לביצוע שטר החוב.

בנוסף תשלמנה הנתבעות לתובעת הוצאות משפט בסך 8,552 ₪ ושכר טרחת עורך דין בסך 20,000 ₪.