בחקירתה הנגדית התובעת אף הודתה בפה מלא כי בנגוד לאמור בתצהירה, לא הייתה בהריון במועד התאונה, וכי היא עצמה גילתה זאת לראשונה למעלה מחודש לאחר התאונה, וכשבוע לאחר מועד הביקור הראשוני בבית החולים (שורות 3-4 ו-9 בעמ' 16 לפרוטוקול).
התובעת טענה כי היא זכאית גם לסך של 2,000 ₪ בגין "תוספת גילום" עבור החודשים בהם שולמה לתובעת משכורת בערכי "נטו".
מנגד טענה הנתבעת, כי חוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א-1951 (להלן – חוק שעות עבודה ומנוחה) לא חל על התובע, שכן הוא הועסק בתפקיד ניהולי בכיר, הדורש מידה מיוחדת של אמון אישי, ואינו מאפשר מעקב ופקוח מדויק על שעות עבודתו, ומכל מקום, הוא לא עבד 60 שעות נוספות בחודש בממוצע.
גם מעדותה של גב' מלול עולה, כי הגם שהתובע ניהל את לוחות הזמנים של התובעת, שיעבדה תחתיו, הרי שהוא נידרש לעדכן אותה בכך (שורה 18 בעמ' 23 לפרוטוקול).
על מנת לסבר את האוזן נציין כי התובעת, שבאותה העת הועסקה בשירות הנתבעת פחות משלוש שנים בתפקיד שאין מחלוקת שלא היוה משרה בכירה או משרת אמון, הישתכרה 10,000 ₪ ברוטו, ואף לה שולמה תוספת הוצאות אחזקת רכב.
עיון בתלושי שכרו של התובע מעלה, כי בחודשים רבים אכן שולם לו תעריף שעה רגילה בעד מספר שעות העולה על 186 שעות עבודה חודשיות (ראו, למשל, תלושי השכר לחודשים 12/2013-3/2014), וכי הוא הועסק מספר רב של ימים ברצף, בלא שניתנה לו מנוחה בת 36 שעות רצופות, כנדרש לפי חוק שעות עבודה ומנוחה (ראו, למשל, דוחות הנוכחות של התובע ביחס לתאריכים 16.12.13-3.1.14; 5-21.1.14; 23.1.14-21.2.14, ועוד).
סעיף 6(ה) לצוו הרחבה [נוסח משולב] לפנסיה חובה 2011 קובע, כי עובד יהיה זכאי לביטוח פנסיוני ולבצוע הפרשות לפי הוראות הצוו החל מחודש עבודתו השביעי, אלא אם במועד הקבלה לעבודה היה מבוטח בביטוח פנסיוני כלשהוא, אז יהיה זכאי לבצוע הפקדות החל מיום עבודתו הראשון.
...
עוד נפסק, כי בבוא בית הדין להכריע בשאלה מי מהצדדים הביא את יחסי העבודה לידי גמר, עליו ליתן את הדעת "למכלול העובדות הרלבנטיות ומהן להסיק את המסקנה; ואין ללמוד מקטע דברים אלא מהתמונה כולה" (עניין בנצילוביץ').
הנתבעת תשלם לתובעים בתוך 30 ימים מיום שיומצא לה פסק הדין, את הסכומים המפורטים להלן, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה (10.9.19) ועד לתשלום בפועל:
לתובע:
גמול עבור עבודה בשעות נוספות בסך 169,557 ₪;
פדיון חופשה שנתית בסך 2,160 ₪;
פיצויי הלנת שכר ופיצויי הלנת פיצויי פיטורים בסך 5,000 ₪.
נוכח חוסר תום לבם של התובעים, מאחר שגרסתם נמצאה בלתי מהימנה בעליל בנוגע לעניינים המצויים בליבת המחלוקת, כמפורט בפרק הנוגע לנסיבות סיום העסקתם, ובשים לב לפער בין הסכום שנתבע (599,627 ₪ לתובע, 490,361 ₪ לתובעת), לסכום שנפסק בסופו של יום, ולכך שמרבית רכיבי התביעה נדחו, לא מצאנו מקום לפסוק הוצאות לטובת התובעים.
התוצאה היא, אפוא, שכל צד יישא בהוצאותיו.