דרישת פיצויים בגין מטרדי רעש זיהום אויר ואבק

נטען כי התובעים 1-49, תושבי גבעת שמואל, נקטו בפועל בהליך לפי סעיף 197, תבעו שם את אותם הנזקים בגין הוצאות חשמל וניקיון עודפות, מיטרדי רעש וירידת ערך, ואף פוצו בגין חלק מנזקים נטענים אלה, על פי הכרעת שמאי מכריע שמינה יו"ר ועדת הערר מחוז תל אביב לבירור תביעתם שם. התביעה הנוכחית שבגדרה נתבעים אותם נזקים שנתבעו בהליך לפי סעיף 197, אינה אלא ניסיון פסול לקבל כפל פיצוי על חשבון הקופה הציבורית, בגין עילה שכבר מוצתה.

עוד נטען כי פגיעה במקרקעין לפי סעיף 197 כוללת פגיעה ישירה ו/או עקיפה, ובילבד שהיא נובעת משינוי הייעוד של המקרקעין הפוגעים, וכי מטרדים הנגרמים כתוצאה מיישום תכנית במקרקעין סמוכים, כגון מיטרדי רעש, ריח או זהום אויר הם מטרדים הנחשבים לפגיעה עקיפה כזו, וברי תביעה ופצוי לפי סעיף 197.

טענות התובעים בתגובה לבקשה לסילוק על הסף עיקר טענת התובעים היא כי מדובר בתביעה נזיקית המבוססת על עילות המיטרד (ליחיד ולציבור), רשלנות, הסתרת אור שמש והפרת חובות חקוקות, כאשר המעשים אודותיהם נתבעות הנזקים הם, בין היתר, יצירת מיטרדי רעש, אבק, זהום אויר, ויברציות, חסימת אור שמש, מחנק קלסטרופוביה, בעת ביצוע עבודות סלילת הכביש ופתיחתו לתנועה בהיקפים של עשרות אלפי כלי רכב ביום.

וכך נקבע בעמ"נ (מחוזי ת"א) 318/07 טויטו נ' הועדה המקומית לתיכנון ולבנייה (16.8.10): "ככלל, תביעת פיצויים מכוח סעיף 197, המבוססת על טענה לנזק מסוג מיטרד, מוגשת ונדונה בשלב בו הנזק אינו ידוע או לא נגלה באופן מלא, ומדובר בפגיעה צפויה, לפחות בחלקה. גם בעניינינו, רק מבחן המציאות יוכיח את רמת הרעש הסופית שתגרום התכנית בפועל. על-כן, הוכחת הפגיעה מבוססת למעשה על תחזית, שעורכים מומחים בתחום האקוסטיקה, על בסיס הנחות והשערות הנגזרות מנתונים עובדתיים בנוגע לרמת הרעש כיום וגורמיה. בכך שונים דיני הנזיקין מדיני התיכנון והבניה. בעוד שדיני הנזיקין דורשים פגיעה ממשית כדי לזכות בפיצויים, ס' 197 מעניק פיצוי גם בגין "פגיעה תאורטית"."

...

התיישנות, שיהוי, היות התביעה טורדנית אין בידי לקבל את טענת הנתבעות לסילוק התביעה על הסף בשל התיישנות.

אין בידי לקבל את הטענה בעניין השיהוי בהגשת התביעה, שכן אף אם נכונה היא, הרי שנדירים המקרים בהם ידחה בית משפט על הסף תביעה אך ורק בשל שיהוי [ע"א 6805/99 תלמוד תורה הכללי והישיבה הגדולה עץ חיים בירושלים נ' הוועדה המקומית, פ"ד נ"ז(5) 433 (2003)].

סיכום הבקשה מתקבלת בחלקה באופן הבא: התובעים 1-49 מגבעת שמואל וכן התובעים 51, 52 ו-57 מקריית אונו לא יהיו רשאים לתבוע רכיב נזק של ירידת ערך דירותיהם (המכונה בתביעה "נזק כללי"), והתביעה בגין רכיב נזק זה תידחה.

נטען להפרת חובה חקוקה – כללי משרד איכות הסביבה, ולפיהם חובה על הנתבעת לבנות חומה אקוסטית אטומה לחלוטין בגובה 5 מ', בין הדירה נשוא התביעה לבין עבודות הרכבת הקלה, ובשל זהום אוויר, אבק, קרינה, רעידות, פסולת, טיילת עובדים, היה עליה לשמור מרחק בין הדירה לאתר העבודות.

בסופו של יום, כב' השופט ר. כהן , באותו הליך, דחה את בקשת הסילוק, תוך ציון שמדובר בתביעה וטענות כלפי אופן ביצוע התוכנית בפועל , ולא כלפי אישורה, וקבע שיש מקום לברר טענות בהיבט של התרשלות בקשר למימוש התוכנית וביצועה, לרבות יצירת מטרדים, והפרת חובות חקוקות, בהקשר זה, יצוין שבאותו הליך מרבית התובעים הנם בתי עסק, הסמוכים לעבודות הקמת התחנה כאן, ודורשים פיצוי בגין ירידה בהכנסותיהם, עם תחילת הפרויקט (פגיעה כלכלית) .

מנגד הנתבעת הגישה חוו"ד שמאי מטעמה, של מר יגאל אברמוב בה נקבע בין השאר, בסעיף ז: "אין חולק כי ביצוע עבודות הרכבת הקלה מהוה מיטרד לסביבה, אולם יש להביא בחשבון כי מיטרד זה בא במקום מיטרדי הרעש וזיהום האויר, הנובעים מהכביש ואשר פסקו עם נתוק קטע הדרך". ובסעיף ט: " בבחינת דמי השכירות הראויים למצב שלאחר תחילת ביצוע העבודות, יש להביא בחשבון כי הדירה כוללת מיגון אקוסטי שכן נת"ע שילמה בגינו, בהתאם לפסה"ד". בהתבסס על שומה השוואתית במאגרים, ושאר האינדיקציות הרלוואנטיות לטעמו, קובע מומחה הנתבעת , כי שווי דמי השכירות לדירה נשוא התביעה , לפני ואחרי העבודות עומד על 2,750 ₪ וכי אין פגיעה בשיעורם עקב עבודות בנית התחנה.

...

סוף דבר אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת, פיצוי בגין הפסד דמי שכירות ספציפי, סך של 10,500 ₪, הסכום יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל.

בכפוף לחיוב שבסעיף 1 לעיל, יתרת התביעה נדחית .

שני הצדדים הוציאו הוצאות רבות בהליך, והביאו בפני בית המשפט חומר רב. בנסיבות העניין , למרות שעיקר התביעה נדחית, אני סבור שעל כל צד לשאת בהוצאותיו.

בהתאם לתכנית המתאר שאושרה, היה על נת"ע להכין והיה על עריית תל אביב לאשר – "נספח סביבתי", המסדיר, בין היתר, את מניעת המטרדים בעת ביצוע העבודות, מניעת אבק, רעש, זהום אויר והסדרת הנגישות לעסקי התובעים.

כפי שנקבע בעיניין ברעלי: "סעיף 197 מדבר על פגיעה במקרקעין ולא על פגיעה באדם. מכאן שהפגיעה נבדקת לפי מבחן אובייקטיבי של פגיעה במקרקעין, כלומר בתכונותיהם כמקרקעין, ולא לפי מבחן סובייקטיבי של פגיעה באדם המחזיק אותו זמן במקרקעין. אדם בא והולך ואילו המקרקעין לעולם עומדים. מיטרד רעש, לדוגמא, עשוי לפגוע במקרקעין, כלומר באפשרות להשתמש ולהנות מן המקרקעין. מכאן שמטרד רעש עשוי להחשב פגיעה. אך השאלה אם אמנם הרעש מגיע כדי פגיעה, ומה מידת הפגיעה, אינה תלויה בשאלה מי מחזיק במקרקעין במועד מסוים ומה מידת הרגישות שלו לרעש. לעניין זה אחת היא אם הוא מוסיקאי או חרש. לכן גם לא יהיה בכך כדי לשנות לעניין הפיצויים בגין הפגיעה שפלוני, המחזיק במקרקעין, העביר את זכותו במקרקעין לפלמוני." (בעמ' 473).

השוני בין התובענות אף עולה הן בפסק דינה של כב' השופטת וולצקי בתובענת ארליך: "ככל שהתובעים טוענים כי התביעה הוגשה בעילה נזיקית הרי שיש להגישה במתכונת תביעות נזיקיות כאשר הסעדים הנם סעדים של פיצוי כספי שאזי יש לבחון האם בכלל נכון להגיש את התביעות של כל אחד מן התובעים במסגרת תביעה אחת, הגם שכל אחד מן התובעים סבל ויסבול נזק אחר, אותו יידרש להוכיח. טענת התובעים כי יכול ועומדת להם, מכוח סעיף 44 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: "הפקודה"), גם תביעה נזיקית להסרת מיטרד (להבדיל מפיצוי כספי) היא טענה תיאורטית לאור העובדה שסעדים זמניים לא ניתנו.

...

איני מקבלת את טענתן הגורפת של הנתבעות לפיה אין לתובעים עילת תביעה נגדן, גם לא בנזיקין.

סוף דבר הבקשות לסילוק התובענה על הסף – נדחות.

בשלב זה, די בתשתית העובדתית והמשפטית שהציגו התובעים בכתב התביעה כדי לבסס עילות תביעה לכאורה נגד הנתבעים, המצויות בסמכותו העניינית של בית משפט זה. הנתבעים ישלמו לתובעים הוצאות משפט בסך כולל של 35,100 ₪.

לטענת המבקשים, הם סובלים עקב פעילותה של המחצבה, משך שנים ארוכות, ממטרדי רעש, ריח, אבק וזיהום אויר חזק ובלתי סביר.

בנוסף, התבקש בית המשפט לפסוק פיצוי בסך 10,000 ₪ לכל אחד מחברי הקבוצה.

עולה איפוא, שעל מנת לעמוד בתנאיו של סעיף 8(א)(1) לחוק תובענות ייצוגיות, על המבקשים לשכנע את בית המשפט שקיימת אפשרות סבירה שייקבע שהמחצבה יוצרת "מפגעים סביבתיים". לשם כך, נדרשים המבקשים להניח תשתית ראייתית לכאורית לפיה, המחצבה יוצרת "רעש חזק או בלתי סביר" וכן "ריח חזק או בלתי סביר" אשר מפריעים, או עשויים להפריע למבקשים וליתר חברי הקבוצה.

...

יפים לעניין זה הדברים שנאמרו על ידי כב' השופט ע' פוגלמן בבר"ם 4303/12 אינסלר נ' המועצה האזורית עמק חפר (22.11.2012) (בפסקה 19), כדלקמן: "אחד התנאים לניהול תובענה ייצוגית בידי התובע המייצג ובא כוחו הוא שהתובענה תנוהל בתום לב (סעיף 8(א)(4) לחוק). תום הלב הדיוני משמיע, בין היתר, כי התובע נדרש מלכתחילה לבסס את בקשת האישור על בדיקה יסודית ומעמיקה של התשתית העובדתית והמשפטית הצריכה לעניין... בהתאם לכך, הגשת בקשה לאישור מבלי לערוך בדיקה מעמיקה של התשתית העובדתית והמשפטית הרלוונטית עלולה כשלעצמה להוליך למסקנה כי יש יסוד סביר להניח שהתובע הייצוגי ובא כוחו לא ייצגו את הקבוצה בתום לב." [ההדגשה הוספה – ב.א.] ואמנם, דרך ניהולה של הבקשה לאישור בידי המבקשים עד כה, שביטויה, למשל, בעבודת ההכנה החסרה והתשתית הראייתית הדלה בה בחרו לתמוך את הבקשה, מעוררת חשש כבד שעניינם של כלל חברי הקבוצה לא ינוהל בדרך הולמת, שתהא לטובת הקבוצה.

סוף דבר משנמצא, מחד, כי הבקשה לאישור אינה נתמכת בתשתית ראייתית מתאימה, ומאידך, כי לא הוכח שעניינם של כלל חברי הקבוצה ינוהל באופן הולם, לא נותר לי אלא לדחות את הבקשה.

אשר על כן, הבקשה לאישור התובענה כייצוגית נדחית.

בהתאם, נתבקשו הסעדים הבאים: צו עשה אשר יורה למשיבה לנקוט בכל הצעדים על מנת להביא להפסקה מוחלטת של מיטרדי הרעש, האבק וזיהום האויר; פיצוי כספי בסך של 10,000 ₪ לכל אחד מחברי הקבוצה וכן חיוב המשיבה בהוצאות.

אין קשר בין פירסום הודעה זו לבין הפירסום הנידרש בתקנה 11(ב) הנ"ל, המתייחסת לפירסום הודעה על עצם הגשת בקשת ההסתלקות, על מנת שניתן יהיה להגיש היתנגדות לבקשה זו (כאמור בתקנה 11(ג)).

...

כמו כב' השופט ד"ר בנימיני וכב' השופטת רות רונן, אף אני סבורה כי ההחלטה אם לפרסם הודעה על אודות הגשת בקשת הסתלקות היא החלטה שבשיקול דעת בית המשפט.

סוף דבר: הריני מאשרת את הבקשה להסתלקות מהבקשה לאישור התובענה כייצוגית ומורה על מחיקתה.

התביעה האישית של המבקשים נדחית.