דרישת עירייה לתיקון ליקויים במושכר

להשלמה ייאמר שהתובעים מכרו את זכויותיהם בנכס, כפי שהוא, במסגרת הסכם קומבינאציה ביניהם לבין החברה הקבלנית אברהם רוטמן ושות' בע"מ. כלומר התובעים כלל לא שיפצו או השקיעו סכומי כסף בתיקון הליקויים והנזקים הנטענים ולמרות זאת דורשים פיצוי בגין כך. במסגרת תצהירי העדות הראשית טענו התובעים טענה חדשה לפיה עסקת הקומבינאציה כללה רכיב בסך של 1,200,000 ₪ בגין "הוצאות שימור". טענה ממנה עולה כאילו התובעים נפגעו מכך שהנכס הושב ללא תיקון הנזקים.

במסגרת תצהירי העדות הראשית התייחסו התובעים לדרישות השימור של עריית רחובות והעלו התובעים טענה לפיה הפחיתו את מחיר המקרקעין וזאת "כתוצאה ממצב המושכר והצורך להחזיר את מצב המושכר לקדמותו כבניין לשימור על כל הכרוך בכך וזאת על פי הדרישות המחמירות של עריית רחובות". התובעים לא הציגו התחייבות כספית ישירה של הקבלן, ואולם הציגו את הסכם הקומבינאציה בו נרשם, למשל, שהקבלן מתחייב בין היתר לשאת בכל עלויות "שימור הבניין לשימור" [סעיף 4(ט"ז)(1) להסכם, נספח 15 לתצהירי התובעים].

...

אני מחייב את הנתבעים 2 ו-3, ביחד ולחוד, בסך של 160,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד הגשת התביעה, 31/5/2020 ועד מועד התשלום בפועל.

התביעה שכנגד נדחית.

אני מחייב את הנתבעים 1, 2 ו-3 ביחד ולחוד בתשלום הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך כולל של 25,000 ₪.

התובע ציין כי נשא בהוצאות רבות עבור תיקון ליקויים שנוצרו בתוך המושכר עצמו (תקוני ריצפה, קירות, רטיבות וצבע) המגיעים לסך של 58,962 ₪ , אותם הוא תובע כעת מהנתבעים, ואף דורש להורות להם לפעול לתיקון הנזקים והליקויים במושכר כפי שמופיעים בחוות דעת הנדסית מטעמו שצורפה לכתב התביעה.

אשר לטענות התובע בדבר הסבת משרדים אחרים בקומה לשתי דירות מגורים (ראו סעיפים 7-5 לתצהירו), הן מהוות הרחבת חזית פסולה ויש להיתעלם מטענות אלו, ומעבר לכך – אין מדובר בליקויים אשר מצדיקים היתערבות של בית דין זה. בנוסף, הטענות בדבר חריגות המיוחסות לחצר הבניין (ראו סע' 23-17 לכתב התביעה) לא הוכחו בחוות דעת המומחה והנתבעים אף הוכיחו כי הצבת מתקן אשפה בחצר הבניין נעשתה על פי דרישת הערייה (ראו נספח 8 לתצהיר הנתבע 1).

...

על כן, אני מורה לנתבעים להחליפו עד יום 1.9.2018.

מכל האמור עולה, כי תביעתו הכספית של התובע נדחית.

סוף דבר התביעה נדחית אפוא בעיקרה, למעט השלמת התיקונים כמפורט בסעיפים ה', ז' ח' ו- י' לסעיף 15 לעיל, ואלה יושלמו במלואם עד יום 1.9.2018, והודעה על כך תומצא לתיק בית המשפט עד לאותו מועד.

על מנת שעיריית ראשון לציון לא תחל הליכי גבייה בגין החוב לעירייה, התובעת נדרשה לשלם 7,856₪ עבור ארנונה לתקופה בה הנתבעים התגוררו בנכס.

השכן פנה אל נתבעת 1 בבקשה לתיקון הליקויים ואף דרש להמנע משימוש בחדר הרחצה ובמזגן.

נתבעת 1 טענה כי לאחר חודש ספטמבר 2016 היא תיקנה על חשבונה ליקויים במושכר בעלות של 69,381₪, אותם יש לקזז משכר הדירה.

...

לפיכך, התובעת היא בעלת הנכס והמשכירה ודינה של טענת היעדר היריבות להידחות.

סוף דבר התביעה מתקבלת.

הנתבעים ישלמו לתובעת, ביחד ולחוד, את אגרת בית המשפט ושכ"ט עו"ד בסך של 6,000₪.

בימ"ש קמא נימנע מלהכריע בשאלת כשרות ניכוי עלות תיקון הקיר מדמי השכירות, בנימוק לפיו זו "צפויה להתברר במסגרת התביעה הנוספת בין הצדדים". כן נקבע כי המנעות חדשנית לידרוש את הבטחונות במועד מלמדת כי נושא זה לא היה חשוב בעיניה בזמן אמת; כי הליקוי בנכס היה הגורם שמנע את עריכת הביטוח עד תקונו – שאז נופקה הפוליסה; כי תורג'מן הציבו משרד מטעמם במקום בו עמד המשרד ששמש את צדוק, ולא בוסס שינוי נסיבות; וכי את סוגיית השערים, שהיא בגדר "הפרה מינורית" ניתן ליפתור על דרך חיוב תורג'מן לפתוח את השער המזרחי, שנחסם על ידי גורמים שאינם בשליטתם.

בהסכם נקבע שעל תורג'מן להפקיד "במועד החתימה על הסכם זה", שטר חוב, שיק ללא ציון סכום וללא ציון תאריך לפקודת המשכיר, וכן 2 שיקים ללא ציון סכום וללא ציון תאריך, לפקודת: חברת החשמל, עריית אשדוד, יובלים אשדוד.

...

אף כאן מתחייבת המסקנה כי עמידת חדשנית על עריכת ביטוח לנכס פגום טרם תיקונו נטולת תום לב היא.

שלומית יעקובוביץ, שופטת התוצאה הערעור נדחה.

המערערת תשלם למשיבים הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 40,000 ₪.

עוד טען הנתבע, כי פעל לתקן כל תקלה עליה הודיעה התובעת באופן מידי, לרבות תקלות שלא נבעו משימוש סביר, וכי אין מקום לדרישתה לפצוי בגין רכישת הציוד מהשוכר הקודם.

הנתבע עתר להורות על אכיפת הסכם השכירות עד לחודש פברואר 2022, בתוספת הפרישי הצמדה וריבית, בסך של 40,950 ש"ח. עוד עתר הנתבע לחייב את התובעת לפצות אותו בגין נזקים נוספים שנגרמו לו בגין אי תשלום חשבונות שוטפים, המתייחסים לתקופה בה פעלה במושכר, בסך של 4,500 ₪ ועלות תיקון ליקויים במושכר, לפי הצעת מחיר, בסך של 25,740 ₪.

נקבע, כי על אדם מהיישוב להמנע מניצול הנסיבות אליהן נקלע להעצמת הנזק והגדלת הפצוי (ראה ע"א 544/10 פלונית נגד עירית כפר קאסם (12.3.2013)‏‏, סעיף לט לפסק דינו של כבוד השופט רובינשטיין וע"א 252/86 יצחק גולדפרב נגד כלל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מה(4) 45).

...

סיכום לאור האמור לעיל, אני מורה כדלקמן: א. התביעה העיקרית נדחית.

אני מקבל באופן חלקי בלבד את התביעה שכנגד ומחייב את התובעת (אסף) לשלם לנתבע (אילחננוב) סך של 26,036 ₪.

בשים לב לתוצאה אליה הגעתי, ובפרט להפרש בין סכום התביעה שכנגד לסכום הפיצוי שנפסק בפועל, אני מחייב את התובעת לשלם לנתבע מחצית מאגרות המשפט (1,500 ₪) ושכ"ט עו"ד בסך של 5,500 ₪.