דרישת מגורים נוספים כתנאי מקדים לדרישת הידועה בציבור

הבקשה לקציבת מזונות מתייחסת למזונות ילד אחד קטין מבת זוגו לשעבר (ידועה בציבור), בן 11.5.

היחיד הצהיר שאינו עובד, מתגורר בדירה ומשלם את שכרה, וכי נקבעה לו דרגת אי כושר בשיעור של 100% והוא מיתקיים מקיצבת נכות בסך 3,321 ₪.

נפסק כי חרף השינוי שחל בעיניין זה בסעיף 179 לחוק לעומת סעיף 128(א) לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980 - הדרישה למתן פסק דין כתנאי מקדים לקציבת המזונות - עודנה קיימת (רע"א 3239/18 יעקב ז'ק בנזקר נ' עו"ד מיכאל גבור [פורסם בנבו] (31/5/18)).

יודגש, כי על היחיד לשלם את דמי המזונות והמדור במלואם ובמועדם וככל שלא יעמוד בתשלומים, יגיש הנאמן בקשה לבית המשפט, אשר יורה על ביטול ההליך על כל המשתמע מכך, וללא מתן התראה נוספת (השווה: ע"א 3414/19 מיכאלי שבתאי יגיל נ' עו"ד הראל אורן - המנהל המיוחד [פורסם בנבו] (23/2/20)).

...

לסיכום, ראו בע"מ 2255/19 פלוני נ' פלונית [פורסם בנבו] (23/2/20), עמ' 19: "בדומה ללשונו של סעיף 128 לפקודה, גם סעיף 179 לחוק חדלות פירעון מחייב כי המבקש הקצבת מזונות יקדים ויצטייד בפסק דין מזונות של הערכאה המוסמכת, ובכך משמיענו כי הסמכות לקבוע את סכום המזונות ולהפחיתו נתונה רק לבית המשפט לענייני משפחה או לבית הדין הדתי הרלוונטי. בדברי ההסבר לסעיף 179 האמור נכתב כדלקמן: "מוצע לקבוע הוראות לעניין תשלום חוב מזונות שפסק בית משפט או בית דין מוסמך אחר, שמועד פירעונו חל לאחר מתן צו לפתיחת הליכים. תשלומי המזונות... צריכים להימשך במהלך הליכי חדלות הפירעון, זאת מאחר שמחייתם של מקבלי המזונות תלויה בתשלום המזונות. ואולם כאשר היחיד החייב במזונות חדל פירעון, ייתכן שיש מקום לשינוי גובה התשלום, זאת מאחר שתשלום המזונות במצב זה אינו בא על חשבון רווחתו של משלם המזונות בלבד אלא גם על חשבון פירעון חובות היחיד לנושיו, עובדה שלא בהכרח נלקחה בחשבון בשלב קביעת המזונות בידי הערכאה המוסמכת"..

באשר לבקשת היחיד מיום 18.1.22, אני קובעת כדלקמן: באשר לבקשתו לפטור מתשלום מביצוע התשלום החודשי, הרי על היחיד לפנות בבקשה מתאימה לממונה, אשר מוסמך להכריע בה על פי סעיף 156(ה).

בנוגע לבקשתו לפריסת הפיגורים שנצברו לחוב המזונות, אני מורה ליחיד לשלם את דמי המזונות שנצברו מאז מתן הצו לפתיחת ההליכים ועד היום, תוך 45 ימים מהיום.

יש לדחות את טענת המשיבה כי החלק בצו הארנונה "הגדרות והוראות כלליות" אינו אלא הקדמה או סיכום תמציתי או קווים כלליים ממעוף הציפור.

"מחסן", על פי מילון אבן שושן הוא "מקום איחסון, חדר איחסון, אפסנאיות, מאגר, מלאי, מיצבור, ממגורה, אסם" וכן: "מקום לשמירת סחורות או חפצים שונים: מחסן של ספרים, מחסן של כלי עבודה, מחסן קרור". למונח "מחסן" משמעות ידועה ומפורסמת בציבור הרחב, לא היה צורך להגדירו בצו הארנונה, כשם שלא הוגדרו מושגים אחרים ידועים ומוכרים לכל כמו סככה, חניה וכיוצ"ב. המונח "מחסן" איננו מוגדר בצו הארנונה אלא מצוין לצד הוראות מיוחדות לצוו, המורות על מיקום, ושאינן חלק מההגדרה הידועה והיה צורך מיוחד לבארן.

השאלה בעניינינו היא האם "מחסן" לצורך חיוב בארנונה על פי צו הארנונה הוא כל "מבנה עזר המצוי מחוץ ליחידת המגורים ואינו משמש למגורים", הא ותו לא. או האם על חלק של נכס למלא תנאי או תנאים נוספים על מנת להחשב "מחסן", ובהתאמה יחול עליו התעריף למחסן.

מעבר לידרוש אציין כי מעיון בצוים של שנים 2003 ו-2005 עולה כי בשניהם נקבעה הרשימה הסגורה שהחיוב בגינה הוא מחצית מהשטח העקרי (אינני מוצאת בשוני הנוסח – קרי שבצו 2005 החיוב בגין הרשימה הסגורה הוא בגין 50% משטחם של אותם חלקי נכסים לפי התעריף למגורים, ובצו 2014 החיוב הוא בתעריף העומד על 50% מהתעריף למגורים – משום שינוי מהותי בצו האחד לעומת מישנהו שכן התוצאה זהה, חיוב בתעריף שהוא מחצית התעריף למגורים).

...

תום לב אשר לתנאים שבסעיפים קטנים (3) ו-(4) בסעיף 8(א) בחוק תובענות ייצוגיות - לאור האמור עד כאן, אני סבורה כי לא ניתן לומר שעניינם של חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בדרך שאינה הולמת או בחוסר תום לב. הערה לפני סיום אני ערה לפסק הדין שיצא בימים אלה בעניין עע"ם 6685/15 ו-6993/15 עיריית תל אביב-יפו נ' אספיאדה בע"מ (16.8.16).

סוף דבר אני מאשרת את הבקשה לאישור תובענה ייצוגית רק בהתייחס לחדרי עגלות.

הצדדים יפרסמו הודעה בדבר ההחלטה לאשר את התובענה, בהתאם לסעיף 25(א)(1) בחוק תובענות ייצוגיות ויכללו בה את האמור בפרק זה שכותרתו "סוף דבר". טיוטת ההודעה תועבר לאישור בית המשפט בתוך 30 יום ואזי יינתנו הוראות לעניין דרך הפרסום.

סעיף 5(א) לחוק קובע את הזכות לאיזון בפקיעת הנישואין וסעיף 5א לחוק קובע את התנאים להקדמת המועד לאיזון משאבים, טרם פקיעת הנישואין.

בפסיקה נקבעו שני תנאים מצטברים הנדרשים לשם הכרעה בדבר היות בני זוג ידועים בציבור: חיי מישפחה - חיים אינטימיים כמו בין בעל ואישתו המושתתים על אותו יחס של חיבה ואהבה, מסירות ונאמנות, המראה שהם קשרו את גורלם זה בזה.

בהקשר של סיווג נכס כנכס משותף (הן מכח הילכת השתוף החלה על ידועים בציבור והן מכח הדין הכללי בהקשר של "נכס חצוני" הדורש הוכחה באמצעות "דבר מה נוסף") שוקלים בתי המשפט גם את השאלה האם גם לבן הזוג השני יש דירת מגורים או נכס אחר אשר נותר רשום על שמו.

...

לאור האמור, טענת האיש בענין הכנסה נוספת של האישה - נדחית.

לאור האמור, בהתאם לנוסחה המוצעת בפסיקה (עמ"ש (חי') 49513-09-14) ולאחר שנתתי דעתי לתא המשפחתי ונסיבותיו הפרטניות, כששיקול העל המנחה הוא טובת הילדים ורווחתם בבתי שני ההורים, אני קובעת כדלקמן: האיש ישלם לאם דמי מזונות קבועים עבור הקטינים סך של 1,800 ש"ח לחודש (מחצית הסכום לכל קטין), לרבות מדור ואחזקתו, שישולמו החל מהיום ועד הגיע הקטינים לגיל 18 או עד לסיום לימודי התיכון, לפי המאוחר מבין שני המועדים.

סיכום תלה"מ 38145-01-20 - התביעה הרכושית בעניין העסק שהגישה האישה - מתקבלת; תלה"מ 62602-05-20 - התביעה הרכושית בעניין בית המגורים ב----- שהגישה האישה - מתקבלת; תלה"מ 67194-06-20 - התביעה הרכושית בעניין הדירה ב------שהגיש האיש - נדחית; התביעה לאיזון משאבים- מתקבלת; תלה"מ 41618-09 - התביעה לפיצוי בגין עגמת נפש שהגיש האיש - נדחית; תלה"מ 20344-02-20 - התביעה למשמורת ולזמני שהות שהגיש האיש - מתקבלת באופן חלקי; תלה"מ 38066-01-20 - תביעת המזונות שהגישה האישה – מתקבלת באופן חלקי; נוכח תוצאת פסק הדין, לאחר שבחנתי את ההצדקה לניהול ההליכים, את הקביעות ביחס למחלוקות והגורם שדרש בירורן, ולאחר שנתתי דעתי להתנהלות הצדדים לאורך ההליך, אני מורה כי האיש ישלם לאישה הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 55,000 ש"ח , שישולמו תוך 30 ימים מהיום.

ביום 13.9.18 נודע לתובעת שעובדת אחרת של משרד החינוך, גם היא גרה בטייבה, הועברה מעבודתה באחד מבתי הספר היסודיים ברמלה לגן ילדים בטייבה (להלן – הגב' שאדן).

לטענתה, משרד החינוך קיבל החלטה זו בנגוד לפרוצדורה הקבועה בנוהל העברה יזומה; ההחלטה התקבלה שלא על ידי הגורם המוסמך לכך; משרד החינוך לא פירט בהודעתו לגב' שאדן את מהות אי ההתאמה בגינה היא הועברה ולא היתקיימו התנאים הפרוצדוראליים המקדימים הנדרשים בטרם החלטה על העברה יזומה.

שנית, בהתייחס לטענות התובעת על אופן ניהול הליך השימוע נציין, כי אף שאפשר והיה מקום לערוך תעוד מפורט יותר של השימוע לגב' שאדן, אין בכך כדי לאיין את תוצאותיו – "כלל ידוע הוא, כי בית המשפט אינו מחליף את שיקול דעתה של הרשות המוסמכת בשקול דעתו שלו, אלא אם נפל בהחלטת הרשות פגם המקים עילה להתערבות שיפוטית על פי מערכת הדינים של המשפט הצבורי" (ר' בג"ץ 4675/03 פייזר פרמצבטיקה ישראל בע"מ נ' מנכ"ל משרד הבריאות, ד"ר בועז לב (12.05.11)).

התובעת לא הוכיחה ששיבוצה של הגב' שאדן בגן הילדים בטייבה נעשה בנגוד לנהלים או כי החלטת משרד החינוך הייתה בלתי סבירה או שהיה בה פגם המחייב את היתערבות ביה"ד. נוסף על כך, התובעת לא הוכיחה, ואף לא טענה לכך שביטול שיבוצה של הנתבעת 2 היה מביא לכך שהיא תהיה הבאה בתור מבחינת הזכאות לשבוץ בגן בטייבה.

...

בנסיבות אלו לא מצאנו כי אי העדת מנהל בית הספר והגב' שאדן עומדת בעוכרי משרד החינוך.

סוף דבר: התביעה נדחית.

התובעת תשלם את הוצאות המדינה – משרד החינוך, בסך 5,000 ₪.