על פי סעיף 10א(ג) לפקודת הראיות "בית המשפט רשאי לסמוך ממצאיו על אמרה שנתקבלה לפי סעיף זה, או על חלקה, והוא רשאי להעדיף את האמרה על עדותו של העד, והכל אם ראה לעשות כן לנוכח נסיבות הענין, לרבות נסיבות מתן האמרה, הראיות שהובאו במשפט, היתנהגות העד במשפט ואותות האמת שנתגלו במהלך המשפט, והטעמים יירשמו".
לשם הרשעה על פי אמרה שנתקבלה לפי סעיף 10א נידרש כי יהא בחומר הראיות דבר לחיזוקה (סעיף10א(ד) לפקודת הראיות).
לאור היתנהלותו, שלאבנה נחקר בחקירתו הראשית כ"עד עוין", הוצגו לו שאלות כבחקירה נגדית, ללא היתנגדות ההגנה, אף שלא נתבקשה הכרזתו כעד עוין.
יפים לעניין זה דבריו של השופט א' גולדברג בע"פ 209/87 שחאדה נ' מדינת ישראל, פ"ד מא(4) 594, (596) 1987):
"כשם שמשקל ה"דבר לחזוק" הדרוש לפי סעיף 10א(ד) אינו ניתן לקביעה, ואין לך אלא ליתן דעתך לנסיבותיו של המקרה (והוא הדין לגבי סעיף 54א(א)), כן הדבר כששתי הדרישות הן מיצטברות.
עוד העיר המומחה (בסעיף 10 ב' ו- ו' לחוות דעתו נ/6) כי המומחה המשטרתי לא זיהה את היצרן של כלי הנשק שירה שניים מהתרמילים שנתפסו בזירה, וכן לא קבע איזה יצרן ומאיזה דגם נורו שבעת הקליעים וחלקי הקליעים שנתפסו בזירה.
...
המסקנה היא, כי יש להרשיע את הנאשם, בנוסף על עבירת הרצח, גם בעבירות הנלוות המיוחסות לו.
האישום השני:
באישום השני מיוחסות לנאשם עבירות של הדחה בחקירה ושיבוש מהלכי משפט, בכך שבמהלך שיחה עם מרואן אבו סיאם, שבה הודיע לו מרואן, כי זומן למשטרה, הנחה אותו הנאשם מה לומר בחקירתו, וכיצד לפעול בכדי שהמשטרה לא תעלה על עקבותיו.
סוף דבר, אני מציעה לחבריי, להרשיע את הנאשם בכל העבירות המיוחסות לו בכתב האישום.
מתוך כך שאנו נעתרים לבקשת הסניגוריה, אנו קובעים התיק לחקירת המומחים ליום 12/6/14, שעה 12:00.
