ההיגוי נעשה באמצעות כידון או מוט היגוי בלבד, מיועד לנוסע אחד או שניים, מהירותו לא תעלה על 12 קמ"ש. עומד בתקן ישראלי 1271 וכן "הוא עומד בדרישות טכניות נוספות המפורטות בנוהל העומד לעיון הציבור באגף הרכב במשרד התחבורה בשעות העבודה הרגילות של המשרד".
רקע:
א) בחודש ינואר 2019 התקבלה אצל המשיב פניית הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים (להלן: "רלב"ד") ממנה עלה, כי לאור פרסומים שונים בתקשורת יש עליה משמעותית בשימוש בקלנועיות וכלי רכב תפעוליים על ידי אוכלוסיות שונות ובפרט צעירים ומבוגרים ללא רישיון נהיגה, תוך הגדלת החשש לגידול במספר הנפגעים בתאונות, עקב הנסיעה בכביש שיוצרת סיכון הן למשתמש ברכבם אלו והן ליתר משתמשי הדרך.
העותרות הן "יבואן מסחרי" לפי סעיף 31 לחוק רשוי שירותים ובסעיף 32 (1) לחוק נקבע , כי יבואן מסחרי זכאי לקבל רישיון יבוא רכב אם "דגם הרכב עומד בהוראות כל דין לעניין רישום רכב, ובכלל זה בהוראות לעניין בטיחות הרכב והגנה על הסביבה, לרבות הוראות לפי פקודת התעבורה".
ו) המשיב מוסמך לקבוע דרישות ותנאים לצורך קבלת רישיון ייבוא מכוח סמכותו לפי סעיף 3 (ד) לצוו יבוא חופשי התשע"ד - , הקובע:
"מי שמוסמך לתת רישיון יבוא, אישור או היתר לפי צו זה, יפרסם את כלל הדרישות, התנאים המלאים והמסמכים הנדרשים לצורך נתינתם באתר האנטרנט של המשרד, לפי העניין".
ז) ביום 5/2/19 נשלח למנהל העותרת 2 מכתב שהוא למעשה סיכום פגישה מיום 30/1/19 (נספח ד' לתגובת המשיב).
...
לא שוכנעתי כי אכן כך הדבר.
לא שוכנעתי כי האינטרס הכלכלי - פרטי של העותרות גובר על האינטרס הציבורי שבהגנה על בטיחות הציבור.
לסיכום:
א) לאור האמור לעיל, דין העתירה להידחות.
