דרישה לפירעון מיידי של הלוואה בהתאם לחוזה

הסכם ההלוואה קובע מסגרת של תנאים לפיהם תעמיד התובעת לנתבעת מפעם לפעם אשראי ובהם הריבית שתשולם (4% לשנה – סעיף 6 בהסכם ההלוואה), הזכות לידרוש פרעון מיידי (סעיף 7 בהסכם ההלוואה) והבטוחות להשבת ההלוואה (ערבות יובל ומשכון מניות הנתבעת בחברה – סעיף 8 בהסכם ההלוואה).

אותם כספים שהשקיעה התובעת בחברה מהוים, במחציתם, הלוואה שהועמדה לנתבעת בהתאם להסכם ההלוואה.

התובעת אומנם הוסיפה והעמידה לחברה מימון, מימון שנירשם בספרי החברה כחוב לתובעת, ברם בין התובעת לבין הנתבעת לא סוכם אף פעם שבפועל ולו חלק ממימון זה יהווה הלוואה של התובעת לנתבעת.

...

העובדות אשר התברר כאמור מביאות למסקנה ברורה.

למעשה, אין מנוס מהמסקנה שהתובעת, משיקוליה היא ואפשר נוכח מערכת יחסים עכורה עם הנתבעים, החליטה לבוא עם הנתבעים חשבון בתום שיתוף הפעולה שלהם בעסקי החברה וכך גם ליצור, יש מאיין, טענה לחוב זה. ספק אם בתום לב הועלתה הטענה והוגשה תביעה זו. ומשכך, אני מקבל את גרסת הנתבעים, דוחה את גרסת התובעת, וקובע שהתובעת לא העמידה כל הלוואה לנתבעת בקשר עם הסכם ההלוואה, ועל הנתבעת לא חלה כל חובה לפרוע את המחצית מיתרת חוב החברה לתובעת בעקבות הסכם ההשקעה.

אשר על כן אני דוחה את התביעה.

וזו לשון סעיף 7 לכתב ההגנה, הנתמך, כאמור, בתצהירה של הלווה: "בשיחה שקיימה הנתבעת עם התובעת הובהר לה כי הנתבעת 1 תיתבע כנתבעת פורמלית, שכן הנתבעת 2 אינה מעבירה יתרת הכספים על פי שיעבוד פוליסת הביטוח, אשר היה עליה לשלם עם קרות הנזק ובהתאם לתנאי הפוליסה במקרה של אובדן מוחלט". ויודגש, כי הלווה נחקרה ע"י ב"כ התובעת בחקירה נגדית, והיא לא נישאלה כלל על סעיף זה. גם במסגרת סיכומיו לא עתר ב"כ התובעת לחייב את הנתבעת 1 אלא היתייחס לנתבעת 2 בלבד (ראו עמ' 15-16 לפרוטוקול).

ברי, כי אין בכך כדי לגרוע מחובתה של הלווה להתמיד בתשלום ההלוואה עפ"י ההסכם, או מזכותה של התובעת, ככל שלא תתמיד הלווה בתשלומים או ככל שתפר את ההסכם בכל דרך אחרת או ככל שיתקיים איזה מן התנאים המצדיקים זאת על פי ההסכם בעתיד – לממש את זכותה על פי ההסכם לידרוש את פירעון ההלוואה באופן מיידי, על פי תנאי ההסכם.

...

בנסיבות אלו, אני סבורה כי לא יהיה זה הוגן לחייב את הלווה, במסגרת הליך זה, בפרעון מלוא יתרת ההלוואה באופן מיידי, מקום בו לא התגוננה באופן אמיתי מפני אפשרות זו. לא למותר להוסיף, כי התנהלות זו של התובעת בניהול התיק, מהווה המשך ישיר להתנהלותה ביחסיה עם הלווה עובר להגשת כתב התביעה.

בנסיבות אלו, אני סבורה כי אין מקום לחייב את הנתבעת 1 כעת בתשלום מלוא יתרת ההלוואה, ודין התביעה נגדה להידחות.

סוף דבר לאור האמור אני דוחה את התביעה.

הבנק מצידו הוציא ביום 23.4.2018 דרישה לפרעון מיידי של ההלוואה.

יתר על כן, בסעיף 5.2.11 להסכם המכר נקבע כי סך של 5.5 מיליון ₪ מתוך התמורה ישולם "באופן שתחילה יועבר הסכום הנידרש לסילוק המשכנתא בבנק בהתאם למכתב הכוונות, והיתרה הנותרת תשולם למוכר באמצעות שיק בנקאי לפקודת אליבו השקעות בע"מ...". מכאן שגם לאחר ההיתקשרות בעסקת המכר, השותפות המשיכה להתקיים, והוסכם שהתמורה שתתקבל בגין המקרקעין לא תשולם לשותפים, אלא תשמש תחילה לכסוי הלוואת המשכנתה שנלקחה מהבנק למימון המיזם, והיתרה תועבר לחברה.

...

על כן, יש לדחות את התביעה למתן צווים הנוגעים למסמכים של חנוך ושל קבוצת המשבב שנמצאים בידי תומר.

סיכום לאור כל האמור לעיל, התביעה נדחית במלואה.

לפיכך, אני מחייב את התובעים יחד וכל אחד לחוד לשלם לנתבעים סך של 350,000 ₪ בגין שכר טרחת עורכי דין, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

בהמשך, היתעלמה המבקשת מהודעת ביטול הסכם ההלוואה ששלחה חברת א', הכוללת דרישה לפרעון מיידי של החוב והתראה טרם נקיטת הליך משפטי כנגד הנתבעים, כמו גם מאזהרות חוזרות ונישנות שלו עצמו, כי היתנהלותה זו תיפגע בהתנהלותה השוטפת של חברת ר', בתזרים שלה ואף עלולה להוביל לפרוקה.

שני מקורות לסמכות רחבה זו. בהתאם למקור הראשון שפורט, דהיינו סעיף 6(ה) רשאי בית המשפט לעינייני מישפחה להורות על צירופה של תובענה המתנהלת בבית משפט אחר, גם אם מלכתחילה לא קמה סמכות לבית המשפט לעינייני מישפחה להדרש לאותה תובענה, תוך קביעת השיקולים האמורים להנחות את בית המשפט ב"משיכת" הליך זה או אחר לדיון בפניו.

...

מבלי לגרוע מהאמור לעיל והגם שכאמור לעיל לא נדרשת הסכמת כב' השופט יעקב שפסר ומכוח כלל כיבוד הערכאות הנני מורה לבאי כוח הצדדים להניח בפני כב' השופט יעקב שפסר את החלטתי זו לשם קבלת אישורו.

סיכום לאור כל האמור לעיל בקשת המבקשת לצירוף התובענה בת.א 12-21------ בבית המשפט המחוזי מרכז להליכים המתנהלים בפניי מתקבלת.

המזכירות תמציא החלטתי זו לבאי כוח הצדדים.

על רקע האמור, ביום 27.7.2014, שלחו ב"כ הבנק הפועלים, עו"ד גד איזור (להלן: "עו"ד איזור") ועו"ד יוסי מנדלבאום (להלן: "עו"ד מנדלבאום") מכתב ללקסן שכותרתו "דרישה לפרעון מיידי של חובכם" ותוכנו המודיע ללקסן כי היא מפרה "את התחייבויותיכם על פי ההסכמים שנחתמו בין הבנק וביניכם... בין היתר, בפגור בפרעון חלויות שוטפות של אשראי שהועמד לכם וזאת מאז פברואר 2013", עוד נכתב: "הנכם נדרשים בזאת לפרוע את מלוא החוב הנ"ל כלפי הבנק (158,052,343.14 ₪ נכון ליום 25.7.2014)... וכן בצרוף עמלת פרעון מוקדם בגין העמדת כלל ההלוואות בחשבונכם בסך 54,070,677.67 ₪, נכון ליום 25.7.2014" (מוצג 269 למוצגי התובעים).

ביום 21.12.2014, לקראת המועד שבו נדרשה לקסן לפרוע את מלוא חובה לבנק, היתקיימה פגישה בין נציגי ישרוטל לנציגי לקסן ובה הוסכם כי "ישרוטל תמשיך להעמיד הלוואה בסך של 3.7 מיליון ₪ בהתאם לתנאי ההלוואה המקוריים (ללא חריגה)... לקסן תפרע את ההלוואה ב- 3 תשלומים שוים... בכל מקרה אלכסנדר טסלר ימשיך להיות ערב אישי לפרעונה המלא של ההלוואה" (מוצג 314 למוצגי התובעים).

...

כבר בשלב זה אומר בעניין טענת חוסר תום הלב כי לאחר שבחנתי היטב את טענות התובעים בנושא זה ראיתי לדחות את התביעה מאחר שלא השתכנעתי כי הוכח חוסר תום לב מצד ישרוטל או מצד בנק הפועלים וגם בשל נימוקים נוספים שיפורטו בפרק ב'.

ראיתי להתייחס אך בקצרה לשאלה זו, כיוון שממילא מסקנתי היא שישרוטל ובנק הפועלים לא חבים בגין הנזקים הנטענים כי נגרמו לתובעים.

כיוון שאין מקום לקבל כראיה את חוות דעתו של רו"ח שגב ביחס לשווי המקרקעין, מהסיבות כאמור, ומאחר שטרייסמן לא הובאה להעיד על חוות דעתה מטעם התובעים, המסקנה המתבקשת היא שהתובעים לא עמדו בנטל הראייה המוטל עליהם להוכיח רכיב נזק זה הקשור לשווי המלון.

סוף דבר כאמור לעיל, התביעה נדחית על כל רכיביה והתביעה שכנגד מתקבלת באופן שעל לקסן לשלם לישרוטל סכום של 9,378,414 ₪, וכן אני מורה להעביר את הסכום שנשמר בנאמנות לישרוטל.