הועדה ציינה כי גם במאמרה של אסתר מאיר נכתב במפורש שבשני חודשי שלטונו של רשיד עאלי היו היהודים שרויים בחרדה עמוקה "אולם לא ידוע על פגיעות ביהודים בסיוע השלטונות. אפילו סמכויות השיטור והנשק נטלו מפלוגות – הנוער, מאחר שהצורה בה הן ניצלו את סמכויותיהן ערערה את השקט והבטחון בעיר. הפקידות הגבוהה, מפקד – המישטרה, ראש – העיר ורשיד עאלי עצמו היתנגדו לכל הפרת-סדר. מניעת מעשי לינץ' ביהודים היתה חלק ממדיניות השילטון".
צוין שכבר ביום 30.5.41 נתמנתה "הועדה לבטחון צבורי" אשר הייתה אחראית על ניהול המדינה בתקופה הרלוואנטית לארועי הפרהוד ואמורה הייתה לפעול על פי תכנית לשמירת הסדר, היא החלה בפזור אירגוני הנוער ואיסוף נשקם.
הועדה ציינה כי ועדות הערר השונות העירו לא פעם במסגרת פסיקתן כי הגיע הזמן שהמחוקק יתערב, לכאן או לכאן, יתאים את החוק למציאות הנוכחית השונה עד מאד מזו ששררה לפני כ-60 שנים, יתאימו לקבוצות הנרדפים החדשות שלא היו נושא לדיונים ולפיצויים מול גרמניה, לשיקולים החדשים בהם מבוקש להיתחשב, לתחושות ציבוריות שמלוות את התביעות החדשות ולקושי הראייתי שלא לומר הבלתי אפשרי הכרוך בניהול תביעות על אירועים ועובדות שארעו לפני למעלה מ-70 שנים כאשר העדים הם לרוב בעלי הדין עצמם ולרוב היו הם בגדר עוברים, תנוקות רכים או ילדים צעירים מאוד בזמנים הרלבאנטיים.
באשר לקביעת הועדה כי לדעתה סטרס של יום או יומיים אינו יכול לגרום למחלות שאותן ניתן לקשר לשואה טוענים המערערים כי עניין הקשר הסיבתי בין רדיפה נאציונל סוציאליסטית לבין פגיעה רפואית בניצול הנה עניין רפואי שצריך להבדק על ידי רופאי המשיבה או הועדות הרפואיות הרלוואנטיות שהוקמו על ידה ואין זה עניינו של הליך זה; 2.
מדינת ישראל ויתרה בשם הניצולים, ללא קבלת הסכמתם המפורשת, על זכותם האישית לתבוע את גרמניה ולקבל ממנה פיצוי בשל האירועים הקשים שעברו עליהם והסבל שסיבלו, נטלה את כספי הפיצויים שאותם ניצולים היו יכולים לתבוע מגרמניה ובה בעת קיבלה על עצמה חבות לדאוג לאותם ניצולי שואה שבאו למצוא מקלט בתחומיה.
המסלול השלישי אליו מתייחסים המערערים הנו סעיף 43 לחוק הגרמני המהוה חריג המרחיב את מעגל הזכאים לפצוי מכוחו של החוק הגרמני גם אל מחוץ לגבולות גרמניה הנאצית וקובע כי נרדף זכאי לפיצויים אם נשללה ממנו חירותו (זאת להבדיל מחירות שהוגבלה שאז קיימת זכאות לפיצויים רק אם החרות הוגבלה בתחומי הרייך) בפרק הזמן שבין ה-30 בינואר 1933 ועד ה-8 במאי 1945, זאת גם במקרה שבו מדינה זרה שללה חירות תוך היתעלמות מעקרונות מדינת חוק, כאשר הממשלה של המדינה הזרה צוותה (כך תורגם בפס"ד גרנות אך המערערים טוענים כי אין צורך בציווי) על ידי הממשלה הנציונאל סוציאליסטית הגרמנית לאכוף את שלילת החרות.
קביעה זו שומטת את הקרקע תחת טענות המערערים לעניין זה. כמו כן, כפי שטוענת הרשות, בפסק הדין הגרמני 169/62 ZR (עניין הפרוזדור הפולני, מוצג 9 לעיקרי הטיעון מטעם המדינה במסגרת ע"ו 54199-09-17), המתייחס לפרעות תושבים מקומיים שבוצעו עקב תעמולה גרמנית בפולין בטרם הסיפוח, נקבע שהפרעות אינם באחריות גרמניה וכן נקבע שתעמולה כללית לא יכולה להוות בסיס לדרישה לקבלת פיצויים.
...
על פסק דינה של ועדת הערר שליד בית משפט השלום בבאר שבע, בראשות כב' השופטת (עמיתה) דרורה בית אור (בתיק ו"ע 9969-11-13), שניתן ביום 23.7.17, לפיו נדחה הערר על החלטת הרשות לזכויות ניצולי שואה במשרד האוצר (להלן: "הרשות" או "המדינה") שלא לשלם תגמולים ליוצאי עיראק ניצולי טבח ה"פרהוד", הגישו ערעור המערערים (ע"ו 55221-10-17), אשר מבקשים להפוך את פסק דינה של הוועדה ולקבוע כי הם זכאים, עקרונית, לתגמולים חודשיים מכוח החוק.
סיכום:
בסיכומו של דבר, אציע לחברי ההרכב לדחות את ערעוריהם של המערערים על החלטות הוועדות בחיפה ובבאר שבע, אשר קבעו כי המערערים אינם זכאים לפיצויים מכוח החוק.
סארי ג'יוסי, שופט
הוחלט כאמור בפסק דינו של האב"ד.
אנו מורים על דחיית ערעוריהם של המערערים על החלטות הוועדות בחיפה ובבאר שבע, אשר קבעו כי המערערים אינם זכאים לפיצויים מכוח החוק.
אנו מקבלים את ערעור הרשות כנגד חיובה בהוצאות על ידי הוועדה בחיפה, ומורים לבטל את חיוב הרשות בתשלום הוצאות לטובת המערערים.
