דרישה למתן בטוחה בפריסת תשלומי מס הכנסה

מחובתי להוציא קבלה ולתת לפקידה שתפקיד אותם כי זה היה פריסה שיגיע פרעונם.

דא עקא, אם ממילא לטענת אילן השיקים נימסרו כבטוחה ולצרכים חשבונאיים בלבד, מדוע האחרון ביקש "לעגן את הסכמתנו כי אני לא אשא בתשלום ריבית ולכן הריבית מעולם לא שולמה" (א/סע' 12ב), וכיצד הדבר מתיישב עם עמדת עופר (שלא הוכח כי זו השתנתה) כי הדבר נידרש לצרכים חשבונאיים? כלום הצרכים החשבונאיים התפוגגו? הדברים מקבלים משנה תוקף, עת עופר הבהיר כי "כל המטרה של ההסכם הייתה להגדיל ל-3.5. לא ביטל שום הסכם אחר...בהסכם הזה אין הרבה. יש רק הגדלה של הסכום ל-3.5" (ע' 22 ש' 6-32; 23 ש' 1-6).

והינה, לאחר שחלפו למעלה משלוש שנים מאז מתן המענק של פצויי פיטורים מוגדלים, פנתה החברה לאילן בדרישה לתשלום המס, כאשר במהלך תקופה זו לא נעשתה כל פנייה אל אילן בעיניין זה. בזיקה לכך נישאל עופר בחקירתו הנגדית כדלקמן (ע' 30 ש' 19-32, ע' 31 ש' 1-12): "ש. לנושא ניכוי המס. אתה קראת את הסכם הפרישה של אילן?

בד בבד, אנו לא סבורים כי בנסיבות העניין אילן היה עלול לסבור לכאורה בטעות, כי אין הוא נידרש לשלם מס בגין מענק זה, בפרט שבהסכם נובמבר 12 נקבע במפורש כי יש לנכות מס ממענק זה. כך או כך, טרם הוברר לנו מדוע החברה טוענת כי היא "זכאית...לנכוי המס" ומבקשת לתבוע את אילן על ניכוי המס לאחר מספר שנים, כאשר ממילא אין היא זכאית לסכום הנתבע על ידה, שכן אף לשיטתה, מדובר בסכום אשר רשות המס זכאית לגבותו, שכן לדידו של רמי סכום זה טרם הועבר למס הכנסה, ובלשונו "בעקבות 700,000 ₪ יש עדיין חוב ממס הכנסה" (ע' 19 ש' 20-21).

...

לאחר דיון ההוכחות, עוד באותו יום ניתנה החלטה על ידי אב בית הדין כדלקמן: "בהמשך להחלטת כב' השופט שביון מיום 25.3.2020 ודיון ההוכחות שהתקיים היום, ולאחר שעיינתי שוב בטענות הצדדים, סבורני כי בשלב זה של ההליך אין מקום לזמן את עו"ד צחי פלג לעדות. אבאר. ראשית, אמנם לדידם של התובעים טענת הנתבע בסע' 64 לתצהירו היא טענה חדשה ושקרית ואין בסע' 71 בבקשת רשות להתגונן מיום 11.5.2017 (סע"ש 20106-03-17) להועיל לנתבע. דא עקא, עיון בבקשת רשות להתגונן בסעיפים 8-8.2, 10 ו-11 (ע' 42 ש' 28), מגלה, כי נכתב שם בין היתר לאמור: "הלוואה זו לא נשאה ריבית...הסכם הלוואה שני מיום 15.6.15 המבטל את הסכם 2013...ואשר אין בו זכר לתשלום ריבית. הסכם 2015 נחתם לאור העובדה כי הנתבע רצה לעגן את הסכמת הצדדים לפיה ההלוואה לא תישא ריבית..." נוכח העובדה כי הורתה של הבקשה לזימון עו"ד פלג מיום 15.3.2020 היא בטענה כי האחרון ערך לכאורה את שני ההסכמים (סע' 2 לבקשה), הרי שלא היתה כל מניעה, לכתחילה, מנקודת מבטם של התובעים, לבקש להגיש תצהיר מטעמו בעניין זה, בהתאם לסדרי הדין הנוהגים וטרם הגשת תצהיר הנתבע.

ברם, לא מצאנו ולו מסמך אחד, במסגרתו התחייב אילן לשלם לתובעים סכום כלשהו בגין העמדת הערבות של התובעים לבנק הבינלאומי; ואילן יצא מנקודת הנחה, כי לא ידרש לשאת בתשלום בגין ערבות זו. חזקה על התובעים כי היו מחתימים את אילן על מסמך התחייבות בעניין, ככל שסברו בזמן אמת כי על אילן לשאת בכך.

אשר על כן, התביעה ברכיב זה נדחית.

סוף דבר אשר על כן, תביעת החברה כנגד אילן מתקבלת בחלקה, כך שאילן ישלם לחברה, תוך 30 יום מהיום, את הסכומים כדלקמן: תשלום בעד ריבית על ההלוואה בסך של 606,687 ₪.

נטען כי בשנת 2021 נדרשה התובעת אמנם להוצאה מסוימת מתוך רכיב המזומנים שצוין בדוח הכספי שלה לשנת 2020, ברם כפי שניתן לראות מדף פקדונות הבנק של התובעת היא עודנה מחזיקה ביתרת מזומנים נזילה העולה על סך של 1,000,000 ₪ וזאת בנוסף לסך של כ- 650,000 ₪ המשקף את יתרת הזכות שלה מלקוחות לפי הדו"ח הכספי לשנת 2020.

באשר לטענה כי התובעת צפויה לשלם לקבלן מטעמה עשרות מיליוני ש"ח נטען כי הסכום שנידרש ע"י הקבלן מורכב משני רכיבים, האחד – סכום פאושלי בסך של 22,519,22 ₪ בצרוף מע"מ והסכום השני עומד על סך של 19,489,924 ₪ בצרוף מע"מ המשקף את העבודות הנוספות והחריגות שנדרשו ע"י הערייה והחכ"ל. מתוך הסכום הנ"ל העומד על סך של 49,1531 ₪ כולל מע"מ, שילמה המשיבה לקבלן סך של 43,630,009 ₪, וזאת לשביעות רצון הקבלן ובאופן המסדיר כל חובה שלה כלפיו.

נטען כי על התובעת לפרוס בפני בית המשפט תמונה עובדתית מלאה אודות חוסנה הכלכלי הכולל דפי חשבון בנק מסגרות אשראי מאזנים חוות דעת של רואי חשבון, זכויות רשומות בנכסים , זכויות מכוח הסכמים.

מהמעט שהוצג עולה שרווחי היזם לשנת 2020 עומדים על 51,375 ₪ בלבד לאחר תשלום מס, בעוד שבשנת 2019 עמד הרווח על 459,088 לאחר תשלום מס. לא נמצא כל הסבר ביחס לירידה של 88% מריווחי החברה.

כמו כן תאריך פרעון הפקדונות חלף כבר ביום 12.12.21 כך שאין בטוחה שאותם פקדונות יעמדו לרשות היזם אף בתום ההליך.

כמו כן באשר לסך של 1 מיליון ₪, הרי שגם סכום זה מצוי במגמת ירידה (לצורך השוואה בדוח הכספי בעמ' 2 צוין כי "פיקדונות לזמן קצר" עומדים על 1,777,530 ₪), ואף לא ברור האם יתרה זו תיוותר בידי התובעת בסוף ההליך, וזאת נוכח המגמה השלילית ביתרת הפקדונות, ברווחיה ובהכנסותיה של החברה.

...

התובעת טענה כי יש להעמידה על שיעור שלא יעלה על 0.5% מסכום התובענה (העומד ע"ס – 33,561,879 ₪), היינו כ- 168,000 ש"ח. בהתייחס לסכום הערובה נקבע ברע"א 4192/16 אל על נתיבי אוויר לישראל בע"מ נ'HERITAGE AFFINITY ENTERPRISES LLC ( 14.07.2016), כדלקמן: " כפי שנפסק לא אחת, משהגיע בית המשפט למסקנה כי יש לחייב חברה בהפקדת ערובה עליו לקבוע את שיעורה באופן מידתי המאזן כראוי בין כלל השיקולים הרלוונטיים ובהם: מצבה הכלכלי של החברה; סיכויי התביעה שהגישה; וכן זכות הגישה לערכאות של החברה מחד גיסא וזכות הקניין של הנתבע מאידך גיסא (רע"א 857/11.מועצה אזורית באר טוביה נ' נוריס לפיתוח והובלות בע"מ (23.5.2011); רע"א 10376/07. ‏ל. נ הנדסה ממוחשבת בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ (11.2.2009)). כמו כן רשאי בית המשפט לשקול בהקשר זה את נכונותם של מנהלי החברה או בעלי השליטה בה לערוב באופן אישי להוצאות הנתבע (עניין אור בנמל, פסקה 4)." בענייננו, בהתחשב בנתונים שהובאו בפניי בדבר מצבה הכלכלי של התובעת, בסכום התביעה החריג, ובמנעד גובה ההוצאות הנפסק דרך כלל בהליך מסוג זה, אני קובע, כי סכום הפקדת הערובה יעמוד על סך של 80,000 ₪ בכל אחת משלש הבקשות הנידונות ובסה"כ 240,000 ₪.

לסיכום הבקשות מתקבלות.

התובעת תשלם בכל אחת מן הבקשות, בנפרד, הוצאות משפט בסך כולל של 3000 ₪ (סה"כ- 9000 ₪).

לטענתו, תיק מס הכנסה שהיה לו, ניסגר בשנת 2010 ואין לו רכב או רכוש מלבד נכסי נדל"ן הרוסים ומעוקלים עקב חובות ארונה גבוהים לעריית חיפה, ולכן סרב הבנק לקבלם כבטוחה להלוואה, וגם מפאת מצב כלכלי וגיל.

בבקשה לפטור מהפקדת ערובה, הרף הנידרש בכל הקשור לבחינת סכויי ההליך גבוה מזה הדרוש לצורך מתן פטור מתשלום האגרה.

על הנימוקים לכך, עמד בית המשפט העליון בבש"א 1528/06 ורנר נ' כונס הנכסים הרישמי (17.10.07): "זכות הגישה לערכאות הנתנת לבעל דין אינה זכות מוחלטת. כנגדה ניצב שיקול חשוב שנועד להגן על בעל-הדין שכנגד מפני חיסרון כיס, הטרדה, אובדן זמן וניצול לריק של משאבים אנושיים עקב גרירתו למשפט שנסתיים בפסק לזכותו על דרך הבטחת יכולתו לממש את גביית ההוצאות שנפסקו לטובתו. זכותו של בעל הדין שכנגד היא תמונת ראי של זכות הגישה לערכאות בפן ההפוך שלה – היא נועדה להגן עליו מפני ניצול לרעה של זכות הגישה לערכאות, ולהבטיח את זכותו להוצאות לא רק להלכה, אלא גם במישור יכולת המימוש המעשי. הפקדת העירבון הכספי נועדה, איפוא, להגן על זכותו של בעל הדין הנתבע לממש את גביית ההוצאות שנפסקו לטובתו בהליך שהוגש נגדו וכשל...פטור מעירבון בהליך סרק גורם לפגיעה ישירה בבעל הדין שכנגד, הנושא לבדו בעלויותיו של הליך-הנפל. מכאן השוני במשקלים הניתנים לגורם סכויי ההליך בכל אחד מן המישורים האמורים. " בנוסף, הלכה היא שלא די בכך שהפקדת הערובה תכביד על המבקש מבחינה כלכלית, אלא עליו לפרוס תשתית ראייתית כי אין באפשרותו לגייס את סכום הערבון (בש"א 3849/11 אורי פלג נ' SOFASA Llc (22.5.11)) ביחס לסכויי ההליך, מאחר שמדובר בפסק דין שניתן על דרך הפשרה, בהתאם לסעיף 79א לחוק בתי המשפט, והוא אינו מנומק, הסיכוי שבית המשפט שלערעור יתערב בו נמוך.

...

המבקש לא פירט את הוצאותיו החודשיות ואת מלוא נכסיו, אך מהמסמכים שצורפו אני סבורה כי עלה בידי המבקש להוכיח שמצבו הכלכלי קשה, באופן המצדיק לפטור אותו מתשלום האגרה.

על כן, מבלי לקבוע מסמרות, ובזהירות הראויה, אני סבורה כי סיכויי הערעור נמוכים מאוד, ועל כן אין מקום לפטור את המבקש לחלוטין מהפקדת ערובה, שכן יש להבטיח את הוצאות המשיבה למקרה שהערעור יידחה והמבקש יחויב בהוצאות הערעור.

החלטתי זו ניתנה בסמכותי כרשמת.

כל תלונתו היא על כך שהבנק לא הסכים להעניק הלוואות נוספות וכלשונו – "היינו אמורים בסוף תקופת הללו להחליף את הרכבים בחדשים ולהמשיך את ההלוואה או לקבל פריסה ליתרת ההלוואה, אך ליאורה לא הסכימה ודרשה סילוק מיידי של יתרת ההלוואה בדרך כוחנית ושרירותית". כלומר – אין מדובר בהעמדת הלוואות לפרעון מיידי, אלא בסרוב להעניק הלוואות חדשות תחת פרעון ההלוואות הקיימות שמועד פרעונן הגיע.

כפי שפורט בסעיף 3 לעיל – הנתבעת 1 נימצאת במצב עסקי גרוע, ביחס לנתבעים כולם הובהר שהחזרי הלוואות לא שולמו כסדרם ובמועדם, קיימות חריגות בחשבונות הנתבעים אף מעבר לחריגה המאושרת על ידי הבנק, הוטל עיקול מס הכנסה, ולכל אלה יש להוסיף דברי הנתבעים לפיה גם הלוואה בסך של 160,000 ₪ היא בגדר "כוסות רוח למת". ובכל המצב הזה, כאשר הבנק ביקש להוסיף בטוחה בדרך של שיעבוד נכס מדרגה שניה – טענו הנתבעים שהם פועלים לשיעבוד כאמור ובשלב מסוים החליטו שהם מסרבים להעניק בטוחה כזו.

...

סוף דבר לאור האמור לעיל, בקשת הרשות להגן נדחית ואני קובע כדלקמן: אני מחייב את הנתבעים 1 ו- 2, ביחד ולחוד בתשלום הסך של 213,304.91 ₪ בצירוף ריבית שנתית בשיעור של פריים + 11.6% החל מיום 2/6/2020 ועד למועד התשלום בפועל.

אני מחייב את הנתבעים 2 ו- 3, ביחד ולחוד, בתשלום הסך של 442,308.71 ₪ בצירוף ריבית שנתית בשיעור של פריים + 11.6% החל מיום 2/6/2020 ועד למועד התשלום בפועל.

בנוסף אני מחייב את הנתבעים 1,2 ו-3, ביחד ולחוד, בתשלום הוצאות משפט וכן שכר טרחת עו"ד בסך כולל (להוצאות ולשכר הטרחה) של 25,000 ₪.

המעילה נפרשה על פני כ-5 שנים(!) ככל הנראה כמעשה יומיומי של עובד ציבור אשר אמון על הציבור כי יפעל לטובתו אך בעצם תחת זאת מועל בכספיו.

במהלך הדיון אשר היתקיים בבית המשפט העליון בפני כב' השופטים מזוז, וילנר ושטיין בתאריך 2.1.2020 הוסכם כי העירעור יידחה, אולם תיעשה פנייה מצד ב"כ היחיד אל שילטונות המס בניסיון להסדיר את חובותיו של היחיד כלפי מס הכנסה וכי לאחר מכן אף ייעשה ניסיון לחדש את הליך חידלות הפרעון.

החייב לא המציא למנהל המיוחד מסמכים שנידרש להמציאם ובכלל זה חוזה המכר של הדירה, הדיווח למיסוי מקרקעין, אסמכתות על תשלומי התמורה שבוצעו על פיו ואסמכתאות לשימוש שנעשה בכספים.

בנוסף לכך, על החייב לעמוד בכל הדרישות שעליהן הורה בית המשפט המנהל את הליך פשיטת הרגל או על-פי הנחיות הממונה ולהגיש את הדוחות הנדרשים ממנו כסדרם ולהעמיד בטוחות מספקות לשובו, כגון באמצעות ערבים המודעים לסכום החובות ומסוגלים לשאת בו. רביעית, יש לייחס משקל לתום-לבו של החייב (ראה: רע"א 5478/21 יצחק בן משה נ' עו"ד אלונה בומגרטן ואח' מיום 10.8.2021 ; רע"א 7008/18 ברוך יעקב ברוכמן נ' כונס הנכסים הרישמי ואח' מיום 2.1.2019; רע"א 3289/17 טאהא נ' כונס הנכסים הרישמי, מיום 30.4.2017 ; רע"א 102/18 אשר מעודה נ' רון חמד חמד- מנהל מיוחד לנכסי החייב ואח' מיום 29.1.2018; עחדל"פ ( מחוזי באר-שבע) 21783-05-23 אלי לולו פוסטלניקו נ' ממונה על חידלות פרעון מחוז באר שבע והדרום ואח' מיום 11.1.2024).

ב"כ היחיד ציין כי בדרך כלל הערובה הראויה הנה ערבוה הנגזרת מהתשלומים הצפויים בהליך, ואולם היחיד אינו מחויב, ולגישתו, גם לא יחויב בתשלום לקופת הנשייה בעתיד, בשים לב לגילו ולהכנסותיו, ואולם סבורני כי במקרים מיוחדים וחריגים מסוג זה, על הערובה לשקף מידה משמעותית מאוד של הרתעה מפני המלטות מאימת החובות, וזאת ניתן יהיה להשיג בדרך של הפקדת ערובה משמעותית אשר תרתיע את היחיד מלצאת את הארץ ולא לשוב; אפנה בהקשר זה דוקא לדברי ב"כ הממונה אשר ציינה כי היחיד אינו קשור לישראל בעבותות, אין לו נכסים בישראל אלא חובות, ויש לו בני מישפחה המתגוררים בחו"ל. סוף דבר : אשר על כן הנני מקבל את העירעור באופן חלקי ומורה כי צו עיכוב היציאה מן הארץ יבוטל על ידי הממונה בכפוף למילוי התנאים הבאים: יציאת היחיד את הארץ למדינת ירדן בלבד בין התאריכים 21.2.2024 ועד 26.2.2024 בשעה 13:00.

...

בנימוקי החלטת ב"כ הממונה מצוין כי בשים לב שבשלב זה בית המשפט אמור להכריע בסוגיה האם יש לפטור את היחיד מכלל חובותיו או לחילופין להורות על ביטול ההליך, ואף בהינתן העובדה שמטרת הנסיעה אינה עונה על תנאי סעיף 12 לנוהל הממונה, הרי שאין מקום להיעתר לבקשה מה גם שמדובר בנסיעה ממושכת מאוד בנוגע לאירוע משפחתי שאינו מצריך הגעה פיזית של אבי הארוס וזאת בניגוד לטקס נישואין.

במהלך הדיון בבית המשפט טענה ב"כ הממונה כי בשים לב לכך שהיחיד חב לרשות המיסים וכן גם לרשות האכיפה והגביה סכומי כסף עצומים שלכאורה אינם ברי הפטר, הרי שהאינטרס הציבורי גובר על האינטרס הפרטי ולכן אין מקום להיעתר לבקשה.

בסיום הדיון בבית קבע בית המשפט כי חרף עמדתו הנוקשה של ב"כ הממונה, שלפיה אין לאפשר את יציאתו של היחיד מהארץ, הרי שמן הראוי לנסות ולהגיע בנסיבות העניין באופן מוסכם מהי הערובה הנדרשת לצורך יציאה מן הארץ, ולכן מן הראוי שהצדדים יודיעו לבית המשפט עד ליום 21.2.2024 האם הגיעו להסכמה בנוגע לערובה הנדרשת לצורך הבטחת יציאתו של היחיד מהארץ.

ב"כ היחיד ציין כי בדרך כלל הערובה הראויה הינה ערבוה הנגזרת מהתשלומים הצפויים בהליך, ואולם היחיד אינו מחויב, ולגישתו, גם לא יחויב בתשלום לקופת הנשייה בעתיד, בשים לב לגילו ולהכנסותיו, ואולם סבורני כי במקרים מיוחדים וחריגים מסוג זה, על הערובה לשקף מידה משמעותית מאוד של הרתעה מפני הימלטות מאימת החובות, וזאת ניתן יהיה להשיג בדרך של הפקדת ערובה משמעותית אשר תרתיע את היחיד מלצאת את הארץ ולא לשוב; אפנה בהקשר זה דווקא לדברי ב"כ הממונה אשר ציינה כי היחיד אינו קשור לישראל בעבותות, אין לו נכסים בישראל אלא חובות, ויש לו בני משפחה המתגוררים בחו"ל. סוף דבר : אשר על כן הנני מקבל את הערעור באופן חלקי ומורה כי צו עיכוב היציאה מן הארץ יבוטל על ידי הממונה בכפוף למילוי התנאים הבאים: יציאת היחיד את הארץ למדינת ירדן בלבד בין התאריכים 21.2.2024 ועד 26.2.2024 בשעה 13:00.