על כן, אין הצדקה לקבוע שהתובעת בעת שהועסקה בערייה לא היתה "בדרוג הוראה" לצורך חישוב הפנסיה שלה;
ולבסוף הערייה צרפה לסיכומיה ראיות חדשות שונות, שלא צורפו לתצהיריה וגם לא הוגשו עד לתום דיון ההוכחות, הנוגעות לעמדה שהביע בשנת 2006 הממונה על השכר במשרד האוצר באשר לאופן דרוג עובדי הוראה שאינם מועסקים בחינוך הפרונטאלי, ובאשר לכך שהשינויים שאותם ערכה בתנאי השכר ותנאי הפרישה של עובדים אלה נעשו בעקבות קבלת עמדה זו. בין היתר היא צרפה התכתבות בין ב"כ ועד עריית ירושלים, הערייה ומשרד הממונה על השכר בעיניין "החזרת דרוג עובדי הוראה לעובד החינוך המשלים בעריית ירושלים". לבקשת התובעת, ובהנתן כללי סדר הדין האוסרים על צירוף ראיות חדשות לסיכומים, הורינו על הוצאתן מתיק בית הדין, תוך שהותרנו פתח לעירייה, ככל שהיה ברצונה בכך, להגיש בקשה מנומקת לצירופן באיחור.
...
המדינה ביקשה שהות כדי להודיע את עמדתה בעניין, ובסופו של דבר הודיעה בסעיף 22 לסיכומיה שהיא מסכימה גם לתשלומי ריבית.
משכך אנו קובעים שהתובעת זכאית לא רק להפרשי הצמדה אלא גם להפרשי ריבית בגין כל הפרשי הגמלה שהועברו לה עד מועד פסק דין זה, וכן להפרשי הצמדה וריבית גם בגין ההפרשים שיועברו לה בהתאם לפסק דין זה.
פיצויי הלנה
על פי התרשמותנו, הטעויות שנפלו בחישוב גמלתה של התובעת היו טעויות כנות ובתום לב. נוסיף שלדעתנו בנסיבות המקרה אין בעצם הצטברותם, דהיינו אין בעצם העובדה שהתגלו מספר טעויות ולאורך תקופה ארוכה, כדי לשנות את המסקנה הזו.
יישום הלכת פודולסקי על המקרה שלפנינו מוביל אותנו למסקנה שנכון לפסוק כאן הוצאות ריאליות, וננמק.
נוסיף, כי אין בידינו לקבל את טענת המדינה כי היריבות בתיק היתה רק בין התובעת לעירייה, ועל כן אין מקום לפסוק הוצאות כנגדה.
לסיכום
ניתן בזה צו הצהרתי לפיה על המשכורת הקובעת של התובעת לצורך חישוב זכויותיה הפנסיוניות על פי הסכם הרציפות היא המשכורת הקובעת כפי שנקבעה על ידי משרד החינוך, וזאת בגין מלוא תקופת עבודתה אצל שתי הנתבעות גם יחד.
