ועדה רפואית קבעה לו בשנת 1982 דרגת נכות צמיתה בשיעור של 15%, בהתאם לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956 (להלן: תקנות הביטוח הלאומי או התקנות) כלהלן: 35% נכות בשל הפגיעה בעין, בנכוי 20% בשל בעיה קודמת ממנה סבל העותר (המקנה, לפי פריט 62(א) לתקנות, 20% נכות).
(ב) המבחנים שבתוספת שהיו קיימים ערב פירסום המבחנים לפי תקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) (תיקון), תש"ל-1970 (להלן - המבחנים החדשים), יישארו בתוקף במקרים שבהם נערך דיון מחדש לפי תקנות 36 ו-37, אם לדעת הרופא או הוועדה הרפואית לעררים, לפי הענין, לא חל שינוי בדרגת נכותו של הנפגע.
לשונה של תקנה 36(א) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956 (להלן: התקנות), ברורה, חד-משמעית ואינה מותירה מקום לספק כי ההחמרה המעניקה דרגת נכות חדשה היא החמרה ב"פגימה", היינו במצב הרפואי של הנפגע ולא בשינוי דרגת הנכות הקבועה בתקנות שלצד הפגימה הגופנית.
...
לכן המסקנה שלעיל אינה בבחינת "פרס" למשתהים בהגשת בקשתם, כפי שטען העותר.
גם בהיבט זה אין בידי לקבל את טענת העותר.
בהיעדר נתונים לכאן או לכאן, איני נדרש לנושא במסגרת עתירה זו.
סוף דבר: העתירה נדחית.