בתאריך 28.5.19, אובחן אצל המבקשת ליקוי שמיעה עיצבי תחושתי דו-צדדי, והומלץ לה על מעקב שמיעתי והמנעות מחשיפה לרעשים ואביזרי עזר לשמיעה.
דיון והכרעה:
המסגרת הנורמאטיבית:
סעיף 6ב לחוק קובע כדלקמן:
"נקבעה על פי כל דין דרגת נכות לנפגע בשל הפגיעה שנגרמה לו באותה תאונת דרכים, לפני שמיעת הראיות בתביעה לפי חוק זה, תחייב קביעה זאת גם לצורך התביעה על פי חוק זה; ואולם בית המשפט יהיה רשאי להתיר לבעל דין בתביעה לפי חוק זה, להביא ראיות לסתור את הקביעה האמורה, אם שוכנע שמן הצדק להתיר זאת מטעמים מיוחדים שיירשמו."
על פי ההלכה הבאת ראיות לסתור שמורה לנסיבות מיוחדות שכן סעיף זה יופעל בזהירות ובמקרים חריגים (ראו: בר"ע 634/85 אבו עליון עודה נ' "רותם" חברה לביטוח בע"מ פד"י ל"ט (4), 505, רע"א 3570/01 אריה חברה לביטוח בע"נמ נ' קאסם סואעד תק-על 2001(3), 101).
בבדיקת השמיעה מיום 21.5.19, אובחן אצל המבקשת ליקוי שמיעה קל עד בינוני-חמור בתדרים גבוהים דו צדדי, ומעט יותר באוזן הימנית, והומלץ לה על שימוש במכשירי שמיעה.
דחיית בקשה למינוי מומחה, כשייתכן שנותרה לו נכות עקב התאונה, או כשקיים צורך מבחינתו להוכיח עניין רפואי במסגרת הוכחת חלק מפרטי הנזק שלהם הוא טוען, עלולה לגרום עוול ונזק לתובע, אשר לא יהיו ניתנים לתיקון.
...
"
על כן, אני מורה על מינוי מומחה רפואי בתחום אף אוזן גרון, שיבדוק את המבקשת ויחווה דעתו בנוגע להחמרת מצבה בשמיעה ואת הקשר הסיבתי בין ההחמרה לבין התאונה.
שאלת מימון שכר המומחה נדונה בעניין פלונית, שכן החוק והתקנות אינם קובעים מי יישא במימון הביניים, אך הפרקטיקה הנוהגת היא הטלת המימון על המבטחת – המשיבה:
"פרקטיקה זו מבוססת על שיקולים מעשיים ועקרוניים כאחד: ראשית, היכולת של חברות הביטוח לממן את המומחה עולה בדרך כלל על זו של הנפגע, וענייננו, כידוע במצבים של אחריות מוחלטת; שנית, חיוב הנתבע במימון חוות הדעת, ולו כמימון ביניים, עלול לסכל את זכות הגישה שלו לערכאות, רק בשל חסרון כיס; שלישית, חיוב המבטחת חוסך את הצורך לערוך בירור עובדתי בדבר יכולתו של הנפגע לממן את המומחה; רביעית, עניין לנו עם מי שנפגעו בגופם ולעיתים קרובות גם ביכולת ההשתכרות שלהם. חמישית, לעיתים התובע זקוק לזמן כדי לגייס את הסכום הנדרש והדבר מעכב את ההליך. לכל האמור לעיל יש להוסיף, כי בדרך כלל אין בהטלת מימון הביניים על המבטחת כדי להעמידה בסיכון של חוסר אפשרות להחזיר לה את ההוצאה במקרה שבסופו של יום יחויב התובע לשאת בשכר המומחה. את, נוכח האפשרות, הקיימת בדרך כלל, לקזז את ההוצאה האמורה מהפיצוי שייפסק לתובע. אכן, כאשר כבר בשלב מינוי המומחה קיים ספק של ממש שמא לתובע לא נגרמה כל נכות בתחום בו מתבקש המינוי, שמדובר ב"מתחזה" או במי שפעל בחוסר תום-לב, שאין קשר סיבתי בין נכותו לבין התאונה, או שכלל לא מדובר בתאונת דרכים, וכיוצא באלה מצבים, או אז יש מקום לשקול להטיל על הנפגע לשאת במימון הביניים של שכר המומחה.
אשר על כן, אני מורה על מינוי מומחה בתחום הא.א.ג. כאשר הנתבעת תישא בשכ"ט המומחה.
