לטענת התובע, הוא הוכיח "מעל ומעבר לנדרש ומעל לכל ספק סביר", כי נפגע בתאונת עבודה בזמן עבודתו, וזהו סימן ברור וחד משמעי לקיומם של יחסי עבודה, כאשר הוכח ללא צל של ספק קיומה של עבודה בפועל.
הנתבע טען כי בהתאם להלכה הפסוקה, בית הדין בוחן בקפידת יתר את טיבם של היחסים עת מדובר בקרובי מישפחה, כשהנטל להוכחת קיומה של מערכת יחסי עבודה מוטל על בן המשפחה הטוען לקיומה.
התובע נהג בחברה כמנהג בעלים – מכלל העדויות והראיות אשר הונחו לפנינו הגענו למסקנה לפיה התובע נהג בחברה מנהג בעלים: החברה הוקמה למטרה הנוגעת לו אישית בלבד, עיסוק החברה היה בתחום מקצועו הבלעדי, החברה הוקמה באותה עיר בה רכש מן הסתם קשרים עיסקיים ואישיים קודמים בשל ניהול עסק זהה באותה עיר בעבר, התובע היה עצמאי בניהול העסק ובעבודה השוטפת מול לקוחות ספקים ושמאים, לא קיבל הוראות מהבעלים של החברה, לא נוהל לגביו רישום שעות נוכחות ולא דיווח על העדרות, לא הוכח כלל שקיבל שכר ומהו גובהו, וכן מסקנתנו היא כי התובע עבד בפועל אף לפני 05/2016, אם כי עבודתו לא דווחה כלל כשהדיווח על העסקתו בוצע באופן רטרואקטיבי רק לאחר שניפגע בארוע התקיפה.
...
התובע נהג בחברה כמנהג בעלים – מכלל העדויות והראיות אשר הונחו לפנינו הגענו למסקנה לפיה התובע נהג בחברה מנהג בעלים: החברה הוקמה למטרה הנוגעת לו אישית בלבד, עיסוק החברה היה בתחום מקצועו הבלעדי, החברה הוקמה באותה עיר בה רכש מן הסתם קשרים עסקיים ואישיים קודמים בשל ניהול עסק זהה באותה עיר בעבר, התובע היה עצמאי בניהול העסק ובעבודה השוטפת מול לקוחות ספקים ושמאים, לא קיבל הוראות מהבעלים של החברה, לא נוהל לגביו רישום שעות נוכחות ולא דיווח על היעדרות, לא הוכח כלל שקבל שכר ומהו גובהו, וכן מסקנתנו היא כי התובע עבד בפועל אף לפני 05/2016, אם כי עבודתו לא דווחה כלל כשהדיווח על העסקתו בוצע באופן רטרואקטיבי רק לאחר שנפגע באירוע התקיפה.
עובדה נוספת אשר תומכת במסקנתנו לפיה התובע נהג בחברה מנהג בעלים היא העובדה, שאינה במחלוקת, לפיה דמי החסות אשר בגין דרישתם הותקף, נדרשו דווקא ממנו ולא מן הבעלים הרשומים של החברה או מכל גורם אחר בחברה או במקום עיסוקה.
מכאן, התביעה נדחית.
