מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית

דמי תאונה ותקיפה נטל ההוכחה

בהליך ביטוח לאומי (ב"ל) שהוגש בשנת 2017 באזורי לעבודה ב"ש בשבתו באילת נפסק כדקלמן:

על התובע נטל הראיה להוכיח כי תוך כדי עסוקו ארע לו "ארוע תאונתי" ועליו להביא, בשלב ראשון, ראשית ראיה שאכן קרה "ארוע תאונתי" בעבודה או במשלח היד הקושר את הפגיעה לעבודה.
תקנה 1(ב) לתקנות הביטוח הלאומי (מועדים להגשת תובענות), תש"ל – 1969, קובעת כי הדרך לתקוף את החלטת המוסד שניתנה בתביעת מבוטח, הנה הגשת תביעה לבית הדין בתוך 12 חודשים מיום מסירת ההודעה למבוטח.
...
עם זאת, שוכנענו שבתאריך בו נקב התובע במספר הזדמנויות כתאריך האירוע – 29/10/2013 – לא התרחש כל אירוע בעבודה, שכן על פי הרישום הרפואי מיום 29/10/2013 פנה התובע לטיפול בשעה 09:21 (נ/6), דהיינו לפני שעת האירוע הנטען על ידי התובע במקור.
סיכומו של דבר, תביעת התובע התיישנה נוכח העובדה כי הוגשה בחלוף יותר משנה ממועד המצאת החלטת הנתבע לתובע.
בהעדר התייחסות לרקע התאונה על ידי התובע בפני הרופאים בסמוך למועד קרות האירוע הנטען, ומשהתובע לא נתן גם כל הסבר המניח את הדעת לשינוי בגירסתו בכל הנוגע למועד קרות האירוע, אזי אין בידינו לקבל את התביעה.
נוכח כל האמור, התביעה נדחית.

בהליך ביטוח לאומי (ב"ל) שהוגש בשנת 2021 באזורי לעבודה נצרת נפסק כדקלמן:

לטענת התובע, הוא הוכיח "מעל ומעבר לנדרש ומעל לכל ספק סביר", כי נפגע בתאונת עבודה בזמן עבודתו, וזהו סימן ברור וחד משמעי לקיומם של יחסי עבודה, כאשר הוכח ללא צל של ספק קיומה של עבודה בפועל.
הנתבע טען כי בהתאם להלכה הפסוקה, בית הדין בוחן בקפידת יתר את טיבם של היחסים עת מדובר בקרובי מישפחה, כשהנטל להוכחת קיומה של מערכת יחסי עבודה מוטל על בן המשפחה הטוען לקיומה.
התובע נהג בחברה כמנהג בעלים – מכלל העדויות והראיות אשר הונחו לפנינו הגענו למסקנה לפיה התובע נהג בחברה מנהג בעלים: החברה הוקמה למטרה הנוגעת לו אישית בלבד, עיסוק החברה היה בתחום מקצועו הבלעדי, החברה הוקמה באותה עיר בה רכש מן הסתם קשרים עיסקיים ואישיים קודמים בשל ניהול עסק זהה באותה עיר בעבר, התובע היה עצמאי בניהול העסק ובעבודה השוטפת מול לקוחות ספקים ושמאים, לא קיבל הוראות מהבעלים של החברה, לא נוהל לגביו רישום שעות נוכחות ולא דיווח על העדרות, לא הוכח כלל שקיבל שכר ומהו גובהו, וכן מסקנתנו היא כי התובע עבד בפועל אף לפני 05/2016, אם כי עבודתו לא דווחה כלל כשהדיווח על העסקתו בוצע באופן רטרואקטיבי רק לאחר שניפגע בארוע התקיפה.
...
התובע נהג בחברה כמנהג בעלים – מכלל העדויות והראיות אשר הונחו לפנינו הגענו למסקנה לפיה התובע נהג בחברה מנהג בעלים: החברה הוקמה למטרה הנוגעת לו אישית בלבד, עיסוק החברה היה בתחום מקצועו הבלעדי, החברה הוקמה באותה עיר בה רכש מן הסתם קשרים עסקיים ואישיים קודמים בשל ניהול עסק זהה באותה עיר בעבר, התובע היה עצמאי בניהול העסק ובעבודה השוטפת מול לקוחות ספקים ושמאים, לא קיבל הוראות מהבעלים של החברה, לא נוהל לגביו רישום שעות נוכחות ולא דיווח על היעדרות, לא הוכח כלל שקבל שכר ומהו גובהו, וכן מסקנתנו היא כי התובע עבד בפועל אף לפני 05/2016, אם כי עבודתו לא דווחה כלל כשהדיווח על העסקתו בוצע באופן רטרואקטיבי רק לאחר שנפגע באירוע התקיפה.
עובדה נוספת אשר תומכת במסקנתנו לפיה התובע נהג בחברה מנהג בעלים היא העובדה, שאינה במחלוקת, לפיה דמי החסות אשר בגין דרישתם הותקף, נדרשו דווקא ממנו ולא מן הבעלים הרשומים של החברה או מכל גורם אחר בחברה או במקום עיסוקה.
מכאן, התביעה נדחית.

בהליך ערעור ביטוח לאומי (עב"ל) שהוגש בשנת 2019 בהארצי לעבודה נפסק כדקלמן:

אשר למידת ההוכחה, נפסק בעיניין פלוני כי – "על אף שהנטל מוטל על המוסד, נקבע בפסיקה כי 'אין צורך במידת שיכנוע העולה מכל ספק' בדבר סיבת התקיפה, ולעיתים די 'בהגיונם של דברים וסבירותם, כדי להביא למסקנה כי הוכח שהתקיפה הייתה על רקע אישי, כך שחזקת הסיבתיות ... לא תעמוד למבוטח' ....
כמובהר לעיל, במקרה שבו התאונה התרחשה בדרכו של המבוטח לעבודה (או בדרכו של המבוטח מעבודתו לביתו), על המבוטח מוטל נטל ההוכחה כי הארוע הפלילי לא היה על רקע אישי.
...
אנו סבורים, כי תוצאה זו אינה עולה מבג"צ סילאווי, אשר התייחס לנסיבות המקרה הקונקרטיות שלפניו, שבהן הייתה אינדיקציה לכך שחלה טעות בזיהוי, עקב הדמיון בין רכבו של המבוטח לבין רכבו של האדם אליו כוון הפיצוץ.
שכן, גם בהתעלם מעובדות אלה, נוכח נסיבות המקרה – הצמדת מטען לרכבו של המערער, והעדר כל אינדיקציה או ראשית ראייה לכך שמדובר ב"טעות בזיהוי" - המסקנה המסתברת יותר על סמך מאזן ההסתברויות היא כי המערער היה היעד של מבצעי הפיצוץ, והמערער לא נפגע בפיצוץ בדרכו לעבודה כיוון שהיה באופן אקראי במקום שבו התרחש הפיצוץ או בשל "טעות בזיהוי". בהתייחס לפסקי הדין עליהם הסתמך המערער: עניין עבדאללה עודה – בית הדין הארצי קבע במפורש כי אירוע התקיפה אינו בגדר "סיכוני הדרך", אלא שלאחר בחינת המקרה על סמך מאזן ההסתברויות הגיעה למסקנה כי יש קשר בין התקיפה לבין עיסוקו של המבוטח.
סוף דבר – על יסוד כל האמור לעיל – הערעור נדחה.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2018 בשלום פתח תקווה נפסק כדקלמן:

דיון ב(1) האחריות כמפורט להלן, לאור מכלול הראיות שהובאו במשפט, התובע הרים את הנטל להוכחת התקיפה והחבלה המיוחסים לנתבע.
לאור מכלול הראיות כאמור לעיל, התובע הרים את הנטל להוכחת גירסתו לתאונה.
...
בהתאם, תוך שאני מעדיפה את גרסת התובע על פני גרסת הנתבע, אני קובעת כי הנתבע דחף את התובע ללא הצדקה וגרם לנפילתו וחבלתו.
אינני מקבלת את הטענה.
הנתבע ישלם לתובע 1, פיצויים בסך של 72,873 ש"ח בצירוף אגרת בית משפט, שכר המומחה מטעם התובע ושכ"ט עו"ד בסך של 17,052 ש"ח. כמו כן, הנתבע ישלם לתובע 2 סך של 13,008 ש"ח בצירוף שכ"ט עו"ד בסך של 3,043 ש"ח. המזכירות תמציא את פסק הדין לב"כ הצדדים.

בהליך ביטוח לאומי (ב"ל) שהוגש בשנת 2022 באזורי לעבודה חיפה נפסק כדקלמן:

ובלשונו של בית הדין הארצי: "במקרה כזה, יושם דגש רב יותר על התקיימותם של שני התנאים, שכן אף אם התקיפה ארעה לעובד תוך כדי עבודתו, אולם נעשתה על רקע אישי, מבלי שהיה לה קשר לעבודתו של הנפגע או בלא תרומה של העבודה לתקיפה, לא תוכר התקיפה כתאונת עבודה". [15: עב"ל (ארצי) 35207-09-10 המוסד לביטוח לאומי – עבד אלחאלים, (13.3.2011).
אשר למידת ההוכחה נפסק בעיניין פלוני [עב"ל (ארצי) 33420-11-14 פלוני – המוסד לביטוח לאומי (27.3.2018)] כי – 'על אף שהנטל מוטל על המוסד, נקבע בפסיקה כי 'אין צורך במידת שיכנוע העולה מכל ספק' בדבר סיבת התקיפה, ולעיתים די 'בהגיונם של דברים וסבירותם, כדי להביא למסקנה כי הוכח שהתקיפה הייתה על רקע אישי, כך שחזקת הסיבתיות .
...
לכן לא שוכנענו שיש קשר כלשהו בין שני מקרי הירי.
חמישית, לא מצאנו שיש בהיעדרו של עובד הפנצ'רייה מהעבודה בחודש 2/2019 כדי להוביל למסקנה כי סביר יותר להניח שאירוע הירי התרחש על רקע אישי.
סוף דבר התביעה מתקבלת.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו