דמי פגיעה - כאבי גב וברכיים

ביום 26.7.2015 הנתבע דחה את תביעת התובעת לדמי פגיעה בגין כאבי ברכיים וכאבי גב תחתון מהנימוקים המפורטים:" על פי המסמכים שבידינו, לא הוכח קיום ארוע תאונתי /אירועים תאונתיים זעירים תוך כדי ועקב עבודתך/עיסוקך במשלח ידך ואשר הביאו לכאבי ברכיים. מבחינה רפואית לא הוכח קיום קשר סיבתי בין מחלתך לבין תנאי עבודתך. מחלתך התפתחה על רקע מצב תחלואתי טבעי שאינו קשור בתנאי העבודה. לפיכך אין לראות במחלתך כתאונת עבודה. " ר' נספחי כתב התביעה.

...

לאחר ששמענו את עדות התובעת ועיינו בכלל התשתית הראייתית שהוצגה בפנינו כמפורט לעיל, באנו לכלל מסקנה כי התובעת ביצעה תנועות מגוונות ושונות במהלך יום עבודתה, לרבות קבלת סחורה, הובלתה לחנות, סידורה על המדפים ובמקררים, מתן שירות ללקוחות, מכירת סחורה, גביית תשלום, חיתוך גבינה ונקניק, הקלדה בקופה, מסירת הסחורה ללקוחות, נשיאת סחורה במשקלים שונים וסידורה במדף באמצעות עזרת צד ג' .

משכך – מסקנתנו הינה כי הגם שמדובר בעבודה הכרוכה, בחלקה ואולי אף בחלקה הגדול, במאמץ פיזי, אין מדובר בתנועות "זהות במהותן" הפועלות על מקום מוגדר, בתכיפות הנמשכת על פני פרק זמן מספיק, שיש בהן כדי לבסס את התשתית העובדתית הנדרשת להוכחת התביעה בעילת המיקרוטראומה.

סוף דבר התביעה נדחית.

ביום 6.7.17 הגיש התובע לנתבע תביעה לתשלום דמי פגיעה בגין כאבי גב, צואר וברך שמאל.

...

לא מצאנו לקבל הגרסה המאוחרת של התובע בדבר תדירויות כיפופי הברך (מעל 100 כיפופים).

על כן, לא מצאנו כי קיימת תשתית מיקרוטראומתית לעניין הצוואר.

אמנם בית הדין ביקש מהנתבע לבדוק אפשרות למינוי מומחה, אולם משהחליט הנתבע לעמוד על טענותיו, אין לנו אלא לקיים את האמור במסכת סנהדרין (דף ו' ע"ב) "ייקוב הדין את ההר". כאמור לעיל, הפסיקה ונסיבות העניין מצביעים על כך כי לא מתקיימת תשתית לעילת המיקרוטראומה ודין התביעה להידחות מבלי להיזקק למומחה.

ביום 19.11.2019 הגיש התובע לנתבע תביעה לתשלום דמי פגיעה והודעה על פגיעה בעבודה בגין ארוע מיום 12.8.2019 (להלן: "התאונה").

על יסוד האמור לעיל יש להורות על קבלת התביעה באופן שכאבי התובע בברך שמאל ובגב העליון יוכרו כפגיעה בעבודה.

...

עיקר טענות הצדדים התובע סומך ידו על קביעות המומחה ועל כן סבור כי יש לקבל את התביעה ולהכיר בפגיעות בברך ובגב העליון כנובעות מן התאונה.

הנתבע טוען מנגד כי יש לדחות את התביעה בנוגע לגב התחתון, היות שהמומחה שלל קשר סיבתי ביחס לפגימה זו. אשר לפגימות בגב העליון ובברך, שלל המומחה ליקוי חבלתי כלשהו, אולם המליץ להכיר בקשר סיבתי ביחס לכאב בלבד, תוך שציין כי הכאב תועד יותר מחודשיים לאחר האירוע ביחס לברך ו-40 יום לאחר האירוע, ביחס לגב העליון.

אין בנימוק של "סמיכות האזור" בין הגב העליון לגב התחתון כדי להוביל למסקנה כי מתקיים קשר סיבתי בין הפגימה באזור זה לבין התאונה, בניגוד לחוות דעת המומחה, כאשר התובע לא הצביע על פסיקה מתאימה שעל בסיסה הוא סבור כי יש לקבל נימוק זה לצורך סטייה מחוות דעת המומחה.

כשנשאל אודות פער הזמנים בין תיעוד הכאבים לבין התאונה, הסביר המומחה כי ייתכן שהדבר נעוץ בכך שהשברים בעקב ובקרסול תפסו את תשומת הלב, כאשר לטעמנו אין בכך כדי לערער על קביעתו אודות קיומו של קשר סיבתי או להפוך את קביעת המומחה להשערה, כטענת הנתבע.

סוף דבר לאור המפורט לעיל, לא סברנו כי יש מקום לסטות מחוות דעתו של המומחה אשר הייתה ברורה ומנומקת.

לשם שלמות התמונה אציין שעל פי מכתב פקיד התביעות מיום 19.3.2020 המוסד הכיר בזכאות התובע לדמי פגיעה מיום 29.8.2019 ועד ליום 6.11.2019 (צורף כנספח לכתב התביעה).

דיון והכרעה לטענת התובע הפגיעות בברך ימין ובגב צריכות להיות מוכרות כפגיעה בעבודה מהטעם שכבר ביום התאונה הוא פנה לטרם ודיווח על כאבים ביד שמאל, בגב וברגל ימין, ולכן נערכו לו צילומים לברך ימין, בשורש כף יד שמאל ובעמוד שדרה מותני.

...

אלא שאין בידי לקבל את טענת התובע שמסקנת המומחה שגויה.

סוף דבר - בהיעדר קשר סיבתי בין אירוע התאונה לליקוי בגב התובע ולליקוי בברכו הימנית, לרבות בדרך של החמרה, אין מנוס מדחיית התביעה.

על פי פסיקת בית הדין הארצי, ככל שמונה מומחה רפואי בהליך, והתביעה נדחית בשל חוות דעתו של המומחה הרפואי, כבענייננו, אין מקום לחייב את המבוטח בהוצאות (ראו: עב"ל (ארצי) 45497-03-20 הרצנו – המוסד לביטוח לאומי (1.7.2021)).

התובע, מר שליפר יורי הגיש תביעה נגד המוסד לביטוח לאומי לתשלום דמי פגיעה בגין תאונה מיום 24.2.2021.

עיון בעדותו של התובע מעלה כי נישאל ארוכות על הסתירה בין הדברים אולם התובע לא נתן מענה של ממש לכך כעולה מעדותו: "עו"ד עמר: או-קיי. אז אני שואל, אתה בעצם אומר לי לא בשביל כל כאב עכשיו אני אלך ואני אטרטר את עצמי לרופא, נכון? אוקיי. אז איך אתה אומר מצד אחד אני רוצה למנוע מעצמי טירטור מיותר וללכת לרופא אבל בכל זאת אתה אומר שאתה הולך למעסה. אז אם אתה כבר הולך למעסה, למה לא הילכת לרופא? העד, מר שליפר: אני אסביר לך שיש לי כאבים, אני סובל כבר 10 שנים כאבים בגב, ברכיים. הייתי פותח גם ראש בעבודה, פתחתי. עשו לי תפרים. במקרים האלה אני מייד הולך לרופאים. במקרים האלה, אוקיי? עו"ד עמר: או-קיי. העד, מר שליפר: שקבלתי מכה מאוד חזקה, קבלתי, מאוד היה לי כאב. מאוד. חיכיתי איזה רבע שעה, זה קצת נרגע והלכתי, נסעתי חשבתי שזה שזהו אבל לא הלכתי (מדברים ביחד). עו"ד עמר: אז אני שואל. אמרת שאתה לא רוצה ללכת לרופא על כל כאב כדי לא סתם ללכת לרופא אבל הילכת למעסה. אז אני שואל. כבר היית, זאת אומרת שטירטרת את עצמך ללכת לגורם רפואי כלשהוא. למה לא הילכת כבר לרופא? העד, מר שליפר: למה אני חייב (לא ברור). אני עובד לעצמי. אני עצמאי, כן? יש לי משאית. אני לא יכול לזרוק אותו, לא לזרוק את המשאית ולא להרשות ללכת לרופא. לא יכול. עו"ד עמר: אבל אני אומר, הילכת למעסה אז מה זה משנה? כבר הילכת לאיזה גורם כלשהוא אז במקום מעסה היית הולך לרופא.העד, מר שליפר: מה זה ללכת לרופא? לא הבנתי. איך? לעזוב את העבודה? הייתי, אם לחזור עכשיו, עו"ד עמר: איך העברית שלך? אתה מבין את השאלה שלי? העד, מר שליפר: אני מבין אותך, כן. עו"ד עמר: תגיד, למעסה הזאת שילמת אפילו כסף? העד, מר שליפר: איזה כסף? עו"ד עמר: מה זאת אומרת? שילמת לה תשלום על הטיפולים? העד, מר שליפר: כן. עו"ד עמר: או-קיי. ז"א, אתה אומר יש לי כאבים, אני מעדיף לא ללכת לרופא אבל אני מעדיף ללכת למעסה ולשלם לה כסף במקום? העד, מר שליפר: תשמע, לא הרגשתי, לא חשבתי שזה יש לי קרע, כן? שקרוע הגידים. זה אז ידעתי. חשבתי שזה יעבור. אז עשיתי טיפולים, חשבתי שזה יעבור עד שזה לא עבר כאילו משכתי. יכולתי לעשות את זה..." ר' עמ' 1-2 לעדותו.

שנית, עיון בחומר הרפואי שהוצג מעלה כי התובע פנה לטפול רפואי ביום 10.3.2021 אולם שם התלונן רק על כאבי גב תחתון ואין כל אזכור לפגיעה בעבודה או לכאבים בכתף.

...

מעבר לאמור הפנייה הרפואית הראשונה היתה רק לאחר שלושה חודשים והפניות לפני כן של התובע היו על כאבי גב תחתון וכלל לא על הכתף ומשכך מדובר לטעמינו באנמנזה סותרת במצב דברים זה. לאור כל האמור לעיל, ומשלא קיבלנו את גרסת התובע, וקבענו כי לא עלה בידיו להרים את נטל ההוכחה, המוטל עליו, אשר הינו מוחמר נוכח ההלכה הקובעת, כי על העובד העצמאי, מוטל הנטל להוכיח כי התאונה אירעה תוך כדי עיסוקו ועקב עיסוקו, וכי יש להחמיר בדרישת ההוכחה לגבי עובד כזה לא נותר לנו אלא לדחות את התביעה שבפנינו.

נוכח כל האמור, אנו קובעים כי התובע לא הרים את הנטל להוכיח את קרות האירוע הנטען.

משכך התביעה נדחית.