בשנת 2018 עבדה התובעת שישה חודשים בתפזורת בניקיון בחברת "טווס שמירה ואבטחה בע"מ", אשר הציבה את התובעת לעבוד בחברת "אינטל" בקריית גת. בחודש אוגוסט אותה שנה עבדה התובעת בנוסף גם בחברת "גולדן ג'וב בע"מ". שכרה החודשי הממוצע באותה שנה עמד על 1,996 ₪ לחודש בממוצע משני מקומות העבודה, כאשר בחודש אחד הישתכרה התובעת 691 ₪ בלבד (11/18- עמ' 134 לראיות התובעת), ואילו בחודש אחר שכרה עמד על 5,832 ₪ (5/19, עמ' 136 שם).
הוצאות רפואיות ונסיעות לעבר ולעתיד
בסיכומיה ביקשה התובעת פיצוי בסכום גלובאלי של 25,000 ₪ בגין הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה, ללא כל פירוט.
על כן, הוא עובד בעיקר במשמרות לילה, ככל שמתאפשר.
...
לסיכום האמור, אני סבורה כי בקביעת הנכות התפקודית, יש לתת משקל מחד לצמצום המשמעותי במגוון העבודות הפתוחות בפני התובעת, בהיותה פגועה בשתי ידיה, ללא כח פיזי, ללא השכלה וללא שפה, וסביר גם להניח שבכל מקרה לא בנקל הייתה מוצאת עבודה המתאימה לה, למצבה ולנסיבותיה.
לאחר שנתתי דעתי למכלול השיקולים הנוגעים לעניין, ובין היתר, לעובדה שאין המלצה לטיפולים בעתיד, לכך שהתובעת בכל מקרה זכאית לתשלום מלוא הוצאותיה מקופת החולים ולהנחה הסבירה, כי בכל זאת נדרשה ותידרש לשאת בהוצאות כאלה ואחרות מכיסה עבור נסיעות לביקורות רפואיות, משככי כאבים, תרופות וטיפולים, אני קובעת כי הפיצוי בגין ראש נזק זה לעבר ולעתיד יעמוד על סך של 5,000 ₪.
לסיכום כל האמור, אמנם אין ראיות על הוצאות בגין עזרה, או הפסדים בפועל שנגרמו לתובעת ולבני משפחתה, אולם אין ספק שהתובעת נזקקה לסיוע אשר היקפו ושיעורו גוברים על היקף הסיוע שניתן על ידי בני משפחה, ודאי בתקופה הסמוכה לתאונה, וגם לאחר מכן, עד היום ולעתיד.
