אולם, בשים לב לכך שהנתבעת מאשרת כי ניתן לידיה אישור מחלה של העובד עבור שבעה ימים בלבד, אנו מקבלים גירסתה זו. לפיכך, זכאי התובע לדמי מחלה בהתאם לדין עבור שישה ימים בלבד (ולא שבעה) כנטען על ידי הנתבעת וזאת בהתאם לסעיף 2(א) לחוק דמי מחלה בו נקבע, כדלקמן:
" 2. (א) עובד שנעדר מעבודתו עקב מחלה יהיה זכאי לקבל ממעסיקו, בכפיפות לתקופת הזכאות המאקסימאלית כאמור בסעיף 4 –
(1) החל מהיום הרביעי להעדרו כאמור – תשלום על פי חוק זה בעד תקופת מחלתו (להלן – דמי מחלה);
(2) בעד הימים השני והשלישי להעדרו כאמור – מחצית דמי מחלה;
אולם שר העבודה, באישור ועדת העבודה של הכנסת, רשאי לקבוע בתקנות הוראות לעניין תשלום דמי מחלה בעד הימים הראשון, השני והשלישי להעדר העובד כאמור, וכוחן יפה על אף האמור בסעיף זה.
הינה כי כן, בהתאם לדין, התובע זכאי למחצית דמי מחלה עבור הימים השני והשלישי להעדרו בשל מחלה; ועבור היום הרביעי עד היום השביעי להעדרו - זכאי התובע למלוא דמי המחלה על פי החוק קרי: שכרו ליום עבודה.
...
נדחים בזאת רכיבי התביעה להלן - התביעה לתחולת צו ההרחבה המשולב בענף המתכת, החשמל והאלקטרוניקה וצו ההרחבה בענף הייבוא, ייצוא והמסחר; התביעה לפיצויי בגין אי מתן הודעה לעובד בדבר תנאי עבודה מכוח חוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה; התביעה לדמי חגים, דמי הבראה, פיצויי פיטורים, פיצויי פיטורים שלא כדין וללא עריכת שימוע, חלף הודעה מוקדמת לפיטורים והתביעה לפיצויי הלנת שכר זכויות ופיצויי פיטורים.
מתקבלים בזאת רכיבי התביעה הבאים והנתבעת תשלם, תוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין, את הסכומים להלן:
דמי מחלה, בסך 288 ₪.
על כן, הנתבעת תשלם לתובע בסך הכל (לאחר הקיזוז) 4,340 ₪ = (3,168 ₪ – 7,508 ₪), תוך 30 יום.