דמי לידה לעובדת עצמאית ושכירה לפי חוק הביטוח הלאומי

ב-3.7.19 הנתבע הודיע לתובעת במכתב, כי בהתבסס על שומת מס הכנסה לשנת 2019, נערך חישוב מחדש, ובהתאם לסעיף 54 לחוק הביטוח הלאומי חישוב דמי הלידה נעשה על פי הכנסתה של התובעת כעצמאית בשנת 2017 היות שנמצאה כהכנסה גבוהה יותר משנת 2018.

לפיכך, בהתאם להוראות סעיף 54(א) לחוק הביטוח הלאומי, כעובדת שכירה, יש לחשב את דמי הלידה של התובעת על בסיס רבע השנה שקדמה ליום הקובע, קרי הכנסה מעבודתה כשכירה בשלושת החודשים שקדמו ליום 11.2.19, משמע חודשים,1/19 ,12/18 ו-11/18 .

...

טענת התובעת כי יש לערוך חישוב שנתי, נדחית.

משאלו הם פני הדברים- דין התביעה להתקבל באופן חלקי, על כן כל צד ישא בהוצאותיו.

נוכח התוצאה אליה הגענו, אנו מחייבים את הנתבע לשלם לתובעת הוצאות בסך של 1,000 ₪ וזאת תוך 30 ימים.

לפנינו תביעה כנגד החלטת הנתבע מיום 3.4.17 אשר דחתה את התביעה של התובעת מיום 6.2.17 בגין הפרשים בדמי לידה על פי סעיף 296 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) התשנ"ה-1995 (להלן – חוק הביטוח הלאומי).

במכתב זה, שצורף לכתב ההגנה, צוין כי אושרה הזכאות לתשלום דמי לידה כעובדת עצמאית וכי "אם הינך גם עובדת שכירה עליך להגיש תביעה אישית על גבי טופס בל/355...". נוסף על כך, העידה התובעת כי היא סברה שהמעסיק אמור לטפל בתביעתה מול הנתבע.

כך נפסק: "תיקון סעיף 296(ב) לעניין קיצור תקופת תשלום הגימלה הרטרואקטיבית, חל על כימעט כל סוגי הגימלאות על פי החוק. ומשבאים לבחון טענת אי עמידת התיקון בתנאי פיסקת ההגבלה בחוק יסוד כבוד האדם וחרותו, אין להיתעלם מהשלכת רוחב של הטענה לו תיתקבל. בהתאם לפסיקה העקיבה של בית דין זה (למשל בעב"ל 114/06 מיכאלי – המוסד, בהילכת פריג' ובעב"ל 1304/04 כץ - המוסד שהבג"ץ עליו נמחק) - תכלית תשלום הגמלה למיניה הנו ליתן מענה לצורכי הקיום השוטף של המבוטח, כאשר דרך המלך לעניין זה הותוותה בסעיף 296(א) לחוק, לפיו יש להגיש תביעה למוסד תוך שנה מהיום בו נוצרה עילתה. סעיף 296(ב) לחוק מאפשר סטייה מדרך המלך באפשרו תשלום רטרואקטיבי מוגבל. לאור זאת על המבוטח לפעול בהקדם למימוש זכויותיו כמתחייב מהמצב בו הוא נתון עם הווצרות התנאים המזכים בגמלה ולא להמתין בהגשת התביעה מתוך הנחה שתמיד ישולם לו בגין העבר. גישה שכזאת מערערת את כל מערך הבטחון הסוצאלי, המושתת על דמי ביטוח למימון הגימלאות הגבייתיות" (עב"ל 711/08 צ'רבינסקי - המוסד לביטוח לאומי).

...

לסיכום נוכח קביעתנו לעיל, אנו סבורות כי החלטת הנתבע אשר דחתה את תביעת התובעת לדמי לידה כעובדת שכירה היא כדין.

רקע עובדתי רלוואנטי לעניין: התובעת, נשואה ואם לילדה, עובדת כשכירה ואת עבודתה כעצמאית החלה בשנת 2013.

] ביום 27.6.17 הגישה התובעת תביעה לתשלום דמי לידה עבור עיסוקה כעצמאית אשר נדחתה בהחלטה מיום 10.7.17 בשל "פגור בתשלום דמי ביטוח במועד". עוד צוין במכתב הדחייה כי "סעיף 387 לחוק הביטוח הלאומי ותקנות הביטוח הלאומי (הענקות מטעמי צדק) תשל"ה 1975, מאפשרים במקרים בהם נימנע ממבוטחת לשלם דמי ביטוח מסיבות המפורטות בתקנה לבחון זכאותה מחדש, בכפוף להגשת בקשה להענקה מטעמי צדק המצורפת בזאת."[footnoteRef:5] [5: עמ' 3-5 לנספחי כתב התביעה.

הלכה ידועה היא כי "אין המוסד לביטוח לאומי רשאי לשלם גמלה מעבר לקבוע בחוק. עליו לשלם גמלה אך ורק על פי החוק".[footnoteRef:7] [7: עב"ל (ארצי) 551/09 המוסד לביטוח לאומי - יחזקאל ****, ניתן ביום 4.11.10.

...

יובהר כי אני סבורה שהתובעת פעלה בתום לב ועשתה כל שלאל ידה על מנת להשלים את התשלום למוסד לביטוח לאומי טרם מועד הלידה.

דברים אלה מביאים אותי למסקנה שלא הייתה בידי התובעת היכולת לשלם את חובה לנתבע טרם מועד הלידה ויש בכך כדי להוות נסיבה אובייקטיבית לאי תשלום דמי הביטוח טרם מועד הלידה.

סוף דבר התביעה מתקבלת.

לבסוף ולחילופין טענה התובעת כי היה על הנתבע לשלם לה דמי הלידה בגין הכנסותיה כעובדת שכירה לפי סעיף 296(ב) לחוק הביטוח הלאומי.

קביעה זו בפס"ד איילת כהן עולה בקנה אחד עם הוראות סעיפים 53 ו-54 לחוק הביטוח הלאומי: העובדה כי לתובעת מעמד כפול, כבעלת הכנסה כעצמאית והכנסה כעובדת שכירה, אינה מולידה לה שתי גמלאות נפרדות לדמי לידה אלא גמלה אחת הנובעת מהכנסותיה הן כעצמאית והן כשכירה.

...

בנוסף, בעלה של התובעת הצהיר כי "ממש לאחרונה התקבל מהנתבע מסמך בו הנתבע מבקש שאנו נחזיר חלק מדמי הלידה ששולמו בגין הכנסותיה של אשתי כעצמאית, כי הנתבע טוען ששולם מעט בייתר. אם כן, מבחינת הנתבע עדיין הנושא לא סגור ולא סופי, ומדוע לא ישלם הנתבע את המגיע בגין השכר כשכירה?" (ס' 18 לתצהירו).

אנו סבורים כי בנסיבות הענין היה על הנתבע להיעתר לבקשת התובעת ולדון בתביעתה האישית לגופא.

סוף דבר: התביעה מתקבלת באופן שהחלטת הנתבע נשוא מכתבו מיום 17.9.2018 נדחית והנתבע ישלם לתובעת הפרשי דמי לידה בגין עבודתה כשכירה בהתאם לתביעתה האישית.

התשתית העובדתית להלן נפרט את עקרי העובדות הנדרשות לענייננו: התובעת היא אזרחית ותושבת ישראל, ועובדת כעצמאית ושכירה גם יחד; בין היתר, התובעת היא עובדת עצמאית החל מיום 1.2.2015, וחייבת בתשלום דמי ביטוח עבור עצמה, לפי סעיף 342(א) לחוק הביטוח הלאומי (ראו פירוט בהמשך פסק הדין); כמו כן, התובעת עובדת כשכירה החל מחודש 10/2015 אצל המעסיקים הבאים: המועצה המקומית רכסים; מתנ"ס רכסים; אתגרים תעסוקה; רשת מעיין החינוך; קרן החינוך "אל המעיין". מעסיקים אלה חייבים בתשלום דמי הביטוח של התובעת כעובדת שכירה, לפי סעיף 342(ב) ו-(ג)(1) לחוק הביטוח הלאומי; הכנסותיה של התובעת כשכירה מהמעסיקים שצוינו דלעיל בשנת 2017, ובתקופה הרלוואנטית לפני הלידה, היו כדלקמן: - בחודש 4/2017 – 633 ₪ מאתגרים תעסוקה 2015 בע"מ, 2,013 ₪ מהמועצה המקומית רכסים, 1,771 ₪ ממתנ"ס רכסים; - בחודש 5/2017 – 633 ₪ מאתגרים תעסוקה 2015 בע"מ, 1,771 ₪ ממתנ"ס רכסים; - בחודש 6/2017 – 633 ₪ מאתגרים תעסוקה 2015 בע"מ. ביום 19.7.2017 הגישה התובעת לנתבע תביעה לתשלום דמי לידה בגין לידה מיום 7.7.2017.

בפעל, הן על פי פקודת מס הכנסה, והן כמבואר לעיל, על פי חוק הביטוח הלאומי, יחידת הזמן המשמשת לקביעת גובה ההכנסה בעצמאי היא שנה, כאשר כאמור לפי תקנה 12 לתקנות המקדמות, עת בתשלום גימלה עסקינן, ניתן אף להגיע לסכום האמתי ביותר של ההכנסה של אותו עצמאי באותה שנה, כפי שאף נעשה בעניינינו.

...

אנו דוחים טענה זו, ומקובלת עלינו טענת הנתבע כי הגדרת ההכנסה של מבוטח (בכלל) ושל מבוטחת עצמאית (בפרט) היא אחת ויחידה, הן לעניין הבסיס לגמלאות והן לעניין תשלום דמי הביטוח.

גם דינן של טענות אלה להידחות.

לסיכום לאור כלל האמור לעיל, דין התביעה להידחות, וכך אנו מורים.