דמי לידה בעבודה בחברה בבעלות קרוב משפחה ללא אישור

התובעת אף מפנה לכך כי בהליך זה אין אנו עוסקים בהגדרת "עובד" שלפי סעיף 1 לחוק, שעניינו העסקה ישירה בין בני מישפחה, שכן התובעת הועסקה במסגרת חברה, שלא בבעלות יחידה של בן משפחתה – בעלה.

כך הוכח כי מעמדה של התובעת הוסדר בהסכם, כי קיבלה שכר ריאלי בגין עבודתה, הוכחה חיוניות משרתה, ומשכך יש לקבל את תביעתה ולהורות לנתבע לשלם לתובעת דמי לידה על בסיס שכרה בחברה.

מי שטוען כי היחסים בינו לבין קרובו חורגים מגדר היחסים של עזרה משפחתית הדדית, ולבשו אופי של יחסי עובד-מעביד, עליו לשכנע כי קיימת מערכת חובות וזכויות מכוח קשר חוזי (ראה דב"ע לג/159-0 בטי מרקו נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ה 134; עב"ל 20105/96, אורלי יהלום נ' המוסד, פד"ע לו 603).

בעב"ל 535-09 עליזה בן אלישע נ' המוסד לביטוח לאומי, פס"ד מיום 15.9.2010 (להלן: "פרשת בן אלישע") חזר בית הדין הארצי על ההלכות בעיניין קפידת היתר בה יש לבחון את היחסים בין הצדדים שעה שמדובר בבני מישפחה, תוך חזרה על הקביעה לפיה בבדיקת טיב הקשר נודעת חשיבות רבה לשאלת תשלום השכר, כאשר יחסי עובד מעביד מחייבים מטבעם קבלת תמורה עבור ביצוע העבודה, וזאת תוך הפניה לעב"ל 279/98 חטמי יצחק נ' המוסד לביטוח לאומי, פס"ד מיום 29.6.00; עב"ל 604/07 כחלון נ' המוסד לביטוח לאומי, פס"ד מיום 11.11.2008).

...

הנתבע סבור כי דין התביעה דחייה.

ערה אני אף לכך כי לא הובאה עדות של השותף השני וזו יכולה הייתה לסייע לתובעת, אך אין בכך, לטעמי, כדי לאיין את גרסתה, אף כי שקלתי אי הבאת ראיה זו. עדותה של עובדת נוספת, שאינה עובדת עוד בחברה כך שעל פניו אין לה אינטרס בתביעה והיא אינה כפופה עוד למרותו של בעלה של התובעת, יש בה כדי ליטול מקצתו של העוקץ באי העדת השותף הנוסף בהליך זה. אינני מקבלת את טענת הנתבע לפיה עולה כי מדובר בתלושים שאינם אותנטיים.

סוף דבר התביעה מתקבלת.

תביעה לתשלום דמי לידה בגין עבודתה של התובעת בחברת א.א. קאר סנטר מוטורס בע"מ (להלן- החברה) אשר בבעלות אביה.

כך נפסק בדב"ע (ארצי) מח/0-141 חנה גלנדאור נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כ' 98, 103 (1988): "לא מעטים המקרים בהם קרוב מישפחה של בעלי החברה עובד בחברה, ואין מקפידים עימו בקלה כחמורה בכל הנוגע למסגרת שעות העבודה, ושכרו אינו "ריאלי", אלא "מוגזם" או "סמלי", אך אין באלה כדי לשלול את מעמדו כ"עובד" החברה".

ההקשחה הראייתית כאמור, הנוגעת כמובן גם להוכחת "גרעינה" של הגדרת בן מישפחה "כעובד", עוברת כחוט השני בפסיקתו של בית דין זה אשר נידרש לסוגיה זו לא אחת וכך אמר: "הלכה פסוקה היא כי כאשר הצדדים הטוענים ליחסי עבודה הם קרובי מישפחה, בית הדין בוחן בקפידת יתר את טיבם של היחסים שנוצרו: האם בפניו מערכת יחסים התנדבותית, המגלמת בתוכה עזרה משפחתית או שמא נוצר בין בני המשפחה קשר חוזי המסדיר מערכת של זכויות וחובות. לשם עמידה על טיב היחסים שנוצרו בין בני המשפחה, ייתן בית הדין את דעתו, לפרמטרים שונים, ובהם, בין היתר מסגרת שעות העבודה, האם השכר ששולם היה ריאלי או סמלי וכיו"ב." (ראו – עניין מגרה וכן, עב"ל (ארצי) 20105/96 יהלום - המוסד לביטוח לאומי פד"ע ל"ו (2001) 603, 616; דב"ע לג/0-108 המוסד לביטוח לאומי - כץ, פד"ע ה', (1973) 31, 36; דב"ע לג/0-159 מרקו - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ה', (1973), 134 ,137).

...

" עב"ל (ארצי) 59047-10-13 רחל מדלסי נ' המוסד לביטוח לאומי (20.1.2015) לאחר שעיינו בראיות, שמענו את עדות התובעת ושקלנו את טענות הצדדים, אנו סבורים כי אין לקבל את טענת התובעת כי עבדה עבור החברה מעבר לעזרה משפחתית מסוימת.

שלישית, עיתוי העלאה, ארבעה חודשים טרם הלידה, מחזק אף הוא את המסקנה כי השכר לא הועלה בשל הרחבת תפקידה של התובעת אלא בשל רצונו של אביה לסייע לה טרם הלידה.

כפי שנראה להלן, גם העדר הוכחה לקבלת התשלום תומך במסקנה זו. אי הוכחת תשלום בפועל - בתלושי שכרה של התובעת קיימים מספר רכיבים המעלים תהייה באשר לנכונותם ולאמיתותם.

סוף דבר על יסוד האמור לעיל – התביעה נדחית.

לטענת הנתבע, תביעתה של התובעת לדמי אבטלה אושרה ללא בדיקה נוכח גל התביעות שהוגש עקב מגיפת הקורונה, ועם בדיקת התביעה בדיעבד הסתבר כי התובעת לא הייתה עובדת ולפיכך נשללה זכאותה לדמי אבטלה ותביעתה לדמי לידה לא אושרה.

] עוד נקבע כי- "משבניו של התובע הנם בעלי העסק ומדובר בקירבה משפחתית יש מקום לבחון בקפידת יתר את טיב היחסים שנוצרו; יחסים וולונטריים, התנדבותיים, או קשר חוזי להסדרת מערכת זכויות וחובות, ויש לתת את הדעת, בין היתר, לסימני היכר כגון מסגרת שעות עבודה, שכר ריאלי או סמלי וכד'. עוד נקבע: בחינה בקפידת יתר נאמר, אולם אין חולקין שקרבה משפחתית- ולו קרבה שבין הורים לבנים- אין בה, כשלעצמה, כדי למנוע אפשרות של הווצרות יחסי עובד-מעביד. אין חולקים גם, שהמניע לבחירת עובד, בין כמניע עקרי ובין כמניע משני, אינו קובע לעניין קיום או העידר קיום יחסי עובד מעביד. הקובע הוא מהות היחסים שנוצרו הלכה למעשה. קביעת המהות הנ"ל היא שאלה מעורבת של עובדה וחוק.

נוסף על כך, בין השניים ובהמשך בין התובעת לחברת "משתלם לי" נחתמו הסכמי עבודה, לתובעת הונפקו תלושי שכר ושכרה של התובעת הועבר לחשבונה בהעברה בנקאית כפי שהעידה[footnoteRef:4] (וגם הציגה כי דו"חות העו"ש הועברו לנתבע[footnoteRef:5] והאחרון לא סתר את טענותיה בעיניין זה).

...

לטענת התובעת למרות יחסי המשפחה בינה לבין מעסיקיה, היא הייתה עובדת שכירה לכל דבר ועניין ולכן יש לקבל את תביעתה.

לא מצאנו כי יש בהעלאת השכר, משום העלאה פיקטיבית לצורך הגדלת דמי הלידה.

הרמיזה בסיכומי הנתבע כי לא הייתה הצדקה להגדלת שכרה של התובעת דווקא בחופשת הלידה נדחית על ידינו במיוחד בשים לב לאופי עבודתה של התובעת המבוצע על מחשב מכל מקום בארץ ובעולם, ולא הצריך מאמץ פיזי כלשהו.

אשר על כן שוכנענו כי התקיימו בין התובעת למר יום טוב בן ולאחר מכן חברת משתלם לי יחסי עובד ומעסיק בתקופה השנויה במחלוקת ולפיכך יש לקבל את התביעה על שני ראשיה – אבטלה ולידה.

· מעסיק 2 - "נוי לגן – לוי דורון" וזאת מיום 1.3.19 ועד ליום 19.9.19 (להלן: "המעסיק דורון לוי" ו/או "בעלה של התובעת". הנתבע מציין כי ביום 20.1.20 אושרה תביעתה לתשלום דמי לידה בגין דמי לידה מחנות קולומביה, ונדחתה תביעתה לתשלום דמי לידה בגין העבודה אצל המעסיק דורון לוי, וזאת משלא הוכיחה כי עומדת בתנאי סעיף 1 לחוק: עבודה במפעל של בן מישפחה, עבודה סדירה במקום העבודה, ועבודה שאילמלא נעשתה על ידו היתה נעשית בידי עובד אחר.

לפי הנטען, הגם שהתובעת העניקה עזרה לבעלה בחברה בבעלותו, הרי שעזרה זו היתה לכל היותר בגדר עזרה משפחתית, וכי בהתאם למבחנים שנקבעו בפסיקה, אין מדובר ביחסי עובד מעסיק אלא בפעולות סיוע וגיבוי ועזרה טבעית ומקובלת בין בני זוג.

"מי שטוען כי היחסים בינו לבין קרובו חורגים מגדר היחסים של עזרה משפחתית הדדית, ולבשו אופי של יחסי עובד-מעביד, עליו לשכנע כי קיימת מערכת חובות וזכויות מכוח קשר חוזי". בנוסף, משעה שעסקינן בשאלת קיומם של יחסי עובד-מעסיק בין בני זוג, הרי שאין מעמדה של התובעת נבחן בהתאם לסעיף 1 לחוק המגדיר עובד "בן מישפחה" כדלקמן: ""עובד" – לרבות בן מישפחה.

וכך בתצהיר התובעת: "14. בעלי ביקש להתחלף עמי בחופשת הלידה וגם את זה לא אישרו לו, הרי אין קשר בין העובדה שאני עובדת או שלא שכן החוק מאפשר לבן הזוג לצאת לחופשת לידה.

...

את יודעת כמה טלפונים אני מקבל ביום? את חושבת שאניח זוכר בדיוק מה היה שם? אני לא. אני בן אדם.

סוף דבר: לנוכח ריבוי הגרסאות מסקנתי כי אין לתת אמון בתובעת ובבעלה.

לאור האמור בנפרד ובמקובץ, התובעת אינה זכאית לדמי לידה עבור הלידה מיום 21.9.19, משלא לא הצליחה להוכיח כי התקיימו יחסי עובד-מעסיק בעסק של בעלה בתקופה זו. התביעה נדחית.

ביום 22.9.20 ילדה התובעת בשעה טובה ותביעתה לדמי לידה אושרה, אלא כי במסגרתה נבדקו יחסי עובד מעסיק ועל פי מימצאי הנתבע, התובעת הנה בעלת שליטה בעקיפין בחברת מעטים "אליאסף אוחיון משרד עו"ד". אי לכך, ביום 21.7.2021 נשלח לתובעת מכתב מטעם הנתבע הדוחה את תביעתה לתשלום דמי אבטלה ושולל ממנה גם את זכאותה לאבטלה עבור תקופת החל"ת הראשונה באופן בו נוצר לתובעת חוב של 30,460 ₪ , בזו הלשון: "אנו מביאים לידיעתך כי לפי הוראות חוק הביטוח הלאומי, סעיף 162 (א') אנו נאלצים, לצערנו, לדחות את תביעתך לדמי אבטלה אשר הוגשה בתאריך 19.03.2020 הואיל ו:

עם זאת, כאשר הצדדים הטוענים ליחסי עבודה הם קרובי מישפחה, הלכה פסוקה במשפט הבטחון הסוצאלי היא, כי בית הדין בוחן בקפידת יתרה את טיבם של היחסים שנוצרו; האם בפניו מערכת יחסים התנדבותית, המגלמת בתוכה עזרה משפחתית, או שמא נוצר בין בני המשפחה קשר חוזי המסדיר מערכת של חובות וזכויות.

לשם השלמת התמונה ניתן לראות שלאחר הליך בדיקה מעמיק, הגיע הנתבע למסקנה לפיה התובעת עבדה בחברת עורכי הדין, כלומר הנתבע אינו חולק על העובדה שהתובעת מועסקת בחברה וכי השכר ששולם לה הוא השכר נכון שהולם את תפקידה, ולראיה התביעה לדמי לידה אושרה במלואה בהתאם לשכר המבוטח בתלושי השכר.

עו"ד אוחיון העיד ביושר כי התובעת נהנתה מגמישות וכי הוא לא עקב אחר הנוכחות של התובעת עם "סטופר". עו"ד אוחיון לא הסתיר כי בהיותה של התובעת אישתו יחסי העבודה עמה היו גמישים ומתחשבים, אולם ככלל היא עבדה במשרה מלאה וכי בהיעדרה של התובעת הוא היה נידרש לגייס עו"ד מנוסה למישרה מלאה בשכר שככל הנראה היה זהה לשכר ששולם לתובעת: העד, מר אוחיון: "היא שכירה ברמה הזאתי ברור שהיא אישתי ברור שיש גמישות ברור שהיחסים בינינו בעבודה זה לא כמו שהייתה עובדת זרה, אין פה מה להסתיר, היא אישתי, נו זה ברור שיש יחסים מיוחדים אבל אם היא לא הייתה אז הייתה עובדת אחרת באופן טבעי כאשתי יש לה ניסיון רלוואנטי בדיני עבודה היא עבדה בבית הדין הארצי לעבודה. היא חשבת שכר בכירה ואנחנו משרד שעוסק בדיני עבודה, באופן טבעי אני אקלוט אותה אליי, למה שאני אקח מישהי אחרת? גם לה יותר נוח לעבוד אצלי אין פה מה להסתיר אבל האם זה הופך אותה לבעלת שליטה לטעמי התשובה היא לא." (עמ' 8 לפרו') כידוע, גמישות בהעסקת בני מישפחה אינה הופכת לכשעצמה את בן המשפחה לבעל שליטה ואינה מקימה חזקה כזו, בודאי מקום בו הוכח באופן ברור כי העסקתה של התובעת נעדרה כל סממן של שליטה בתאגיד.

...

לאור האמור לעיל אנו סבורים, כי התובעת מועסקת כעובדת מן המניין והעסקתה נעדרת כל סממן של בעל שליטה; אין לתובעת השפעה כלשהי על פעולות התאגיד; שכרה של התובעת אמנם גבוה אולם הוא ניתן לה בהתאם לנסיונה ומקצועיותה.

סוף דבר: התביעה מתקבלת.

אנו קובעים שהתובעת הינה עובדת שאינה בעלת שליטה שזכאית לביטוח אבטלה בהתאם לחוק.