דמי טיפול משרדי ופיקוח טכני בעקבות תאונת דרכים

התובעת הגישה תביעה בגין נזקים שנגרמו לרכב בבעלותה בעקבוטת תאונת דרכים.

יחד עם זאת אינני מוצאת מקום לפסוק לתובעת פיצוי עבור דמי טפול משרדי ופקוח טכני בעקבות התאונה והוצאות גרירת הרכב ממקום התאונה, באשר לא צורפו אסמכתות לנזקים אלו.

...

אין בידי לקבל טענה זו; פוליסת הביטוח נוקבת במפורש בשמה של המבוטחת לילך שגב כאדם הרשאי לנהוג ברכב ובצמוד לשמה מופיעים פרטיה האישיים של המבוטחת.

לאור האמור נקבע כדלקמן: הנתבע ישלם לתובעת סך של 17,062 ₪, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל.

אני מקבלת את הודעת צד ג' במלואה ומחייבת את צד ג' הפניקס חברה לביטוח להשיב לנתבע כל סכום שישולם על ידו לתובע.

הקבלן ינקוט בכל אמצעי הזהירות להבטחת רכוש וחיי אדם באתר או בסביבתו בעת בצוע העבודה ויקפיד על קיום כל התקנות וההוראות של משרד העבודה בעניינים אלו.

המפקח ימסור לקבלן, טרם תחילת העבודה שני העתקים של תכניות מאושרות לבצוע ושל המפרט הטכני.

התקינה ו/או ב) לא שמרה על תקינות הכביש ברמה סבירה ומקובלת ו/או ג) לא דאגה לתחזוקה נאותה ומתמדת לכביש ו/או לא סיפקה לתושבים דרכי מעבר בטיחותיים ו/או סבירים ו/או ד) לא הזהירה ו/או לא הזהירה את התובעת כראוי מפני הסכנה שהיה צפוי לה בעת הליכתה בכביש ו/או ה) לא מנעה ו/או עשתה די למניעת הווצרות המפגע בכביש ו/או ו) לא הציבה שלטי אזהרה בכביש בדבר קיום המפגע ו/או לא גידרה את המפגע ו/או ז) אפשרה ו/או לא מנעה גישת תושבים והתובעת בכללם לאיזור המפגע בכביש ו/או ח) היתעלמה מקיומו של מפגע בטיחותי חמור ו/או לא עשתה דבר ו/או די לתקנו ו/או ט) לא הפעילה פקוח ובקרה מתאימים על תחזוקת ותקינות הכבישים שבתחומה לרבות הכביש ו/או י) לא דאגה לאמצעי בטיחות כלל ו/או לאמצעים מתאימים למניעת התאונה ו/או יא) לא גידרה ו/או לא הציבה שלט אזהרה בדבר קיום מפגע בכביש וא יב) לא התקינה תאורה בכביש בו התרחשה התאונה ו/או יג) לא העמידה לרשות התושבים והתובעת בכללם דרכים חלופיות העוקפות את מקום המפגע בכביש ו/או יד) לא נהגה כפי שבעלים ו/או מחזיק מקרקעין סביר היה נוהג באותן נסיבות ו/או טו) לא נהגה כפי שרשות מקומית סבירה הייתה נוהגת ו/או טז) הציגה את הכביש כמקום בטוח להליכה ביודעה שהתובעת תיסתמך על כך ולמרות שידעה ו/או הייתה צריכה לדעת שאינו כך ו/או יז) צפתה ו/או הייתה צריכה לצפות ארוע התאונה ואף על פי כן לא עשתה ו/או לא עשתה די למניעתה.

הוצאות נסיעה לעבר וכן, היו לתובעת הוצאות נסיעה הכרוכות בטיפולים הרפואיים שקבלה עקב התאונה.

...

לדידו, דין ההודעה להידחות על הסף מחמת העדר עילה או יריבות או שיהוי ,או בהיותה קנטרנית או טורדנית ומהווה שימוש לרעה בהליכי משפט ,ואף מוגשת בחוסר תום-לב. וכן, טוען הצד השלישי 1, כי הוא ביצע את הפרויקט ללא גל תקלה.

התוצאה התוצאה, היא, אפוא, כדלקמן: התביעה אני נעתר לתביעה ומחייב בזה את הנתבעות לשלם לתובעת כדלקמן: סך של 130,703 ₪; הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל בסך 31,600 ₪.

ההודעה לצדדים השלישיים אני נעתר להודעה לצדדים השלישיים ומחייב בזה את הצדדים השלישיים לשפות את שולחות ההודעה/הנתבעות על כל סכום שישלמו, בפועל, לתובעת לפי פסק-הדין דנן, וכן הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל בסך 20,000 ₪.

כך בין היתר העידה התובעת: "זה מאד פשוט. החברות האלה, גם היום, מתקשרים אלי ממפעלים כמו מיפעל מב"ט של תע"ש, מיפעל בדק מטוסים של תע"ש, ואני לא מסוגלת לעמוד בכל העבודות או לתת מענה לכל העבודות שיש היום. זה כבר כמה שנים ככה שאני לא מסוגלת. יש לי מסמכים שבהם אני אומרת שאני לא יכולה להגיש תשובה למכרז. בעבר לא היה מיכרז שאני לא הגשתי תשובה ולא נלחמתי עליו. אני לא מסוגלת להגיש תשובה ומענה טכני ו/או הנדסי לכל עבודה. אני מוותרת על עבודות. חברת רפאל בצפון ביקשה ממני לפתוח משרד, להביא עובדים ולעשות עבודות מולם. התחלתי את הפעילות והפסקתי אותם. נסעתי פעמיים לשם וחזרתי כמו בן אדם מת מהנסיעה הזאת. זה בכרמיאל וזה מאד תובעני. אני צריכה לראיין אנשים ולפקח על עבודה. אני לא מסוגלת היום לעשות את כל העבודות שמציעים לי. חברת אורמת פונה אלי כמה פעמים ואני לא יכולה לבצע עבורם את העבודות. יכולתי להישתכר פי 5 ממה שאני משתכרת היום" (עמ' 25 לפרוטוקול).

התובעת אישרה בעדותה כי העסיקה עוזרת לניקיון הבית גם לפני התאונות, אך הוסיפה והעידה כי גם היא עסקה בעבודות משק הבית ודאגה לטפול בילדיה על אף עבודתה האינטנסיבית מחוץ לבית.

נזק לא ממוני בהתאם לתקנה 2(ב) לתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון), תשל"ו-1976, אני פוסקת לתובעת פיצוי בסכום של 8,000 ₪ בגין התאונה הראשונה, סך של 15,000 ₪ בגין התאונה השנייה, ופצוי בסכום של 17,000 ₪ בגין התאונה השלישית.

...

איני מקבלת את טענת הנתבעות.

מן הצד השני איני מקבלת את טענת התובעת בתצהיר עדותה הראשית בה חלקה על קביעותיו של ד"ר אורן ובכללן הקביעה כי אין קשר בין תלונותיה על כאבים ומגבלות בברך שמאל ובין התאונות.

סוף דבר אני פוסקת לתובעת פיצויים כדלקמן: הפסד שכר לעבר - 130,000 ₪ אובדן השתכרות לעתיד - 200,000 ₪ עזרת הזולת - 20,000 ₪ הוצאות - 5,000 ₪ נזק לא ממוני תאונה ראשונה - 8,000 ₪ תאונה שניה - 15,000 ₪ תאונה שלישית - 17,000 ₪ אשר לחלוקה בין הנתבעות, הפיצוי יחולק כך שהנתבעות 1-3 תשאנה ב- 45% מהפיצוי בשל חבותן בגין התאונה השניה, והנתבעת 4 תשא ב-55% מהפיצוי חבותה בגין התאונה השלישית, זאת למעט הפיצוי על הנזק הלא ממוני שישולם על פי חבות הנתבעות לכל אחת מהתאונות.

סוף דבר, הנתבעות 1-3 תשלמנה לתובעת פיצוי בסכום של 182,750 ₪.

בנוסף תשלמנה הנתבעות לתובעת את הוצאות המשפט וכן שכר טרחת עו"ד בשיעור 15.34% מהסכומים שנפסקו.

עוד טוען התובע כי בשנים שחלפו מאז התאונה שהה לתקופות מסוימות בחופשת מחלה או בחל"ת (בתקופת הקורונה), וכי בעקבות התאונה הוא הועבר לעבודה משרדית "בחלקיות משרה" [בסעיף 20 לתצהירו].

התובע לא הציג עדות לקשיים שתיאר במקום עבודתו כדוגמת עבודה מוגבלת למשרד ולשעות קבועות, וכן לא הביא עדים רלוואנטיים אשר ביכולתם להרחיב על מהות העבודה כטכנאי מטוסים וכמפקח על צוות טכנאים כאלה – קרי, מה כוללת עבודה בהקשר הפיזי זו ומהן אפשרויות הקידום.

עוד אציין כי המומחה בתחום הפסיכיאטרי קבע כי התובעת תיזדקק ל-24 "שיחות מכוונות לטפול טראומה", בעלות 350 ₪ לשיחה בתוספת מע"מ. כך , שהעלות הכוללת של שיחות אלו היא 8,400 ₪ בתוספת מע"מ. אזכיר כי ההוצאות הרפואיות של התובעת בגין התאונה בכל הקשור לטיפולים או תרופות שנכללים בסל הבריאות – מכוסות לפי הדין במקרה של פגיעה בתאונת דרכים.

...

אשר על כן, אני קובע כי בגין הפסד השתכרות לעבר זכאית התובעת לפיצוי בסך כולל [שכולל בתוכו גם פיצוי בגין הפסד הפנסיה] של 30,000 ₪.

סך הפיצויים מצאתי לקבל את תביעת התובעת, כך שהסכום שאמור להיות משולם לתובע הוא פיצוי כולל בסך של 395,000 ₪, הכולל את סכומם של סך הפיצויים בראשי הנזק השונים, כדלקמן: הפסד שכר לעבר אובדן כושר השתכרות לעתיד ופנסיה 30,000 ₪ 275,000 ₪ עזרת הזולת (לעבר ולעתיד) הוצאות רפואיות וניידות (לעבר ולעתיד) 40,000 ₪ 20,000 ₪ כאב וסבל 30,000 ₪ סך הכל 395,000 ₪ סוף דבר אני פוסק כי: התביעה הנדונה מתקבלת, כך שהנתבעת תשלם לתובע סך של 481,000 ₪ ולנתבעת - סך של 395,000 ₪.

עוד תשלם הנתבעת לתובעים ביחד - החזר שכר טרחת עורך דין בסך 133,240 ₪, וכן - תישא הנתבעת בהחזר האגרה ששילמו התובעים בנדון (סך 773 ₪) בלוויית ריבית והצמדה ממועד התשלום (16.4.18).

על מצבו באותה עת העיד: "היה לי כאבי ראש, לא יכולתי ללכת, הידיד שלי הלך למשרד לקבל את הכסף עבורי וזה היה 5,000 ש"ח... שאלתי את אייל אם אתה צריך אותי לעבוד הוא אמר לא, לקחתי את הדברים שלי ועברתי לתל אביב לגור עם חבר שלי". סמוך לאחר מכן נעצר העובד על ידי משטרת ההגירה, ישב בכלא 23 יום ושוחרר לאחר שנודע למישטרה על פגיעתו בתאונת עבודה.

5 בית הדין האיזורי לעבודה בתל אביב (השופטת דינה אפרתי; פ' 64/04) בחן את מסכת הראיות ואת טענות הצדדים תוך שעמד על תכלית חוק העסקת עובדים זרים ונסיבות המקרה וכך קבע: המדינה עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח את קיומן של כל העבירות המפורטות בכתב האישום ולא עלה בידי הנאשמים לעורר כל ספק סביר שמא מיתקיים בכל זאת סייג לחיובם בדין; בית הדין שוכנע מעל לכל ספק כי העובד הועסק על ידי החברה "במפעלה במשך תקופה של כחודש ימים לפני התאונה שארעה לו" בחצריה; נדחו גרסאות המשיבים לפיהן "היה מר קמפינג עובד חברת כוח אדם ולחילופין עובד של קבלן פלסטיני מעזה". בקביעתו זו התבסס בית הדין על עדותו של מר קפינג שהיתה מהימנה עליו בהיותה "עקבית ברורה וקולחת, והתיישבה היטב עם מכלול ראיות המאשימה ועדיה"; בעוד אשר עדויות הנאשם ועובדים אחרים בחברה היו "סותרות, מבולבלות" בלתי מהימנות ואף "לא עלו בקנה אחד עם הודעותיהם בפני מפקח העבודה בזמן אמת". עדותו של נהג המלגזה, מר שלום, אשר היה עד לתאונה נמצאה "תומכת בטענת המאשימה, כי מר קפינג הועסק בנאשמת" לפני קרות התאונה; בהתייחס ליסוד הנפשי קבע בית הדין האיזורי כי הוא שוכנע "מעל לכל ספק, כי הנאשם בחר לעצום את עיניו ולהתעלם מכך שהעובד הזר המועסק על ידו איננו בעל רישיון עבודה כלשהוא"; "הנאשם לא ערך בירור סביר וראוי בטרם התחיל להעסיק את מר קפינג, לא וידא ולא טרח להוציא עבורו רישיון או ביטוח רפואי ואף לא העסיקו לפי הסכם חתום בכתב" והמשיבים לא הצליחו לעורר ספק סביר לקיומו של סייג לאחריות הפלילית; בית הדין היתייחס בהרחבה להתנהלותם הלקויה של המשיבים לאחר התאונה תוך שציין את התנערותם מהעסקתם אותם, התכחשותם להכרות עימו, סירובם למסור פרטיו לניידת טפול נמרץ ולבית החולים, כדי כך שנירשם "אלמוני" וכזה נותר במהלך אישפוזו.

8 המשיבים מצדם ביקשו לדחות את ערעור המדינה כשעיקר טעמיהם באלה: "לתאונת העבודה" "אין שום קשר לעבירות נשוא כתב האישום והערעור"; העובד "לא הופקר לגורלו אלא זכה לטפול מיידי ומלא" והחברה "הזמינה מיד אמבולנס מאויש בפרמדיק והעובד הובהל לבית החולים שם קיבל טפול רפואי כנדרש"; העובדים שהיו במקום לא הכירו את העובד ולכן לא מסרו את פרטיו בעת פינויו בניידת טפול נמרץ; "העובדה כי לזמן קצר, בעת הגעתו למיון, לא היה ידוע שמו של העובד, לא פגעה במאומה בטיפול בו או בבריאותו"; החברה שילמה את הוצאות הטיפול לבית החולים ו"לעובד לא נגרם כל נזק שהוא מחמת העיכוב בתשלום"; "לאחר ששוחרר אף חזר למגוריו אצל המשיבה וקיבל את מלוא שכרו עבור התקופה בה היה מאושפז"; לא נטען ולא הוכח כי נגרם לעובד נזק ממוני או אחר "מהעובדה כי בעת קבלתו לאשפוז לא היו ידועים פרטיו האישיים"; בפועל קיבל העובד פיצוי בסך 30,000 ש"ח מן המבטחת של המלגזה, לאחר שהתאונה הוכרה כתאונת דרכים; העונשים שהושתו על המשיבים "תואמים את מדיניות הענישה ורמת הענישה שהותוותה" בהלכה הפסוקה, לאור העובדה כי מדובר בהעסקת עובד אחד, לתקופה קצרה, תוך דאגה למחסורו; המשיבים שילמו לעובד שכר הוגן בסך של 6,200 ש"ח נטו ודאגו לכל צרכיו לרבות מגורים הולמים; המשיבים לא הפיקו כל תועלת כלכלית מהעסקת העובד הזר ובפועל עלותו "היתה גבוהה בהרבה מעלותו של כל עובד ישראלי אחר"; "מר קפינג לא הועסק יותר מחודש ו-10 ימים" כאשר "העסקה חד פעמית ולתקופה קצרה" מהוה בהלכה הפסוקה נימוק לקולא בגזר הדין; למשיבים אין עבירות והרשעות קודמות ו"הם העסיקו בתקופה הרלוואנטית, באותו אתר 4 עובדים זרים אף הם מסין, עם היתרים כחוק".

...

סוף דבר - הערעור מתקבל.

על הנאשמת טסה יבוא ושיווק עץ בע"מ גוזרים אנו קנס כספי בסכום כולל של 150,000 ש"ח החל ביום 1.11.07.

על הנאשם אייל טסה גוזרים אנו קנס כספי בסכום כולל של 45,000 ש"ח החל ביום 1.11.07.