דמי הודעה מוקדמת עקב חילופי מעבידים

התובע הוא עובד המשתייך לאוכלוסייה מוחלשת, חסר מעמד רישמי בישראל, אשר עבד תקופה ממושכת במלון ללא ידיעה ברורה אודות זהות המעסיק, ללא שקבל תלושי שכר בצורה מסודרת ומבלי שהודיעו לו אודות חילופי המעסיקים וחילופי הבעלות במלון.

בנסיבות אלו, בהן לא נתן כל הודעה למעסיקו על אודות המעצר הוא נחשב כמי שהתפטר מבלי שמסר הודעה מוקדמת ויש לנכות את דמי ההודעה המוקדמת מכל סכום שייפסק לטובתו.

הנתבעת 4 טענה שאם התובע זכאי לפדיון חופשה, החיוב יחול על הנתבעת 1, כאשר הוותק של התובע לא אמור להפגע בשל חילופי מעסיקים.

...

לפיכך ומשלא נטען ולא הוכח כי התובע נעדר בסמוך לחג שלא בהסכמת המעסיק, מתקבלת התביעה ברכיב זה. בהתאם לחישובי התובע, הוא זכאי לסך 232 ₪ בגין כל יום חג (ראו סעיף 75 לסיכומי התובע).

התביעה ברכיב זה נדחית.

הנתבעות ישלמו לתובע פיצוי בגין ליקויים בתלושי שכר בסך 2,000 ₪ כל אחת, ופיצוי בגין אי מסירת הודעה על תנאי העסקה בסך 1,500 ₪ כל אחת.

לפנינו תביעתו של אסממאו טייאצ'או (להלן – התובע) כנגד הנתבעת ע.מ.י.ש.ב שירותים בע"מ (להלן – הנתבעת), לתשלום הפרשות לגמל ולקרן הישתלמות, דמי חופשה, דמי הבראה, דמי חגים, מענק מצוינות ומענק חד פעמי שניתן במיגזר הצבורי, פצויי פיטורים והודעה מוקדמת נוכח המעבר לעבודה באמצעות מעסיק חדש באותו אתר עבודה ופיצויים בגין אי מסירת הודעה לעובד.

בהתאם הפנה לפסיקה לפיה ככל שלא נתן מעסיק לעובד הודעה מוקדמת בחילופי מעסיקים, וככל שלא עשה כן עליו לשלם חלף הודעה מוקדמת, כאשר אין משמעות לשאלה האם העובד המשיך לעבוד באתר (תוך הפנייה לע"ע (ארצי) 28597-03-11 דבוש נורית - מנעולי ירדני אחזקות (2005) בע"מ (11.2.15) (להלן – עניין דבוש)].

המסקנה איפוא כי על אף שהיה על הנתבעת לתת לתובע הודעה מוקדמת של 30 יום על סיום המיכרז, הרי שבנסיבותיו הייחודיות של העניין, ובפרט מקום בו הוצעה לתובע עבודה חלופית, אשר אף הסכים לה, ואך כיומיים לפני תחילתה הודיע לנתבעת על רצונו להמשיך באתר באמצעות שחף אבטחה, התובע אינו זכאי לדמי הודעה מוקדמת.

...

התוצאה אפוא כי תביעתו של התובע ברכיב זה נדחית.

עם זאת, מקובלת עלינו הטענה, כי יש להביא בחשבון בחישוב השכר את שעות העבודה בשיעור 100% עד ל – 186 שעות, כולל חלף שכר כגון: מחלה, הבראה, חג, אימון ומילואים.

סוף דבר התביעה מתקבלת בחלקה באופן שעל הנתבעת לשלם לתובעים את הסכומים הבאים: השלמת פיצויי פיטורים בסך 13,025 ₪ בתוספת הצמדה וריבית מיום 1.7.17.

את הדיון בשאלת זכותו של התובע לדמי הודעה מוקדמת, מבקשים אנו לפתוח בהפניה לסעיף 7 לחוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות תשס"א-2001 ולפיו, מעסיק או עובד שחייב במתן הודעה מוקדמת ונכשל במילוי חובה זו, חייב "בסכום השווה לשכרו הרגיל בעד התקופה שלגביה לא ניתנה הודעה מוקדמת" (להלן: "דמי הודעה מוקדמת").

עוד עולה מהעדויות שבפנינו, כי את ההחלטה שקבל התובע להתפטר בשל חילופי המעסיקים, קיבל התובע בתום תקופה של כששה חודשים בהם לא הופקדו לזכות התובע כספים כדין להבטחת זכויותיו לפנסיה על ידי הנתבעת 2 - עובדה המקבלת ביטוי במכתב שהוציאה חברת הביטוח כלל לתובע ביום 21.5.2015 שלפיו טרם העביר המעסיק את המלוא התשלומים לביטוח מנהלים ובכלל זה את חלקו של התובע בפרמיה המנוכה ממשכורתו[footnoteRef:17].

...

סוף דבר: מהמקובץ עולה: על הנתבעת 2 לשלם לתובע פיצויי פיטורים ביחס לתקופת ההעסקה הכוללת, בסכום של 137,515 ₪.

משהתקבלה התביעה בחלקה, ישלמו הנתבעות 1 ו-2 לתובע (יחד ולחוד) שכר טרחת עו"ד בסך 7,500 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום.

על אף ונדחתה התביעה כנגד הנתבע, לא מצאנו לנכון לפסוק הוצאות לזכותו במקרה הנוכחי, לאחר שבפועל לא השתתף הנתבע בהליך מושא פסק דין זה. הערעור על פסק הדין הוא בזכות לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, בתוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין לצד המבקש.

לקביעתו, התשלומים ששולמו עד כה לעובד על ידי המל"ל לפי הכרעת החוב הראשונה מיום 17.9.2018, מתייחסים אך ורק לחובות קודמים הכוללים פצויי פיטורים לתקופת העסקתו הכוללת וכן רכיבים נוספים בגין העסקתו בחברה מס' 4, ואילו חובות קודמים בגין שעות נוספות, פדיון ימי חופשה, דמי חגים, דמי הבראה, ביגוד והודעה מוקדמת בגין העסקתו בשלוש החברות, טרם שולמו על ידי המל"ל. המפרק מבהיר כי כל אחת מהמעסיקות בתקופת עבודתו של העובד היא בבחינת ישות משפטית נפרדת ולפיכך שמורה לו הזכות לתבוע כל אחת בנפרד בגין זכויות שלא שולמו לו, וזאת בהתאם לדין.

בעיניין זה קובע סעיף 183(א) לחוק הביטוח הלאומי, כי: "הגימלה שתשולם לפי פרק זה לעובד תהיה סכום חוב שכר העבודה ופיצויי הפיטורים שמעבידו חייב לו, עד סכום שלא יעלה על הסכום הבסיסי כפול 13 לגבי כל עובד, בכפוף להוראות סעיף 189(ב), ובילבד שחוב שכר העבודה כאמור לא ישולם בעד תקופה שלפני 12 החודשים שקדמו בתכוף למועד שבו נותקו יחסי עובד ומעביד, או למועד מתן צו לפי הוראות סעיף 182, לפי המוקדם מביניהם" (ההדגשות אינן במקור – נ.ג.).

כלומר, מסעיף 183(א) הנ"ל עולה, כי הגימלה לה זכאי עובד מורכבת משכר עבודה ומפיצויי פיטורים, כמפורט שם. סעיף 180 לחוק הביטוח הלאומי קובע ומבהיר מהו "שכר עבודה" בכל הנוגע לאותה גמלה המשולמת על ידי המל"ל לפי פרק ח' לחוק הביטוח הלאומי, כדלקמן: "שכר עבודה" – "כמשמעותו בסעיף 1 לחוק הגנת השכר, לרבות סכום שלפי כל דין רואים אותו כשכר עבודה ולהוציא תגמול לפי פרק י"ב אך לא יותר מהסכום הבסיסי כפול חמש. פחת שכר העבודה של עובד משכר המינימום שלו הוא זכאי לפי חוק שכר מינימום, יהיה שכר העבודה שכר המינימום האמור". סעיף 1 לחוק הגנת השכר מגדיר "שכר עבודה" כך: "לרבות תשלומים בעד חגים, פריון עבודה ושעות נוספות ותשלומים אחרים המגיעים לעובד עקב עבודתו ובמשך עבודתו". כמו כן, "חוב שכר עבודה" מוגדר בסעיף 180 לחוק הביטוח הלאומי כך: "לרבות סכום שנוכה משכרו של עובד שלא על פי חיקוק על מנת להעבירו לאדם שאינו קופת גמל ולא הועבר לתעודתו". למען השלמת התמונה ועל אף שרכיב פצויי הפיטורים אינו במחלוקת בעניינינו, אציין כי "פצויי פיטורים" מוגדרים בסעיף 180 לחוק הביטוח הלאומי כ: "פצויי פיטורים המגיעים מכוח חוק פצויי פיטורים או מכוח הסכם קבוצי". להרחבה בסוגיה זו, ראו: ע"א 10961/04 המוסד לביטוח לאומי נ' גוטר ואח' (נבו 4.9.2006) – שם גם נקבע כי "שכר עבודה" כולל גם "דמי הודעה מוקדמת" בגין פיטורים עובר לפירוק התאגיד.

האם עצם הגשת תביעת חוב כנגד מעסיקתו האחרונה – חברה מס' 4 – סותמת את הגולל על כך? האם העובד אכן מיצה את זכות תביעתו לקבלת זכויות בגין רצף העסקתו במקום עבודתו עת בחר לנקוט תחילה בהליכי פירוק רק כנגד חברה מס' 4? מהוראות הדין והפסיקה, ניתן ללמוד כי הנטל לקיום זכויות העובד עבור כל תקופת עבודתו באותו מקום עבודה, לאור עקרון שמירת זכויות העובד בעת חילופי מעבידים, מועבר לפתחו של המעסיק החדש, זאת כאשר מדובר בזכות לפצויי פיטורים ובזכות לדמי חופשה או פדיון ימי חופשה.

...

וכך נכתב: "אבקש לחדד כי פועלו של סעיף 30 (א), בהתקיים הנסיבות המנויות בו, הוא במתן הגנה לעובד על ידי הרחבת מעגל הנתבעים האפשריים, קרי הן מעסיקו הקודם והן מעסיקו החדש. מסקנה זו עולה בירור הן מלשון הסעיף ("אחראי גם המעסיק החדש") והן מנוסח כותרת השוליים של הסעיף הנותנת ביטוי להיות המעסיק החדש בגדר ערב לחובות של המעסיק הקודם ("ערבות מעסיק חדש לחוב קודמו").

יחד עם זאת, המל"ל לא הניח לפני תשתית עובדתית מבוססת ומוצקה המלמדת על פעולות שביצע העובד כדי לנצל את עיקרון האישיות המשפטית הנפרדת על ידי קבלת כספים בשל כך מהמל"ל. כך, המל"ל לא הראה בראיות כי נרקמה מזימה כלשהי של העובד יחד עם איזה מנושאי המשרה או בעלי המניות העומדים מאחורי החברות המדוברות, על מנת לסייע לעובד לקבל זכויות נוספות מהמל"ל. במצב הדברים הקיים בו אין לפני עדות כזו או אחרת לכוונה מצד העובד להשתמש באופן בלתי תקין במנגנון האישיות המשפטית הנפרדת לטובת קבלת זכויות נוספות מהמל"ל, אין בידי לקבל את עמדת המל"ל בעניין זה. כדרך אגב, אציין כי מצב כזה שבו עובד ומעסיק פועלים בצוותא חדא במטרה להגדיל את הסכומים להם יהיה זכאי העובד על פי דין, יכול להיות למשל במקרה שבו מדובר במעסיק שבן משפחתו רשום כעובד תחת חברה שבבעלות המעסיק, ואילו המעסיק מבצע פעולות כדוגמת שינוי שם החברה המעסיקה על מנת להיטיב עם העובד לצורך מקסום מלאכותי של זכויותיו של העובד מול המל"ל ואחרים.

ברי כי אין לזקוף דרך פעולה זו לחובתו ולמנוע ממנו את זכויותיו על פי דין בשל כך. סיכום: מן המקובץ לעיל, אני מורה על דחיית ערעור המל"ל תוך שאני קובעת, כדלקמן: ככל שלא שולמה לעובד גמלת מל"ל לפי סעיף 183 לחוק הביטוח הלאומי, המשקפת את מלוא זכויותיו בגין רצף העסקתו בחניון מלון דן בתל אביב והלוקחת בחשבון גם את תקופות העסקתו בשלוש החברות – הוא רשאי לתבוע תשלום השלמת זכויות אלה וקבלת גמלה בהתאם מהמל"ל, במסגרת הליכי הפר"ק המתנהלים בעניין מעסיקותיו הקודמות: חברת חניוני נחום (94) בע"מ; חברת וינשטיין הפעלות מסחר ושירותים בע"מ; חברת ש.א.י. חניונים 2010 בע"מ. המפרק יבחן את רכיבי השכר והסכומים שאושרו לעובד במסגרת הכרעת החוב מיום 17.9.2018 שאושרה בעניין חברה מס' 4, אל מול רכיבי השכר והסכומים שאושרו בהכרעות החוב מימים 1.3.2020 ו- 18.3.2020 בעניין שלוש החברות.

על פי סעיף 33 לצוו ההרחבה בענף הניקיון 2014 בעת חילופי מעסיקים יהיה זכאי העובד לפצויי פיטורים.

שיא נכתה משכרו של התובע את דמי ההודעה המוקדמת.

...

טענות הנתבעת 2 (רגא) דין התביעה להידחות בשל היעדר עילה.

הכרעה לאחר ששמענו את טענות הצדדים, עיינו במסמכים שהוגשו ובחנו את טענות הצדדים, באנו לכלל מסקנה כי דין התביעה כנגד הנתבעת 1 להתקבל ודין התביעה כנגד הנתבעת 2 להידחות.

חסר בתשלום שכר או ניכויים השינויים במחלוקת אינם מובילים למסקנה כי התלושים פיקטיביים.

משכך, אין מקום למתן פיצוי בגין רכיב תביעה זה. סוף דבר התביעה כנגד הנתבעת 2 נדחית.

לא מצאנו מקום לפסוק הוצאות כנגד התובע מאחר שהתביעה לא הוגשה מלכתחילה כנגד הנתבעת 2 אלא לאחר הגשת כתב ההגנה של הנתבעת 1 בשל היותה צד נדרש ונוכח טענות הנתבעת 1 צורפה הנתבעת 2.