דמי הבראה - עובדי התעשייה הצבאית

בהיותו עובד הנתבעת, יש לפצותו בגין: אי קיום הסכמים (הפרש עלות נסיעות) בסה"כ 25,056 ₪, טעויות בדיווחי הנסיעות בסה"כ 14,407 ₪, עבודה בשבתות בסך 10,450 ש"ח, הפרשות לקרן הפנסיה בסך 13,500 ₪, תשלום ימי חופשה בסך 22,386 ₪, תשלום דמי הבראה בסך 6,205 ₪, נזק לרכב בסך 934 ₪, הלנת שכר.

יצוין כי קודם להתקשרות בין הצדדים ביצע התובע הסעות בעבור התעשיה הצבאית באמצעות חברת ההסעות שקדמה לנתבעת, גם כן כקבלן משנה (עדות התובע, עמוד 8) ולאחר שהנתבעת זכתה במיכרז ההסעות של התעשיה הצבאית בחר התובע להמשיך ולהסיע בעבור התעשיה הצבאית באמצעות הנתבעת (עמודים 8,9).

...

טענות הנתבעת לקיזוז/השבה משנדחתה לעיל התביעה – נדחית ממילא גם טענת הקיזוז וההשבה שהעלתה הנתבעת (סעיף 14 לכתב ההגנה).

סיכום נדחית התביעה ועמה טענת הקיזוז.

משנדחית התביעה – ישא התובע בהוצאות הנתבעת בסך 4,500 ₪, סכום ישולם בתוך 30 יום מהיום, אחרת יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום בפועל .

לעניין זה, מישור אדומים, המקום בו בוצעה העבודה ושולמה תמורתה, היא מובלעת ישראלית; הנתבעת היא חברה ישראלית ומנהליה הם ישראליים; שכר התובעים שולם במטבע ישראלי; מסים בגין עבודת התובעים שולמו לרשויות מס ישראליות; חוזים של הנתבעת עם לקוחות וספקים היו בין היתר בעברית (ובאנגלית); לצורך כניסה לאיזור התעשייה נדרשו התובעים לקבל רישיונות מצה"ל ולפיכך תלותם של התובעים ברשויות השילטון הישראליים גבוהה מתלותם בשלטונות הרשות הפלסטינאית.

במכתבו של ב"כ התובעים לב"כ הנתבעים מיום 13.4.08 נטען כי הנתבעת מתנכלת ומפעילה לחץ על 12 עובדי החברה אשר סירבו לחתום על כתבי וויתור בהם נכתב כי הם מוותרים על זכותם לתבוע הפרישי שכר מינימום, דמי חופשה, דמי הבראה ורכיבים נוספים, כי ההיתנכלות באה לידי ביטוי בסירובה לאפשר להם להכנס למפעל ובאי המצאת היתרי כניסה למישור אדומים, וזאת להבדיל מעובדים אשר חתמו על כתבי וויתור כאמור, להם ניתנו היתרי כניסה וניתנה להם רשות כניסה למפעל.

...

התביעה לפיצויי הלנת שכר ולפיצויי הלנת פיצויי פיטורים אנו דוחים את תביעות התובעים לפיצויי הלנת שכר ולפיצויי הלנת פיצויי פיטורים.

שוכנענו כי זכויות אלה לא שולמו לתובעים בשל מחלוקת שיש בה ממש בדבר זכאותם של התובעים לתשלומים אלה.

סוף דבר התביעות נגד הנתבע 2, מר אייל יונה, נדחות.

בנושא זכאות להוצאות נסיעה כאשר קיימת הסעה מטעם מקום העבודה והנחת תשתית עובדתית לצורך תביעה זו, נפסק בדב"ע נו/ 3-46 עילם - אטלס שירותי כ"א, פד"ע ל 65 (1996) כך: "בעניינינו – הייתה המערערת זכאית להיות מוסעת מטעם 'המעסיק' על-ידי המקום בו הועסקה קרי – התעשייה הצבאית. מכאן שעליה הנטל להוכיח מהם המועדים והזמנים שבהם השתמשה ברכבה הפרטי, בזמנים שלא יכלה להיזדקק להסעה שאורגנה על-ידי המקום בו עבדה; כאשר יכלה להשתמש באותה תחבורה והעדיפה מסיבות של נוחיות אישית להשתמש ברכבה הפרטי, אין היא זכאית לקבל החזר הוצאות נסיעה.

טענת הנתבעת שהתובע איננו זכאי לדמי הבראה בהיותו תושב הרשות, נדחית נוכח הנפסק בבג"צ 5666/03 עמותת קו לעובד – בית הדין הארצי בירושלים, פ"ד סב (3) 264 (2007).

...

לסיכום, נדחית גרסת התובע שלא היו הסעות לעובדים במשמרות לילה ועל כן התביעה להחזר הוצאות נסיעה נדחית.

טענת הנתבעת שהתובע איננו זכאי לדמי הבראה בהיותו תושב הרשות, נדחית נוכח הנפסק בבג"צ 5666/03 עמותת קו לעובד – בית הדין הארצי בירושלים, פ"ד סב (3) 264 (2007).

סוף דבר – התביעה מתקבלת בחלקה ועל הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים הבאים: פיצויי פיטורים בסך 9,907 ₪; פדיון חופשה בסך 3,005 ₪; פדיון הבראה בסך 3,141 ₪.

בית הדין האיזורי לעבודה באר שבע סע"ש 8894-02-18 10 נובמבר 2020 לפני כב' השופטת יעל אנגלברג שהם נציג ציבור (עובדים) – מר אפרים ויגדר התובע: חיים חיון ע"י ב"כ עו"ד יוסף גבאי הנתבעת: עשות אשקלון תעשיות בע"מ, ח.פ. 520037581 ע"י ב"כ עו"ד שלומי אלעד פסק דין

רקע עובדתי הנתבעת היא חברה ממשלתית (חברת בת של התעשיה הצבאית לישראל (תע"ש)), בעלת מיפעל העוסק בייצור חלקים לתעשיות הנשק, התעופה והרכב (להלן: הנתבעת ו/או החברה ו/או עשות).

טענות הצדדים לטענת התובע, מכוח הוראות החוק הוא זכאי כי תנאי העסקתו יושוו לתנאי העסקתם של יתר העובדים העוסקים בפעילות דומה לשלו בנתבעת, והיות שכבר סיים את עבודתו עקב הגיעו לגיל פרישה, הרי שיש לפצותו בעבור ההפרשים שלהם היה זכאי ברכיבים שונים לרבות הפרישי שכר, פצויי פיטורים מוגדלים, הפרישי פנסיה, הפרישי פדיון חופשה, דמי הבראה מוגדלים, שעות נוספות מוגדלות, החזרי נסיעות מוגדלות, מתנות לחג ועוד.

...

בעניין זה נחזור ונציין כי משקבענו כי החברות הקבלניות לא היו קבלני כוח אדם, לא מצאנו יסוד לתחולת חוק העסקת עובדים על התובע.

אחרית דבר על יסוד כל האמור – התביעה נדחית.

בנסיבות הענין ולאור תקופת עבודתו הארוכה של התובע בחצרי הנתבעת, מצאנו כי נכון יהא שכל צד ישא בהוצאותיו.

בית הדין הארצי לעבודה ברע 13666-05-11 התעשייה הצבאית לישראל בע"מ עזרא מזרחי ונ' 56 אחרים החלטה

ביום 22.12.02 נחתם הסכם קיבוצי בין תע"ש לבין הסתדרות העובדים הכללית החדשה וארגון עובדי תע"ש (להלן-ההסכם הקיבוצי), בו נקבעה בסעיף 10.3 הוראה המתייחסת להפחתת תעריף דמי ההבראה (מ-480 ש"ח ליום ל-351 ש"ח ליום, הוא התעריף הרגיל שהיה נהוג בסקטור הציבורי (להלן-התעריף הנמוך).

...

לאחר שנתתי דעתי לבקשות לרשות ערעור ולתגובת הצדדים באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשות להדחות.

לאחר שקילת טענות הצדדים וכלל החומר, אני סבור כי החלטת בית הדין האזורי שכותרתה "פסק דין חלקי" היא "החלטה אחרת" ולא "פסק דין" שכן ההחלטה לא הביאה לסיום ההיתדיינות בנוגע לעילת התביעה.

סוף דבר – שתי בקשות רשות הערעור נדחות.