דמי הבראה והחזר הוצאות נסיעה כשכר עובד

בעניינינו, גם אם יש אקבל את טענת הנאשמים לפיה אכיפה בשלה הוגש כתב אישום רק כנגד הנאשם 2 ולא כנגד מר גיל חצרוני היא אכיפה חלקית, אין היא עולה כדי "אכיפה בררנית". גם אם טעה מר גיל חצרוני, מנהל החנות, ולא בדק כי לעובד הזר נשוא כתב האישום אשרת שהיה בתוקף משך כל תקופת ההעסקה, אין לקבל את הטענה כי הנאשם 2 ומנהל החנות היו שותפים לעבירה, היות וטעותו של מר גיל חצרוני מנהל החנות אינה פוטרת את נאשם 2 מאחריותו כנושא משרה ומנהל פעיל ובעל מניות יחידי של הנאשמת לוודא, כי הנאשמת משלמת לרשויות המס את המגיעים להן, מנפיקה תלושי שכר לעובדיה, משלמת להם דמי הבראה, החזר הוצאות נסיעה ושכר במועד הקבוע בחוק ועוד.

...

אזכיר, כי בעניננו קיימות ראיות נוספות התומכות במסקנה כי יש להרשיע את הנאשמים בעבירות שיוחסו להן, כפי שפורט לעיל, וניסיונות הנאשמים להטיל לפתחו של מנהל החנות, גיל חצרוני, את האחריות והחבות להעסקתו של העובד הזה, לא צלחו.

" מן הדברים דלעיל עולה, איפוא, בצורה ברורה, כי מעסיקי עובדים זרים מאריתראה ומסודן מחויבים לוודא כי לעובד רישיון שהיה זמני בתוקף לישיבת ביקור.

סיכומו של דבר: אני מרשיעה את הנאשמת 1 בביצוע עבירה לפי סעיף 2(א)(1) לחוק, עבירה לפי סעיף 2(א)(2) לחוק ועבירה על הוראת סעיף 2ב(3) לחוק ואת הנאשם 2, בעבירה לפי סעיף 5 לחוק, עבירה לפי סעיף 2(א)(1) לחוק, עבירה לפי סעיף 2(א)(2) לחוק ועבירה על הוראת סעיף 2(ב)(3) לחוק.

הסכם ההיתקשרות הין הנתבעות סעיף 28 לחוק הגברת האכיפה קובע הסדר מפורט בדבר אחריות אזרחית על מזמין השרות, בהקשר לתנאי החוזה בין הקבלן לבין מזמין השרות, בהתקיים אחד משלושה מצבים: לא פורטו בחוזה רכיבי השכר שישלם הקבלן לעובדיו וכן עלות השכר המינימאלית, הצהרת הקבלן על עלויות נוספות כולל רווח, והתחייבות של מזמין השרות לתשלום בסכום שלא יפחת מעלות השכר המינימאלית והעלויות הנוספות כאמור; עלות השכר המינימאלית כאמור לעיל, פחותה מערך שעת עבודה; מזמין השרות משלם בפועל לקבלן סכום הנמוך מערך שעת עבודה לעובד של הקבלן.

יפים לעניין זה דברי חברי כב' השופט דורון יפת בעיניין שופרסל: "מחד גיסא, סעיף 25(ב)(1) לחוק להגברת אכיפה עניינו בהוראות צוי הרחבה כלליים "לעניין תשלום דמי הבראה, החזר הוצאות נסיעה, פנסיה, דמי חגים ותוספת יוקר", ומאידך גיסא סעיף 25(ב)(2) לחוק להגברת אכיפה עניינו בהוראות צוי הרחבה ענפיים "שעניינן רכיבי שכר שנקבעו לפי סעיף 28(ב)." מדובר לטעמנו בהוראות המשלימות זו את זו. מאחר שתשלום לפנסיה, או ליתר דיוק הפקדות דמי גמולים לקרן פנסיה אינו מהוה רכיב שכר, הרי שלכאורה יש לחייב את מזמין השרות אך בהפקדות לצוו ההרחבה לביטוח פנסיוני מקיף במשק מיום 1.1.2008.

...

יפים לעניין זה דברי חברי כב' השופט דורון יפת בעניין שופרסל: "מחד גיסא, סעיף 25(ב)(1) לחוק להגברת אכיפה עניינו בהוראות צווי הרחבה כלליים "לעניין תשלום דמי הבראה, החזר הוצאות נסיעה, פנסיה, דמי חגים ותוספת יוקר", ומאידך גיסא סעיף 25(ב)(2) לחוק להגברת אכיפה עניינו בהוראות צווי הרחבה ענפיים "שעניינן רכיבי שכר שנקבעו לפי סעיף 28(ב)." מדובר לטעמנו בהוראות המשלימות זו את זו. מאחר שתשלום לפנסיה, או ליתר דיוק הפקדות דמי גמולים לקרן פנסיה אינו מהווה רכיב שכר, הרי שלכאורה יש לחייב את מזמין השירות אך בהפקדות לצו ההרחבה לביטוח פנסיוני מקיף במשק מיום 1.1.2008.

משכך, התביעה ברכיב זה נדחית.

סוף דבר לאור האמור, התביעה נגד נתבעת 2 מתקבלת.

עוד נקבע בהסכם כי: "ספק השרות אחראי לתשלום השכר לעובדיו לרבות תשלום כל רכיב שכר מתבקש על פי כל הסכם, הסכם קבוצי ו/או צו הרחבה ועל פי כל דין. ספק השרות ישלם לעובדיו תשלום עבור פנסיה, דמי הבראה, דמי מחלה, חופשה שנתית, דמי חגים, ותשלום עבור עבודה בשעות נוספות ובגין עבודה ביום החופשי וחגים. ספק השרות ישלם למוסד לביטוח לאומי עבור עובדיו וינכה נכויי חובה משכרם בהתאם. ספק השרות הנו המעביד הבלעדי של עובדיו". (ס' 5 להסכם).

בנוסף, סעיף 25(ב) לחוק להגברת האכיפה מונה את צוי ההרחבה כאמור בסעיף קטן (א), כדלקמן: "(1) הוראות צוי הרחבה לעניין תשלום דמי הבראה, החזר הוצאות נסיעה, פנסיה, דמי חגים ותוספת יוקר;

...

עם זאת, בהתחשב בתקופה הקצרה באופן יחסי בה הועסק התובע בחצרי הנתבעת, מצאנו לבחון את חישוב זכאותו בגין רכיב זה. בתקופה הרלוונטית בה הוצב התובע אצל הנתבעת, מי רן שילמה לו שכר בסך כולל של 30,764 ₪.

סוף דבר התביעה נדחית ברובה.

הנתבעת תשלם לתובע תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין את הסכומים הבאים: דמי חופשה בסך של 250 ₪.

החבות על הערייה בסעיף 25 לחוק להגברת האכיפה נקבע שהנושאים בהם יחוב מזמין השירותים כלפי העובד, הם חופשה שנתית (דמי חופשה ופדיון חופשה), גמול עבודה בשעות נוספות ובמנוחה השבועית, שכר מינימום ותוספת יוקר, דמי הבראה, החזר הוצאות נסיעה, דמי חגים, ותשלומים בנושא פנסיה.

...

] העסקת עובדים ללא תלושי שכר, מקשה עליהם לעמוד על זכויותיהם מול המעסיק, מקרה זה מחייב במרבית המקרים להיעתר לפסיקת הפיצוי המקסימאלי הקבוע בדין, על מנת להרתיע מעסיקים בכלל מהפרות של דיני העבודה הסוציאליים בישראל.

בהתאם, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה ברכיב זה ובנסיבות העניין אני מעמיד את הפיצוי ברכיב זה ע"ס 30,000 ₪.

סוף דבר הנתבעות ישלמו לתובע, ביחד ולחוד, סך 68,082 ₪ (קרן), בתוך 30 ימים ממועד המצאת פסק הדין לידיהן: חלק המעסיק בהפקדות לפנסיה (תגמולים) בסך 30,442 ₪.

פיצוי בגין העדר הפרשות לביטוח פנסיוני (חלק מעסיק לתגמולים)/פדיון חופשה שנתית/ דמי הבראה/ החזר הוצאות נסיעה משקבענו כי היתקיימו בין הצדדים יחסי עובד –מעביד, דחינו את טענות הנתבעת לעניין הסכם ההיתקשרות ובהעדר שכר חלופי, אנו קובעים כי התובע זכאי לתשלומים כדלהלן: · פיצוי בגין העדר הפרשות לרכיב תגמולי המעסיק בביטוח פנסיוני בסך של 11,325 ש"ח. · תשלום בגין פדיון חופשה שנתית בסך של 9,346 ש"ח. · תשלום דמי הבראה בסך של 4,347 ש"ח. · תשלום בגין החזר הוצאות נסיעה בסך של 5,325 ₪.

...

לאור האמור, אין אנו סבורים כי התובע זכאי לפיצוי לא ממוני.

[9: נספח יא לתצהירי הנתבעת] לסיכום הדברים: על הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים הבאים, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית ממועד סיום העסקתו בחודש 7/2019 ועד למועד התשלום בפועל: פיצויי פיטורים: סך של 16,432 ₪.

כן תשלם הנתבעת לתובע, הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד, בסכום הכולל מע"מ, בסך של 10,000 ₪, אשר ישולמו בתוך 30 ימים ממועד המצאת פסק הדין, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית עד למועד התשלום בפועל.