דמי ביטוח לאומי לעובד עצמאי

לטענתה, ענתה בתקופה הרלוואנטית להגדרת "עובדת עצמאית" על פי סע' 1 לחוק הביטוח הלאומי, ולכן הכנסתה מהעסק המשפחתי לצורך חישוב תשלום דמי הביטוח הלאומי שהייתה חייבת בהם היא בשיעור 33% מהכנסות העסק, כאמור בתקנה 24(א)(3)(ג)(1) לתקנות הביטוח הלאומי (הוראות מיוחדות בדבר תשלום דמי ביטוח), תשל"א-1971.

זאת כאשר במהלך אותן שנים התובעת לא דווחה למל"ל כעובדת, לא שולמו על שמה מעולם דמי ביטוח לאומי, ואל מול רשות מס אחרת (מס הכנסה) דווחה כ"בת זוג עוזרת" באופן שזיכה את העסק בנקודות זכוי, על כל השלכות המיסוי הנגזרות מכך.

...

אמנם אין הדבר נוגע באופן ישיר לתביעתה של התובעת, אך יש בכך כדי לשפוך אור על אופן התנהלות העסק המשפחתי ככל שמדובר בבני משפחה העובדים בו. סוף דבר נוכח האמור לעיל, התביעה נדחית.

בענין רד ציין בית הדין הארצי, תוך שציטט מפסק הדין בדב"ע נד/236-0, משה אורון - המוסד לביטוח לאומי[footnoteRef:1]: [1: כל ההדגשות בפסק הדין הוספו] "היותו של מבוטח בגדר 'עובד עצמאי' הוא נושא עובדתי הנקבע על-פי ראיות. תשלומי דמי ביטוח לאומי כעובד עצמאי, כשלעצמם, אינם יוצרים את המעמד של 'עובד עצמאי'. להיפך, ראיה או ראשית ראיה בדבר היות מבוטח בגדר 'עובד עצמאי', יוצרות את החיוב בתשלום דמי ביטוח לאומי". לטעמנו העובדה שהתובע במשך כעשרים שנים דיווח על עצמו כנותן שירותים עצמאי לנתבע (וכן לרשויות המס) ומנסה כעת, בדיעבד ובאופן רטרואקטיבי לשנות את רישום מעמדו לצורך קבלת דמי אבטלה, מעוררת אי נוחות ועולה כדי חוסר תום לב. הדברים נכונים מקל וחומר שעה שמדובר בתובע משכיל במיוחד, המודע היטב להתנהלותו ולתוצאותיה ופעל בצורה מושכלת ומודעת מול הרשויות לאורך שנים ארוכות.

...

כאמור, על יסוד הראיות שהובאו שוכנענו שהחלק הארי של מבחני הפסיקה הקובעים קיומם של יחסי עובד ומעסיק מתקיים בעניינו של התובע.

מהטעמים המפורטים – התביעה מתקבלת.

באשר לשאלת ההוצאות – בנסיבותיו הספציפיות של הענין, בהתחשב בכך שהתובע לא היה מיוצג על ידי עו"ד ולאור קביעותינו בדבר טיב התנהלותו כלפי הנתבע לאורך השנים, לא מצאנו מקום, על אף שהתביעה התקבלה, לעשות צו להוצאות.

השופט רועי פוליאק ערעור על פסק דינו של בית הדין האיזורי ירושלים (השופט **** גולדברג ונציגי הציבור מר אלי קדוש ומר נמרוד משאלי; ב"ל 19049-11-13), בו נקבע כי על המערער, "הנישום המייצג" בחברה משפחתית מפסידה, לשלם דמי ביטוח לאומי בגין הכנסתו כעובד עצמאי מדמי ניהול ששולמו לו על ידי החברה המשפחתית.

...

מוסד החברה המשפחתית לא אומץ בשלמותו על ידי חוק הביטוח הלאומי, אלא בחלקו בלבד (כפי שנפרט להלן), וטענת התאומים הסיאמיים אינה יכולה לעמוד, כך שאין מנוס מהפרדתם כמקובל ביחס לתאומים סיאמיים בתקופתנו.

הנה כי כן, נוכח קביעת המחוקק כי ההכנסה החייבת של החברה המשפחתית תסווג כהכנסת בעלי מניותיה לצורך תשלום דמי ביטוח, אך הפסדיה לא ייוחסו לעניין זה לבעלי המניות, אין מנוס מדחיית טענת המערער.

סוף דבר – הערעור נדחה.

הנתבע שלח מעת לעת דרישות לתשלום דמי ביטוח לאומי בגין פעילותו של התובע כעצמאי.

...

אין בידי לקבל טענה זו. הנתבע הפנה למספר פסקי דין בהם נקבע כי משלוח עיקול אינו מהווה פרסום לשון הרע.

בענייננו, אני סבורה כי הטלת העיקולים מהווה פרסום לשון הרע.

לאחר בחינת כל השיקולים והאיזון ביניהם, ובשים לב לנסיבות העניין, אני מעמידה את סכום הפיצוי על 15,000 ש"ח. על כן ישלם הנתבע לתובע סך של 15,000 ₪.

התובעת העלתה בסיכומיה שתי טענות חלופיות שלפיהן יש לחייב את הנתבע לשלם לה דמי לידה כעצמאית או להורות לנתבע להשיב את דמי ביטוח לאומי ששולמו בתקופה הזאת למעסיקה.

...

" לאחר עיון בטענות הצדדים ובחומר שבתיק הגענו לכלל מסקנה שדין התביעה להידחות, וננמק: ראשית לא עלה ביד התובעת להוכיח טענותיה בעניין קיומם של יחסי עבודה.

סיכומו של דבר, לא עלה בידי התובעת להוכיח כי אכן התקיימו יחסי עבודה בינה ובין החברה שבבעלות אביה, ובשל כך התביעה נדחית.

סוף דבר התביעה נדחית.