דמי ביטוח לאומי בשותפות לא רשומה

הנשיא יגאל פליטמן לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האיזורי בתל אביב-יפו (הנשיאה אפרת לקסר; ב"ל 5080/09), אשר דחה את תביעת המערערים להורות על ביטול חיובם בדמי ביטוח לאומי על "הכנסה חריגה" בסך של 657,363 ש"ח. הרקע העובדתי א. עד ליום 31.12.2003 ניהלו המערערים שותפות לא רשומה, במסגרתה שולמו דמי ביטוח לאומי למשיב (להלן - המוסד).

...

וכך נאמר שם: "יש לבחון במבט רחב את מסכת חקיקת הביטחון הסוציאלי, עם החקיקה המשולבת בה, כגון הקביעות בפקודה המשפיעות על הוראות חוק הביטוח הלאומי. ראיה שכזו מוליכה למסקנה כי קביעות עובדתיות הנעשות על ידי רשות מנהלית אחת, על פי סמכות שבחוק, ראויות לכיבוד על ידי רשות מנהלית שנייה, כאשר הנושא הנדון קשור או משותף לפעילויותיהן ולסמכויותיהן של שתי הרשויות. ... דוגמא לכך היא ההוראה בסעיף 164(א) לחוק הביטוח הלאומי, בו נקבע כי מהכנסת עובד עצמאי על פי שומת מס הכנסה, יופחתו סכומים מסוימים שפורטו ... חזקה היא כי פקיד השומה פועל כהלכה בקביעה האם הוצאות מסוימות של מעביד הן בגדר "הוצאות עודפות", ועל כן יש מקום לכך שקביעה זו תכובד על ידי המוסד.

לאחר שעיינו בטענות המוסד ובתעודת עובד הציבור שהגיש לבית דין זה מר שמיסיאן השתכנענו, כי ההסכם אמנם התייחס לשנים 2004 ו- 2005, אך בכל הנוגע לשנת המס 2004 התקבל הדיווח של החברה ושל המערערים, ולא היה צורך בהתחשבנות נוספת, ואילו ההסכם עצמו, דהיינו – ההסכם למסות את יתרות החוב של המערערים לחברה בשיעור של 25%, בדומה לשיעור המס על דיבידנד, יוחס לשנת המס 2005 בלבד.

סוף דבר- הערעור נדחה.

עיון בתלושי השכר מלמד כי שולמו תשלומים לביטוח לאומי, כך לדוגמה מתלושי השכר של שנת 2016 ניתן ללמוד כי משכר בסך 5,000 ₪ שולמו דמי ביטוח לאומי בסך 20 ₪.

תלושי השכר בחודש אפריל 2015 החלו להנפיק לתובעת תלושי שכר בהם נכתב שהמעסיק הוא עו"ד טל. משמע, הנפקת התלושים החלה חמישה חודשים לאחר מיסוד שותפות לא רשומה בין שני עורכי הדין וחמישה חודשים לפני שהשותפות נרשמה, לא ברור מדוע דוקא במועד זה החלו להנפיק לתובעת תלושי שכר.

...

סיכומו של דבר, מן הראיות עולה כי התובעת ביצעה משימות נחוצות במשרד ולא היתה בעלת סמכויות לקבל החלטות ניהוליות.

עולה אפוא מן המכלול כי השתלבותה של התובעת במשרדו של עו"ד טל ובשותפות אח"כ, באופן שאפשר הרחבה של טווח התכנון הכלכלי המושכל של הכנסות המשפחה והוצאותיה, לרבות אלה המיוחסות למשרד - מוביל למסקנה כי לא היה מקום להכיר בתובעת כ-"עובדת" כמשמעה בחוק לצורך ביטוח אבטלה ולאור התכלית של ביטוח זה. להסרת ספק אין בכך כדי לקבוע כי דרך התנהלותם של המערערת או מי מבני משפחתה הייתה בלתי לגיטימית, אלא אך להכריע כי אין לראות בה כ-"עובדת" לצורך ביטוח האבטלה מכוח החוק.

התביעה נדחית.

רקע כללי התובע, מר פוירמן עופר, הועסק בשותפות בשם "מוקד קשב לב בריאות, בטחון והצלה -שותפות לא רשומה" (להלן: "הנתבעת" או "מוקד קשב") אשר עוסקת במתן שירותי הצלה ושירותים רפואיים פרטיים, החל מיום 15.01.00 ועד למועד פיטוריו ביום 01.09.09.

לטענת הנתבעת, מאחר והתובע טוען כי מדובר בתאונת עבודה או תאונת דרכים, הרי שבגין ימים אלה זכאי התובע לדמי פגיעה מהמוסד לביטוח לאומי או לפצוי מחברת הביטוח, על פי סעיף 11 לחוק דמי מחלה, התשל"ו –1976.

...

לאור האמור, נדחית טענת הקיזוז של הנתבעת גם ברכיבים אלה.

איננו מקבלים טענת התובע כי יש מקום לחייב את עזבון המנוח מר גרבר באופן אישי בחיובי השותפות.

יתר תביעות התובע נדחות.

ערב התאונה, התובע התפרנס כעצמאי, במסגרת שותפות לא רשומה "ח. קופמן – מעבדת שיניים" (להלן – השותפות ו/או העסק), ביחד עם שותפו מר א.ק, בחלקים שוים (להלן - השותף) (ראו: נספח ח' למוצג ת/2 ועמ' 4 לפרוט' 4 ש' 16-19).

שיעור הנכות הרפואית הצמיתה: פגיעת התובע בתאונה הוכרה כפגיעה בעבודה והועדה הרפואית שליד המוסד לביטוח לאומי (להלן - הועדה), קבעה את דרגת נכותו הרפואית הצמיתה בשיעור של 0%.

...

באשר לתפקוד התובע בפעולות האישיות והיומיומיות, מעבר לתקופה ההחלמה אליה אתייחס בהמשך, לא שוכנעתי בקיומה של מגבלה כלשהי בתפקודו היומיומי האמור כתוצאה מנכותו הרפואית עקב התאונה.

בהתחשב בעובדה כי הכנסתו של התובע בשנת 2016 ירדה לעומת הכנסתו בשנים הקודמות, ובהתחשב בהודאתו כי הכנסתו כעצמאי משתנה ותלוייה במספר גורמים, ובהינתן מצבו הרפואי בעקבות התאונה והצורך בתקופת החלמה, כעולה מהתיעוד הרפואי (הדבר אף נתמך בדוח"ות הוועדות הרפואיות שקבעו לתובע נכויות זמניות בשיעורים ותקופות בלתי מבוטלות), אני קובעת כי התובע זכאי לפיצוי הבא: · מתום תקופת אי הכושר המלא, מיום 17.1.2016 ועד ליום 30.4.2016: 17,231 ₪ x 3.5 חודשים x 35% (שיעור הנכות הזמנית) = 21,108 ₪.

לסיכום אני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבעת לשלם לתובע, את הסך של 232,513 ₪ בצירוף סך של 35,365 ₪ בגין שכ"ט עו"ד ובצירוף סך של 705 ₪ בגין אגרת בית משפט.

לצורך הבנת ההליכים המסועפים המתנהלים בפני מספר ערכאות נתמקד בעיקרי נסיבות המקרה כעולה מטענות הצדדים והמסמכים אשר הונחו בפנינו, כדלקמן: בשלהי שנות השבעים הקימה התובעת 1 יחד עם הנתבע 2, שותפות לא רשומה בשם מיס לגוט, אשר עסקה ביבוא ומכירה של בגדים.

הלכה ידועה, מימים ימימה, היא כי, היותו של אדם במעמד של "עובד", הוא עניין אובייקטיבי של סטאטוס, אשר אינו נקבע על פי התיאור שניתן ליחסים על ידי הצדדים, או אחד מהם, אלא, נקבע כמסקנה משפטית על פי נסיבות המקרה כהווייתן (דב"ע לה/36-3, נוימן נ' כץ, פד"ע ו 333 (1975); ע"א 426/63, המוסד לביטוח לאומי נ' זינגר, פ"ד יח(2) 269 (1964)).

...

לפיכך באנו לכלל מסקנה כי לא התקיימו יחסי עובד מעביד בין התובע 2 לנתבעת 1.

סוף דבר: לאור האמור לעיל, ומשלא התקיימו יחסי עובד מעביד בין התובעים לבין הנתבעת 1, מתייתר הדיון בתביעה לגופה ובשאלת הרמת מסך ההתאגדות.

התביעה נדחית.