דמי אבטלה - התפטרות עקב מחלת ילד

הנתבע טען כי התובעת בחרה להתפטר מעבודתה והעדיפה לקבל דמי אבטלה, חרף ניסיונותיהם להמשיך ולהעסיקה.

הלכה היא, כי החשיבות איננה בידיעה של היותה של התובעת בהיריון או של ידיעת עת כניסתה להיריון ומהות הליך זה היא ההיתנהגות של החברה ומר נוריאל בהגיע הזמן לשובה של התובעת בתום חל"ד. עד ליום 24/4/15 הייתה התובעת בחופשת מחלה עקב שמירת הריון.

עוד טענה התובעת כי על פי חוק פצויי פיטורים עמדה לה הזכות להתפטר לצורך טפול בילד וגם אז לא ניתן מכתב פיטורים מהנתבעת על מנת למצות זכויותיה.

...

טענת הקיזוז של הנתבעת בדבר הודעה מוקדמת (שנטענה בעקיפין בסע'48 א' לכתב ההגנה),אף שאינה מופיעה בפלוגתאות, נדחית.

טענת קיזוז צריכה להטען בהזדמנות הראשונה ולכן טענה זו בסיכומים נדחית ומהווה גם הרחבת חזית אסורה.

כמו כן, תשלם הנתבעת שכ"ט עו"ד התובעת בסך 7,500 ₪.

על פי הפסיקה, נידרשות ראיות מפורשות בדבר כוונה חד-משמעית של העבודה להביא לידי סיום, ובאופן ספציפי נפסק שעובד שאינו חוזר לעבודה מתקופת מחלה, מאחר שעדין אינו חש בטוב, אינו יכול להחשב כמתפטר (ע"ע 656/08 מוצניק נ' חברת לוי פמלי (20.1.11), והאסמכתאות שם); שלישית העדרות התובעת מעבודתו גובתה באישורי מחלה שניתנו לה על ידי רופאת המשפחה.

באשר לתשלום דמי אבטלה, הרי שאין חולק שהתובעת פנתה בתביעה לדמי אבטלה למוסד לביטוח לאומי וקיבלה דמי אבטלה, אם כי לטענתה רק לאחר שלושה חודשים, שכן לא היה ברשותה מכתב פיטורים (ע' 24, ש' 21; ע' 25, ש' 1, 17).

על אף שמעדויות הצדדים עולה שהנתבעת הייתה חסרת שביעות רצון מהיעדרויות התובעת, הרי שלא הוכחה לדעתנו עצם הטענה כי התובעת חויבה על ידי הנתבעת לעבוד במהלך העדרותה מעבודתה בשל מחלת ילד, כשממילא עולה מאלה שהתובעת לא נעדרה מעבודתה רק בשל מחלת ילד (נספחים ב' לתצהיר תובעת; נספחים א' לכתב ההגנה; ע' 25, ש' 23; ע' 26, ש' 1).

...

סוף דבר תביעת התובעת מתקבלת ברובה.

הנתבעת תשלם לתובעת את הסכומים הבאים: אובדן שכר עבור התקופה המוגנת בפיטורים בסך 86,625 ₪.

הנתבעת תשלם לתובעת הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 15,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום.

ה. התובעת קיבלה דמי אבטלה לאחר ההתפטרות.

התובעים שכנגד הוכיחו כי התובעת קיימה שיחות טלפוניות רבות, ארוכות ולא מוסברות מיד עם התפטרותה ואף במהלך מחלתה עם הורים של ילדי הגן.

אין בעובדה כי הורה מבקש להוציא את ילדו מהגן בעקבות התפטרותה של סייעת כדי להוכיח שהסיבה לכך היא לשון הרע.

...

           בית הדין הארצי התייחס לקביעת שעור  הנזק בפסק דין פלאפון, באמרו: "סעיף 7א' לחוק קובע את שיעור הפיצוי ללא הוכחת נזק, ואף קובע שיעור מוגדל ככל שמוכח כי הנתבע פרסם את הדברים "בכוונה לפגוע". אשר לשיעור הפיצוי נקבע בפסיקה, כי "בפסיקת פיצויים בגין לשון הרע יתחשב בית המשפט, בין היתר, בהיקף הפגיעה, במעמדו של הניזוק בקהילתו, בהשפלה שסבל, בכאב והסבל שהיו מנת חלקו, ובתוצאות הצפויות מכל אלה בעתיד. הבחינה היא אינדיווידואלית... בכל מקרה יש להתחשב בטיב הפרסום, בהיקפו, באמינותו, במידת פגיעתו, ובהתנהגות הצדדים... עוד הבהר בפסיקה כי תכליות הפיצוי על פגיעת לשון הרע כוללות הן את השבת המצב לקדמותו (המטרה התרופתית); הן סנקציה כלפי המעוול (המטרה העונשית); והן העברת מסר חינוכי מרתיע כלפי כלל הציבור". אשר לנזק נפסק – "קיימת חזקה כי נגרם נזק לשמו הטוב של הנפגע, מעצם פרסום לשון הרע, המצדיק פסיקת פיצויים, אף ללא צורך שיוכיח נזק ממון שנגרם הלכה למעשה". בעניין ע"א (מחוזי) 5452/04 עמירם מילר - כהן [פורסם בנבו] (מיום 2.11.04) נאמר: "באשר לתכליתם של הפיצויים נפסק: "הפיצוי התרופתי בגין לשון הרע נועד להשיג שלושה יעדים: לעודד את רוחו (convolution) את הנזק לשמו הטוב; למרק (to vindicate) אמר הנ"ל, פ"ד נה(5) 524 מול ז'). בנסיבות אלו הפיצויים צריכים להיות ממשיים. אין הם צריכים להעשיר את הניזוק, אולם עליהם לעמוד בשיעור הראוי כדי להיטיב באופן ההולם ביותר את מצבו של הניזוק, בעטיו של הנזק שנגרם... הפיצויים עבור נזק שאינו של ממון מבוססים על הערכה כללית ביותר, המבטאת את הגישה המשפטית הראויה להטבת נזקים מסוג זה. זו משקללת את הנתונים הקבועים הרלוונטיים לסוגיה: יחס החברה לתופעה הקלוקלת, נפיצותה והערכי המתנגשים הדורשים איזון לגביה. בנוסף לכך, יש ליתן את הדעת כמובן גם לנזקים הקונקרטיים-האישיים, לשיעור הפגיעה הישיר והעקיף בעטיו של הפרסום ולטיבו הפוגעני. כך, למשל, יש להביא בחשבון – מבלי להתיימר למצות את הדברים – גם את הגורמים הבאים: היקף הפרסום, טיבו, חומרתו, הבלטתו, נפיצותו,  מטרתו (לרבות בחינת השאלה האם נעשה מתוך זדון או מחמת רשלנות ואולי אף משגה), סגנונו, צורתו ועוד". לטעמנו, כפי שיפורט בהמשך, לא הוכח כי הפרסום גרם לנזק כספי קונקרטי.

בשים לב לאלה אנו קובעים כי אדית תשלם לתובעים שכנגד פיצוי בגין לשון הרע בסך של 15,000 ₪.

לטעמנו לא הוכיחו התובעים שכנגד נזק ממוני וקשר משפטי בין הוצאת לשון הרע לפעולות שפורטו, ונבהיר.

לטענת התובעת, נוסף לכך עבדה באופן קבוע כמורה לאנגלית בכיתות ג- ד, 8 שעות שבועיות, ובשנת הלימודים תשע"ד מילאה מקומה של מחנכת כיתה ד שנעדרה מעבודתה בשל מחלה.

ביום 30.3.14 הסתיימה עבודתה של התובעת בפועל, לאחר מכן יצאה לחופשת לידה, וביום 9.5.14 ילדה בשע"ט. התובעת לא שבה לאחר מכן לעבודה בפועל, והצדדים חלוקים בשאלה מה הנסיבות בגינן הסתיימה עבודתה.

התובעת לא הייתה מחויבת לנתבעת, עבדה במקומות נוספים ויכולה הייתה לעזוב בכל עת. התובעת התפטרה ויזמה את שיחת הטלפון בחודש יולי 2014.

התובעת קיבלה דמי אבטלה לאחר חופשת הלידה.

...

נוכח תקופת העבודה הקצרה יחסית, וחלקיות המשרה, תשלם הנתבעת לתובעת פיצוי בסך 5,000 ₪ בגין הפגמים בהליך הפיטורים.

סיכום לאור כל האמור, תשלם הנתבעת לתובע את סכומים הפיצויים הבאים: פיצוי בגין פיטורי התובעת בניגוד לחוק עבודת נשים בסך 50,000 ₪.

כן תשלם הנתבעת לתובעת פיצויי פיטורים בסך 3,964 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 1.7.14 ועד למועד התשלום המלא בפועל.

(2) בהתאם לסעיף 1(א) לחוק דמי מחלה (העדרות של מחלת ילד), תשנ"ג- 1993, "עובד שעמו ילד שלא מלאו לו 16 שנים, זכאי לזקוף בשל מחלת ילדו, על חשבון תקופת המחלה הצבורה שלו, ימי העדרות במספר ובתנאים את היתקיים אחד מאלה: בן זוגו הוא עובד ולא נעדר מעבודתו מכוח זכאותו כאמור, או שבן זוגו הוא עובד עצמאי שלא נעדר מעסקו או שעסק במשלח ידו בימי העדרות העובד- עד 8 ימים בשנה." (3) בהתאם לסעיף 4א(א) לחוק דמי מחלה, "מעסיק לא יפטר עובד שנעדר מעבודתו עקב מחלתו, במהלך תקופת הזכאות לדמי מחלה הצבורה לו לפי חוק זה או לפי הסכם קבוצי, וזאת עד לתקופה הזכאות המאקסימאלית לפי סעיף 4". (4) סעיף 1 לתקנות דמי מחלה (נהלים לתשלום דמי מחלה), תשל"ז- 1976 קובע כי "עובד הנעדר מעבודתו עקב מחלה ימסור למעביד הודעה על כך תוך שלושה ימים מהיום הראשון להעדרו על התקופה המשוערת שבה לא יהיה מסוגל לעבודה, ההודעה תימסר על ידי העובד או מטעמו, ובילבד שהמעביד הביא לידיעת העובד את חובתו לקיום הוראות תקנה זו". ולגופו של עניין: ראשית, התובעת לא התפטרה בין באמצעות מכתב התפטרות או באמצעות הודעה חד משמעית על סיום עבודתה.

דא עקא, כי לא זו בלבד שטענת הקזוז נזנחו בסיכומיה, אלא כי בסעיף 38 לסיכומיה נטען על ידה כי "כבר במכתב התגובה שנשלח לב"כ התובעת ערב הגשת התביעה הנתבעת הסכימה לשלם לתובעת סך של 14,700 ₪ שהם כוללים 16% ואשר בתוכם כלול רכיב הפיצויים וההבראה והחופשה המגיעים לתובעת. מעבר לסכומים אלה אין התובעת חייבת דבר ואם התובעת לא היתה מגישה את התביעה לא היינו מבזבזים את זמנו של ביה"ד". למעלה מהנדרש יוער, כי לא הוכח כי התובעת קיבלה דמי אבטלה בתקופה המוגנת ולפיכך לא מצאנו להורות על קזוז בעיניין.

...

דא עקא, כי לא זו בלבד שטענת הקיזוז נזנחו בסיכומיה, אלא כי בסעיף 38 לסיכומיה נטען על ידה כי "כבר במכתב התגובה שנשלח לב"כ התובעת ערב הגשת התביעה הנתבעת הסכימה לשלם לתובעת סך של 14,700 ₪ שהם כוללים 16% ואשר בתוכם כלול רכיב הפיצויים וההבראה והחופשה המגיעים לתובעת. מעבר לסכומים אלה אין התובעת חייבת דבר ואם התובעת לא היתה מגישה את התביעה לא היינו מבזבזים את זמנו של ביה"ד". למעלה מהנדרש יוער, כי לא הוכח כי התובעת קיבלה דמי אבטלה בתקופה המוגנת ולפיכך לא מצאנו להורות על קיזוז בעניין.

לפיכך טענת הקיזוז נדחית בזאת.

סוף דבר אשר על כן, התביעה מתקבלת בחלקה, כך שעל הנתבעת לשלם לתובעת, תוך 30 יום מהיום, את הסכומים כדלקמן: חלף הודעה מוקדמת בסך כולל של 3,625 ₪.