דמי אבטלה לבעל מניות המקבל תלושי משכורת באופן פיקטיבי

אף אין זה נכון כי נטל חלק בהחלטה על מכירת העסק משקולי "טובת המשפחה", שכן הגם שבעל המניות הוא אחיו - הם אינם מנהלים משק בית משותף והמערער הוא "אדם עצמאי המנהל משק בית נפרד ומגדל את ילדיו הקטנים בגפו וכל דאגתו היא לפרנסתם". עוד הדגיש כי "לא היה לי יתרון במכירת העסק וגם לא השפעה" וכי "לקח לי מספר רב של חודשים למצוא עבודה". המערער טוען עוד כי לא הייתה כל הצדקה לקבוע כי תלושי שכרו פקטביים.

בהתאם נקבע: "על מנת להכריע בשאלת ה'שליטה" בחברת מעטים, לצורך קביעת הזכאות לדמי אבטלה, יש לערוך בחינה מהותית הנוגעת למידת ההשפעה של מי שנטען לגביו כי הוא "בעל שליטה", המתרכזת באותם פרמטרים או תנאים חלופיים שנקבעו בסעיף 32 לפקודת מס הכנסה (שליטה בזכויות ההצבעה, בהון המניות, בזכות לקבל רווחים או בזכות למנות מנהל כפי שנקבע בסעיף הנ"ל).

זאת, תוך היתמקדות בבחינה של הקף ההשפעה שניתן לייחס לו על היתנהלות החברה, בהיבטים הרלוואנטיים לביטוח אבטלה וליתר דיוק: בהיבטים שבהם נהוג להצדיק את ההחרגה של בעל השליטה בחברת מעטים מגדר הזכאים לדמי אבטלה ובכלל אלה: קבלת ההחלטות הנוגעות להקף, לסוג ההכנסות וההוצאות של החברה ולעיתוין; לאופן ולעיתוי חלוקת הרווחים או להקף התשלומים וההטבות שמהם נהנה מי שנטען לגביו כי הוא בעל שליטה וזאת, בהשוואה לבעלי שליטה אחרים וכן, להקף השליטה שלו על הפסקת ההיתקשרות עם עובדים ונותני שירות" (עניין תיתי).

...

בנקודה אחת בלבד מצאנו לנכון להסתייג מקביעתו של בית הדין האזורי, והיא הפיקטיביות של תלושי השכר.

גם אם תלושי השכר מסייעים לקביעה כי לא התקיימו יחסי עובד - מעסיק בין המערער לחברה, לא שוכנענו כי הייתה הצדקה לקבוע כי הם "פיקטיביים" בכללותם.

סוף דבר - שוכנענו כי המערער היה בעל שליטה בחברת מעטים, וככזה לא היה מבוטח בביטוח אבטלה והוא אינו זכאי לדמי אבטלה מהמוסד.

ברור, כי גם אם תוגש על ידי התובע תביעת חוב למוסד לביטוח לאומי או במקרה של הגשת תביעה לתשלום דמי אבטלה, התנהלותם של הנתבעים תיגרום לכך שזכויות התובע תפגענה אנושות.

23.5 התובע קיבל תלושי שכר פקטביים, משמע: הנתבעת מנעה ממנו את זכויותיו הסוציאליות.

אם מצא כי בנסיבות הענין צודק ונכון לעשות כן, במקרים החריגים שבהם השמוש באישיות המשפטית הנפרדת נעשה באחד מאלה: (א) באופן שיש בו כדי להונות אדם או לקפח נושה של החברה; (ב) באופן הפוגע בתכלית החברה ותוך נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה, ובילבד שבעל המניה היה מודע לשימוש כאמור, ובשים לב לאחזקותיו ולמילוי חובותיו כלפי החברה לפי סעיפים 192 ו- 193 ובשים לב ליכולת החברה לפרוע את חובותיה.

לאחר שנפרשה בפנינו התמונה במלואה – ובין היתר, מצבה הכלכלי של הנתבעת 1 אשר ספק אם יאפשר לה "להחזיק את הראש מעל המים" עוד זמן רב, הנפקתם של תלושי שכר פקטביים ותשלום חלק מן השכר במזומן, אשר יש בהם משום "תרמית" ולו ביחס לעובדים, אשר לכאורה הם הנכס היקר ביותר שיש למעביד, אופן ההעסקה במתכונת של שעות מרובות מעל ומעבר לסביר – אנו קובעים כי בנסיבות המקרה דנן לאור צבר העובדות כפי שפורטו לעיל, החלטנו להרים את מסך ההיתאגדות ולחייב את הנתבע 2 באופן אישי בכל חובות הנתבעת 1 כלפי התובע.

...

בהקשר זה אישרה הנתבעת בסיכומיה, כי "הנתבע 2 לא הסתיר מבית הדין הנכבד כי המסעדה מנהלת דו"חות נוכחות ממוחשבים. יחד עם זאת, מטעמים טכניים, נשמרים דוחות אלו רק במהלך שנה נוכחית בלבד ועל כן לא היה בידי הנתבעת במועד הגשת התביעה את דוחות הנוכחות של התובע (ר' סעיף 14 לסיכומיה). משלא הוצגה כל ראיה מטעמה של הנתבעת, ואף לאור התרשמותנו כי "הסליפים" שהוצגו לנו שייכים לתובע והם אותנטיים ופועל יוצא של תקופת עבודתו בנתבעת, אנו מקבלים את תביעתו של התובע ברכיב זה. אנו מקבלים את גרסתו העובדתית של התובע כי לא שולם לו שכר חודש אוקטובר 2015 וגמול עבור 11 ימים בחודש נובמבר 2015, כפי שהעיד בפנינו.

בנסיבות הענין אנו מחייבים את הנתבעים בפיצויי הלנת שכר אותם אנו מעמידים על 7,000 ש"ח. בע"ע (ארצי) 33774-10-10 מרכז תרבות באופקים ע"ש סמואל רובין – אמיר אוזן (2016) נקבע בכל הנוגע לחיוב בפיצויי הלנה: "פיצויי ההלנה נועדו "לשמש תמריץ כלכלי מרתיע מפני הפרת הוראות החוק". תכלית נוספת היא "מתן פיצוי הולם לעובד אשר לא זכה לקבל את שכר עבודתו במועד, תוך הכרה בכך שכאשר מדובר באי תשלומו של שכר עבודה, עליו מתבסס האדם למחייתו וכנגדו העמיד את כושר עבודתו, לא די בשמירה על ערך הכסף ויש לקחת בחשבון את הפגיעה הנגרמת לכבודו של העובד כאדם ולתנאי מחייתו הבסיסיים". (עניין מוטור אפ, סעיפים 17 ו- 18 לפסק הדין).

בהעדר גרסה כלשהיא מצד הנתבעים ביחס לתביעת התובע לקבלת דמי חופשה אנו מחייבים את הנתבעים בתשלום סך של 224 ש"ח בגין דמי חופשה.

סיכום הנתבעים ישלמו, איפוא, לתובע בתוך 30 ימים מהיום סך של 17,714 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד הגשת התביעה ועד מועד תשלומם בפועל.

יתר הנתבעים הם מנהלים ובעלי מניות בחברות, הנתבעות 1, 4 ו-6: הנתבע 7 הוא דרקטור ובעל מניות יחיד בנתבעת 6; הנתבעת 5 היא דירקטורית ובעלת מניות יחידה של הנתבעת 4, הנתבעת 5 שימשה גם כמנהלת המסעדה עד לשנת 2014, יחד עם הנתבע 2; הנתבע 2 הוא דרקטור ובעל מניות בנתבעת 1, ושימש גם כמנהל בפועל במסעדה; הנתבעת 3 היא בעלת מניות בנתבעת 1 והייתה אחראית במסעדה על עינייני הנהלת חשבונות ושכר.

את הסכום ששולם היו הנתבעים מחלקים באופן פקטבי לרכיבים שונים דוגמאת נסיעות, חופש או הבראה.

לאחר פיטוריו זכאי היה התובע לדמי אבטלה נמוכים, בהתאם לתלושי השכר.

הנתבעים טענו באופן כללי כי התובע קיבל דמי חופשה, בהתאם לתלושי השכר, עם זאת, לא הוצג פנקס חופשה או רישומים, ולו מידגמיים, המעידים על שהיית התובע בחופשה בתשלום.

...

בנסיבות אלה נדחית טענת הקיזוז במולאה.

סיכום התביעה מתקבלת בחלקה.

התביעה נגד הנתבעים 2, 3 ו-5 נדחית.

התובע קיבל תלושי שכר וזכויות סוציאליות.

משכורתו של התובע הייתה זהה לזו של בנו וגבוהה ממשכורתו של טחן למרות שעבד באותו אופן כמו התובע.

סעיף 6ב לחוק הביטוח הלאומי קובע: "הוראות פרקים ז' וח' לא יחולו על בעל שליטה בחברת מעטים." סעיף 32 לפקודת מס הכנסה מגדיר מיהו בעל שליטה בעקיפין בחברת מעטים: "בעל שליטה" - מי שמחזיק, במישרין או בעקיפין, לבדו או ביחד עם קרובו באחת מאלה: (א) ב-10% לפחות מהון המניות שהוצא או ב-10% לפחות מכוח-ההצבעה; (ב) בזכות להחזיק ב-10% לפחות מהון המניות שהוצא או ב-10% לפחות מכוח-ההצבעה או בזכות לרכשם; (ג) בזכות לקבל 10% לפחות מהרווחים; (ד) בזכות למנות מנהל;"

יוער כי בחקירתו בפני חוקר המל"ל התובע לא טען כלל שגדג' היה מנהל: "שותף, אני לא רציתי שותף, יש שם בחור אביב שהוא חבר שלו ואמר שהוא בעד הקמה של חברה חדשה באותו נושא, סחורות, ספקים, משה אמר לי שאם אני לא עובד הוא לא פותח את העסק וקבע שהוא יהיה הבעלים ואני שכיר והסכמתי". (שורה 130 להודעה לחוקר נת/3) לא הוכח כי אכן שולמה תמורה בעבור המלאי של י. איכות השני על מנת להראות כי אכן באמת ובתמים המלאי נמכר לחברה ולא מדובר בפיקציה.

למרות שהתובע לא החזיק במניות החברה, הוא זה שהיה בעל שליטה בה בעקיפין והרוח החיה בה. מאחורי החברה עמדה חברת מ.ח. חוט השני בע"מ לפיכך, התביעה לדמי אבטלה נדחית.

...

הכרעה: לאחר ששמענו את העדויות, עיינו במסמכים שהוגשו ובחנו את טענות הצדדים, באנו לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות.

" (עמ' 16 שורות 4-1 לעדות טחן) המסקנה העולה כי שיבוץ התובע ושאר העובדים מי. איכות השני לחברה היה למראית עין ו-מ. י. איכות השני המשיכה לתפקד תחת צילה של חברה חדשה.

למרות שהתובע לא החזיק במניות החברה, הוא זה שהיה בעל שליטה בה בעקיפין והרוח החיה בה. מאחורי החברה עמדה חברת מ.ח. חוט השני בע"מ לפיכך, התביעה לדמי אבטלה נדחית.

התובעת הייתה בעבר בעלת מניות בחברה ולאחר מכן נרשמה כעובדת בחברה, אולם בפועל לא עבדה הלכה למעשה בחברה שנים רבות ו"הופקו לה תלושי שכר ושולם לה שכר אף שלא עבדה בפועל אצל הנתבעת שנים רבות".

עוד טוענים המבקשים, כי עבודתה של התובעת בחברה היתה "על הנייר בלבד" ובהתאם לעב"ל 20182/97 המוסד לביטוח לאומי נ' יוסף צבי גרוסקוף אינה עומדת במבחנים לקביעת היותו של בעל חברה עובד (לצורך ענף ביטוח אבטלה).

מאחר שהנתבע 2 הפר את החלטת בין הדין מיום 6.8.2020, ביום 16.2.2020 ניתן פסק דין סופי, במסגרתו בוטלה גם הסכמת התובעת לוותר על נכסיה האישיים בתמורה למתן הגט וכפועל יוצא אופן חלוקת הכספים והנכסים בהסכם הגירושין מיום 6.8.2020.

המבקשים מציינים במסגרת הבקשה לסילוק על הסף, כי "בשנים האחרונות התובעת חדלה, הלכה למעשה, לעבוד בנתבעת 1, לא התייצבה...ובפועל קיבלה שכר, הופקו לה תלושים ושולמו עבורה תשלומים למוסד לביטוח לאומי ולרשויות המס, אף מבלי שיעבדה בפועל..". (ס' 38 לבקשה).

בנוסף, הביטוח הלאומי הכיר ביחסי עובד-מעסיק בין הצדדים ושילם לתובעת דמי אבטלה.

לעניין המבחן השני, האם הסדר העבודה בחברה הינו אמיתי או פיקציה אומר מבלי לקבוע מסמרות, כי מעבר להודיית הצדדים בדבר יחסי עבודה, לתובעת הופרשו תנאים סוצאליים, קרן הישתלמות וכספים לביטוח הלאומי.

...

עוד אציין מעבר לנדרש, כי המבקשים טוענים בסעיפים 48-50 לבקשה, כי בפועל "התובעת ניצלה את כל ימי החופשה" וכי במסגרת כתב הגנתם יביאו טענות לגופם של דברים, בכלל זה גם לעניין דמי ההבראה ודמי ההודעה המוקדמת "בפועל שולם לה שכרה אף שלא התייצבה לעבודה שולם לה גם סכום זה". כך, שאני סבור שיש לברר את טענות הצדדים בהליך משפטי ראוי ולא לגדוע בשלב מקדמי את תביעת התובעת.

בסיכומו של דבר, הסמכות לדון בתביעות שבין עובד למעסיק נתונה לבית הדין לעבודה.

מכאן, שהמחלוקות בין הצדדים דורשות בירור עובדתי מעמיק וענייני במסגרת ניהול ההליך העיקרי ולא ניתן למנוע מהתובעת לקבל את יומה בשלב מקדמי זה. סוף דבר: לאור כל האמור לעיל, הבקשה לסילוק על הסף - נדחית.