דמי אבטלה לאחר השתתפות בקורס הכשרה מקצועית של משרד העבודה

הנתבע היתעלם מהקושי האמיתי של התובעת להתמיד בעבודה קבועה והחלפת כארבעה מקומות עבודה בשנה אחת והקשיים בהם היא נתקלת באירגון,בעבודה סימולטאנית, בעבודה בעלת אופי משרדי ועוד.

בנגוד לטענתה וכעולה מטופס דמי האבטלה עולה כי התובעת לא פוטרה מעבודתה בפרטנר, אלא סיימה עבודתה עם סיום המועד הנקוב בחוזה ורצונה ללמוד למבחן פסיכומטרי.

ככל שהייתה סובלת ממגבלה ממשית לא הייתה מסוגלת היא לבצע קורסים שלמים באנגלית, ובמידה וסבלה מקשיים חברתיים לא הייתה נבחרת לפרויקט זה. כעולה מקביעת ועדת השקום, השפעת הליקוי על חייה של התובעת בא לידי ביטוי בתחום הלימודי בלבד, ולא נכרת השפעה על התחום התעסוקתי והחברתי הואיל ולמרות הליקוי היא יכולה לעבוד בעבודות שונות ורבות בהתאם לגילה ועל כן התובעת אינה זכאית לשקום מקצועי.

(1) נקבעו לו עקב הליקוי לפחות 20% נכות בהתאם למבחני נכות מכוח סעיף 118; (2) אין הוא מסוגל עוד, עקב ליקויו, לעסוק בעבודתו הקודמת, או בעבודה מתאימה אחרת; (3)הוא זקוק להכשרה מקצועית שתאפשר לו לחזור לעבודתו הקודמת או להישתלב בעבודה התואמת את כישוריו לאחר ארוע הליקוי; (4)הוא ניתן לשקום מקצועי; כללים ומבחנים לעניין זה יקבע השר באישור ועדת העבודה והרווחה".

בית הדין הארצי חזר על הלכה זו בעיניין עבל (ארצי) 12705-11-12‏ אליהו עילם נ' המוסד לביטוח לאומי ([פורסם בנבו] מיום 19.4.17) וכך נקבע: "מסגרת ההליך הנה מוגבלת לשאלה - האם נפלה בהחלטתה של פקידת השקום טעות משפטית המצדיקה את היתערבות בית הדין. אי לכך, גם אם תיתקבל עמדתו הפרשנית של המערער, בכל הנוגע לאופן שבו יש לפרש וליישם את התנאים הקבועים בסעיף 203 לחוק, הרי שלא יהיה בכך להוביל למסקנה כי המערער זכאי היה להישתתף בתוכנית השיקומית הספציפית לה עתר אלא להוביל, לכל היותר, לביטול החלטתה של פקידת השקום ולהחזרת עניינו של המערער אליה, על מנת שתיבחן את תביעתו מחדש, על פי אמות המידה הראויות. זאת לו היה המערער הספציפי שפנינו עומד ביתר התנאים הנדרשים, לרבות אלה הקשורים לשעור הנכות היציבה. מסקנה זו היא המתבקשת מן הכלל הנקוט שלפיו, בית הדין לא ישים עצמו בנעליה של פקידת השקום אשר החלטתה מתקבלת על יסוד שיקולים מקצועיים ובהסתמך על מומחים שונים האמונים על התחום השיקומי (ר' עב"ל (ארצי) 7858-08-14‏‏ פ.ב. נ' המוסד לביטוח לאומי [פורסם בנבו] (8.6.15); עב"ל (ארצי) 155/97 משה משולם - המוסד לביטוח לאומי[פורסם בנבו] (5.8.02); דב"ע (ארצי) נז/0-16 שלום חג'בי - המוסד לביטוח לאומי [פורסם בנבו] (12.8.98); דב"ע (ארצי) מב/0-1 חיים קונטנטה - המוסד לביטוח לאומי, [פורסם בנבו] פד"ע יד 215 (1983))". אשר לשיקולים להם נידרש פקיד השקום טרם קבלת החלטתו נקבע כי: "הפרשנות המוצעת לעיל, המושתתת כאמור על "מודל יחסי הגומלין", מתוה, במידה רבה, גם את תוכן השיקולים שעל פקידת השקום לשקול בהיבט המעשי: במסגרת כך , נידרשת פקידת השקום לשקול באיזו מידה מוגבלותו של הנכה מונעת ממנו לממש את הפוטנציאל התעסוקתי הטמון בו, בהיבט של הקף שעות העבודה, סוג העבודה, רמת הכישורים שהיא דורשת ופוטנציאל ההישתכרות שבצידה.

...

סבורני כי בחינת שיעור העסקת התובעת והשאלה האם עבדה בשעות נוספות או תוגמלה בתמריצים כאלה ואחרים, חוטאת לבחינה הנדרשת על ידי הנתבע וזאת שעה שהתובעת הבהירה כי עבדה בשעות נוספות מאחר ולא עמדה במשימות אשר הוטלו עליה במסגרת שעות העבודה הרגילות.

לאור האמור לעיל ,מאחר ומצאתי כי פקידת השיקום לא בחנה עובד להחלטתה את סעיף הליקוי בגינו הוענקו לתובעת 20% נכות דהיינו, לא נתנה דעתה לקביעת הוועדה הרפואית כי התובעת סובלת מהפרעה בינונית בתפקוד הנפשי או החברתי וכן מהגבלה בינונית של כושר העבודה; לא בחנה לעומק את הקושי התעסוקתי העולה מדברי התובעת לרבות מספר מקומות העבודה בהן עבדה; לא בחנה את הפוטנציאל התעסוקתי של התובעת לאור הקשיים עליהם הצביעה בפן החברתי והתעסוקתי ובאיזו מידה משפיע הדבר על מיצוי יכולותיה והפוטנציאל התעסוקתי של התובעת, דין התביעה להתקבל.

סוף דבר: משנפלו בהחלטת פקידת השיקום פגמים משפטים בנוגע לאופן יישום הוראת סעיף 203 לחוק, יוחזר עניינה של התובעת אל פקידת השיקום על מנת שתפעל בהתאם לאמור בסעיף 25 לפסק הדין.

סעיף 4 א' לתקנות הביטוח הלאומי (אימהות) תשי"ד-1954 (להלן: "התקנות") מיפרט את המקומות המאושרים להכשרה מקצועית שבסעיף 38: "המקומות המפורטים להלן הם מקומות מאושרים שבהם ניתנים הכשרה מקצועית או שקום מקצועי לענין הגדרת "הכשרה מקצועית" שבסעיף 91 לחוק: (1)    מקומות שבהם ניתנים הכשרה מקצועית או שקום מקצועי בשיתוף עם האגף להכשרה ולהשתלמות מקצועית במשרד העבודה במקצוע הנלמד לפי תכנית לימודים לפחות 35 שעות בשבוע במשך 6 חדשים רצופים לפחות; (2)    בתי ספר לאחיות מוסמכות ואחיות מעשיות שהכיר בהם המנהל הכללי של משרד הבריאות או מי שהסמיך לכך".

ההכרעה – לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, דין התביעה להדחות.

אלה בדרך כלל מקבלים אף דמי אבטלה בתקופת השתתפותם בקורס להכשרה מקצועית.

...

ההכרעה – לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, דין התביעה להידחות.

טענה זו דינה להידחות.

התוצאה איפוא כי התובעת לא צברה תקופת אכשרה כנדרש ודין התביעה לדמי לידה להידחות.

בתקופת האבטלה הנ"ל הישתתף המערער, מיום 2.9.10 ועד ליום 8.11.10, בקורס "יוזמים עסק" של מט"י (מרכז טיפוח יזמות עסקית) הפועל מטעם משרד התמ"ת (להלן – הקורס).

הטענה השנייה, לעניין ההכשרה המקצועית, נדחתה משנקבע כי המערער "לא עמד בנטל להוכיח כי יש להכיר בקורס כ'הכשרה מקצועית' לצורך החוק. התובע לא המציא לנתבע המסמכים הנדרשים לצורך הכרה כאמור, מועד בו התייצב התובע בלישכת התעסוקה כדורש עבודה". הטענות בעירעור ערעור המערער סב על דחיית טענתו השנייה.

המוסד חזר על עמדתו כי הקורס אינו עונה על הגדרת "הכשרה מקצועית". הכרעה לאחר ששקלנו את טענות הצדדים ועיינו בכלל חומר התיק הגענו לכלל מסקנה כי דין העירעור להדחות.

משכך אין לנו צורך במסגרת הליך זה להידרש לטענת המוסד לפיה ההכשרה המקצועית לפי סעיף 162 היא הכשרה מקצועית עליה חל סעיף 173 (א)(1) לחוק אשר מסדיר תשלום דמי אבטלה למי שנימצא בהכשרה מקצועית.

...

המוסד חזר על עמדתו כי הקורס אינו עונה על הגדרת "הכשרה מקצועית". הכרעה לאחר ששקלנו את טענות הצדדים ועיינו בכלל חומר התיק הגענו לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות.

למסקנה זו ניתן להגיע הן מלשון הסעיף שם נאמר כי "לא הושלמה תקופת האכשרה מחמת .." (הדגשה הוספה – א.א.), והן מתכליתו של סעיף 162 (127ה דאז).

אשר על כן, דין הערעור להידחות.

ככלל, התובע תולה את פיטוריו ועזיבתו את ישראל לקנדה בשנת 2013 בתאונה זו או אחרת, אולם בפועל אין זו הסיבה, ואת לימודיו (אם במסגרת קורס של משרד התמ"ת בישראל אם בחו"ל) בחר לעשות בתחום ההיי-טק בו מרבית העבודה מתבצעת ממילא בישיבה ומול מסך מחשב, ללמדך שהתובע אינו כה מוגבל כטענתו.

אין לנכות פצויי פיטורין, דמי אבטלה או שכר שקבל התובע בתקופת הכשרתו בקורס של משרד התמ"ת, מאחר שפיטוריו לא היו קשורים לתאונות.

שכן, לו ניתן היה לנתח את הפסדיו בשנים שלאחר התאונה החמישית ועד להגשת סיכומיו, היה באותו מידע כדי ללמוד ולהעריך את נזקיו לעתיד, בגין פגימה בצואר המוגדרת "קלה". הדברים מקבלים משנה תוקף נוכח בחירתו של התובע לעשות הסבה מקצועית לתחום הכרוך בשימוש תדיר באותו איבר שניפגע בתאונות.

הוצאות רפואיות ונסיעות לטענת התובע הוא הישתתף בעלות בדיקות רפואיות, תרופות ונסיעות לטיפולים להם נזקק, ועל כן הוא עותר לתשלום פיצויים על הוצאותיו בעבר בסכום מיצטבר של 6,000 ₪ בגין כל ארבע התאונות יחדיו.

...

אכן, אין בידי לקבל את טענותיו של התובע כי יש קשר סיבתי בין התאונות השנייה והשלישית לבין פיטוריו, ואין לקבל את הטענה כי קיים קשר סיבתי בין כלל התאונות לבין העובדה שלא חזר למעגל העבודה בכל השנים שחלפו לאחר פיטוריו.

מכתב הפיטורין עצמו גם כן לא הוגש על ידי התובע, אך המסקנה המתבקשת לאור שתי ישיבות השימוע שהטעמים לזימונן היו דומים, כי אלו היו הסיבות שעמדו בלב הודעת הפיטורין - סיבות הקשורות בהתנהלותו האישית של התובע ולא במגבלותיו הרפואיות בגין תאונה/ות. תימוכין לכך נמצא גם בדברי התובע עצמו כי הוא התקשה ומתקשה למצוא עבודה נוכח העובדה שבקורות החיים שלו מוזכרת עבודתו בתעשייה האווירית ובליבו חשש שמא מעסיקים פוטנציאליים קיבלו מידע מתיקו האישי בו מתויקים שני השימועים שעבר.

סוף דבר סיכום הפיצויים הוא כדלקמן: א. הפסדי השתכרות לעבר 58,700₪ הפסד כושר השתכרות 110,000₪ פנסיה 20,000₪ עזרת הזולת 10,000 ₪ הוצאות רפואיות ונסיעות 3,000 ₪ כאב וסבל 18,000 ₪ סה"כ 220,000 ₪ [במעוגל] הנתבעת תשלם לתובע סכום של 220,000₪ בצרוף שכ"ט עו"ד כדין (33,462₪), וכן הוצאות משפט (על פי קבלות) בצרוף הפרשי הצמדה מיום ההוצאה ועד למועד פסק הדין.

בבסיס התביעה עומדת כתבה פרי עטה של הנתבעת 3 שפורסמה ביום 25/1/00 תחת הכותרת "סיכסוך אישי מונע ממובטלים באילת לקבל הכשרה". בפתח הכתבה נכתבו הדברים הבאים: "מנהל שירות התעסוקה באילת, מוטי חרמון, החליט על דעת עצמו להפסיק לשלוח מובטלים לקורסים להכשרה מקצועית. למעשה, מובטלי העיר אינם מקבלים הסבה מקצועית בשל סיכסוך על מובטלת אחת בין חרמון למשרד העבודה... חרמון הודיע על החלטתו להפסיק לשלוח מובטלים לקורסים בעקבות ויכוח עם האגף להכשרה מקצועית במשרד העבודה, בשאלת שליחתה לקורס מקצועי של מרינה קזמין, עולה חדשה, בת 46. חרמון סירב לאפשר לה להישתתף בקורס יישומי מחשב. במכתב ששלח חרמון לשירות התעסוקה בירושלים התבטא נגדה בחריפות: "מדובר באישה ערירית, מדופרסת וולגרית שלא נעים לשוחח איתה, ומכאן אי קבלתה לעבודה". בנוגע להתאמתה לקורס כתב חרמון, "בשל גילה המבוגר והתנהגותה הברוטאלית, כל ניסיון להשקיע בה, בין שזה בהסבה מקצועית או הפנייתה למקומות עבודה לגילה, לא נראה שהדבר יועיל, ולכן ניתנת קדימות להפניה לקורס לבעלי פוטנציאל תעסוקתי". בשיחות פנימיות עם אנשי משרד העבודה טען חרמון כי היא נערת ליווי.

עוד טוענת התובעת כי כעבור מספר ימים, הודיעו לה טלפונית על ביטול אישור ההתייצבות בלישכה מאחר וסרבה, כביכול, להפניה לעבודה וכך נשלל ממנה גם תשלום דמי האבטלה להם הייתה זכאית.

אי לכך הסעיף מעניק חסינות מוחלטת לפרסומים הנוגעים לבצוע תפקידם של ממלאי תפקידים רישמיים ושל רשויות רשמיות, בתנאי כי נעשו בזיקה לתפקיד ואין לעניין זה כל חשיבות אם הפירסום הוא אמת ואם הוא נעשה בתום לב (ראו א.שנהר, דיני לשון הרע (תשנ"ז - 1997) בעמ' 191, ע"א 6356/99 חטר-ישי נ' ארבל, פ"ד נו(5) 254) בעניינינו, ניתן, כאמור, להצביע באופן מובהק על זיקה ישירה וממשית שבין תוכן הפירסום – אמירות הנתבע 1 בעיניינה של התובעת ביחס לסכוייה להישתלב בשוק העבודה לאחר ההישתתפות בקורס מקצועי שניפתח מטעם הלישכה, בו היא מבקשת ליטול חלק, לבין תפקידו של הנתבע 1 כמנהל לישכת התעסוקה בעיר (השוו, למשל לת"א (שלום – אשקלון) 49456-08-10 טבקול ואח' נ' ברובר ואח').

...

בנוסף ישלמו הנתבעים 2 ו- 3 לתובעת שכר טרחת עו"ד בסך של 6,000 ₪ וכן הוצאות משפט בסך של 1,000 ₪.

אי לכך דין התביעה שכנגד להידחות.

סוף דבר התביעה נגד הנתבע 1 והתביעה שכנגד נדחות ללא צו להוצאות.