דמי אבטלה בגין הכשרה מקצועית: תנאים וזכאות

בנגוד לטענתה וכעולה מטופס דמי האבטלה עולה כי התובעת לא פוטרה מעבודתה בפרטנר, אלא סיימה עבודתה עם סיום המועד הנקוב בחוזה ורצונה ללמוד למבחן פסיכומטרי.

דיון והכרעה: ההוראות המעגנות את תנאי הזכאות לשקום מקצועי ואופן בחינת הזכאות עוגנו בסעיפים 204-203 לחוק הביטוח הלאומי[נוסח משולב], תשנ"ה-1995(להלן- החוק), במסגרתם נקבע כדלקמן: "203.מבוטח שארע לו ליקוי בהיותו תושב ישראל או בהיותו תושב ארץ-ישראל לפני ו' באייר תש"ח (15 במאי 1948), או מבוטח שבהגיעו לגיל 18 היה תושב ישראל ונכה או שניגרם לו ליקוי בהיותו עובד קטין, זכאי לשקום מקצועי אם נתמלאו בו אלה:

(1) נקבעו לו עקב הליקוי לפחות 20% נכות בהתאם למבחני נכות מכוח סעיף 118; (2) אין הוא מסוגל עוד, עקב ליקויו, לעסוק בעבודתו הקודמת, או בעבודה מתאימה אחרת; (3)הוא זקוק להכשרה מקצועית שתאפשר לו לחזור לעבודתו הקודמת או להישתלב בעבודה התואמת את כישוריו לאחר ארוע הליקוי; (4)הוא ניתן לשקום מקצועי; כללים ומבחנים לעניין זה יקבע השר באישור ועדת העבודה והרווחה".

...

סבורני כי בחינת שיעור העסקת התובעת והשאלה האם עבדה בשעות נוספות או תוגמלה בתמריצים כאלה ואחרים, חוטאת לבחינה הנדרשת על ידי הנתבע וזאת שעה שהתובעת הבהירה כי עבדה בשעות נוספות מאחר ולא עמדה במשימות אשר הוטלו עליה במסגרת שעות העבודה הרגילות.

לאור האמור לעיל ,מאחר ומצאתי כי פקידת השיקום לא בחנה עובד להחלטתה את סעיף הליקוי בגינו הוענקו לתובעת 20% נכות דהיינו, לא נתנה דעתה לקביעת הוועדה הרפואית כי התובעת סובלת מהפרעה בינונית בתפקוד הנפשי או החברתי וכן מהגבלה בינונית של כושר העבודה; לא בחנה לעומק את הקושי התעסוקתי העולה מדברי התובעת לרבות מספר מקומות העבודה בהן עבדה; לא בחנה את הפוטנציאל התעסוקתי של התובעת לאור הקשיים עליהם הצביעה בפן החברתי והתעסוקתי ובאיזו מידה משפיע הדבר על מיצוי יכולותיה והפוטנציאל התעסוקתי של התובעת, דין התביעה להתקבל.

סוף דבר: משנפלו בהחלטת פקידת השיקום פגמים משפטים בנוגע לאופן יישום הוראת סעיף 203 לחוק, יוחזר עניינה של התובעת אל פקידת השיקום על מנת שתפעל בהתאם לאמור בסעיף 25 לפסק הדין.

(1)       עובדת או עובדת עצמאית שמלאו לה 18 שנים והיא מועסקת בישראל ואם היא ומעבידה הם תושבי ישראל וחוזה העבודה נקשר בישראל, אף אם היא עובדת מחוץ לישראל; (2)      אישה שמלאו לה 18 שנים והיא נימצאת בהכשרה מקצועית; בסעיף 48 לחוק שכותרתו "הגדרות" נקבע כי – בסימן זה – 'היום הקובע' – היום שבו הפסיקה המבוטחת לעבוד בהיותה בהריון שנסתיים בלידה שלגביה מוגשת התביעה לדמי לידה, ולעניין מבוטחת שזכאית לדמי היסתגלות מיוחדים ולא עבדה בהיותה בהריון כאמור- היום האחרון שבעדו השתלמו לה דמי היסתגלות מיוחדים בהיותה בהריון.

הנתבע לא שילם לה דמי אבטלה בגין חודשים נוספים, אך מן הטעם שהתובעת מיצתה את מלוא זכויותיה בעיניין זה. אין כל הוראה בחוק המורה לנתבע לשלם דמי אבטלה מעבר לכך, והעובדה שהתובעת הייתה בהיריון בתקופת האבטלה לא יוצרת לה זכות להמשיך ולקבל דמי אבטלה מעבר לקבוע בחוק.

אולם מעבר לכך: משהתובעת לא קיבלה דמי אבטלה מאוגוסט 2016 ועד דצמבר 2016 (וכאמור לעיל – לא הייתה זכאית לקבל מעבר למה שקבלה) ממילא לא צברה 10 חודשים מתוך 14 חודשים שקדמו ללידה, לצורך עמידה בתנאים הנדרשים לקבלת דמי לידה.

...

סוף דבר: בנסיבות אלו אין מנוס מדחיית התביעה.

(ב) לעניין סעיף קטן (א) יראו תקופה מהמנויות להלן, שקדמה ליום הקבוע, כתקופה שבעדה שולמו דמי ביטוח: (1) תקופה שבעדה שולמו לאישה דמי פגיעה, דמי לידה, דמי אבטלה, דמי היסתגלות מיוחדים, דמי תאונה, גמלה לשמירת הריון, קצבת נכות לפי פרק ה' בשל נכות שדרגתה 100%, תגמול לפי פרק י"ב או תגמול לפי פרק י"ג בשל נכות שדרגתה 100%; (2) .

סעיף 49(א) לחוק הביטוח הלאומי שכותרתו "הזכות לדמי לידה" קובע כי "המוסד ישלם למבוטחת דמי לידה, לפי סימן זה, בעד פרק הזמן שלרגל ההריון היא עובדת או עוסקת במשלח ידה". לפיכך, תנאי ראשוני לזכאות לדמי לידה הוא היות התובעת "מבוטחת", וזאת על פי ההגדרה בסעיף 40(2) לחוק, לפיהן "מבוטחת" היא עובדת או עובדת עצמאית או מי שנמצאת בהכשרה מקצועית.

...

הכרעה לאחר בחינת טענות הצדדים, אנו קובעים כי דין התביעה להידחות, מנימוקים שיפורטו להלן.

נוכח האמור לעיל, אין בידינו לקבל את טענת התובעת כי "היום הקובע" הינו היום שלאורו נבחנת קיומה של תקופת האכשרה לזכאות לדמי לידה.

בהתאם לפסיקה בעניין בביש, הזכאות לדמי לידה "תלויה בשניים: האחד, קיומו של יום קובע, והשנייה, קיומה של תקופת אכשרה". משאין לתובעת "יום קובע", דין תביעתה להידחות.

התובעת אישרה בעדותה כי התייצבותה בלישכת התעסוקה לא היתקיימה באופן מלא על כן ,בהיעדר התייצבות בלישכת התעסוקה אינה זכאית לדמי אבטלה בגין תקופת אי התייצבותה.

סעיף 2א(2) לחוק הבטחת הכנסה, התשמ"א - 1980 קובע, כתנאי זכאות לגימלת הבטחת הכנסה, כי המבוטח: "...רשום בלישכת שירות התעסוקה כמחוסר עבודה בהתאם לכללים שנקבעו לענין סעיף 163 לחוק הביטוח ולשכת שירות התעסוקה לא הציעה לו עבודה מתאימה; לענין פסקה זו, "עבודה מתאימה" – כל עבודה התואמת את מצב בריאותו וכשרו הגופני, או הכשרה, הישתלמות או הסבה מקצועית לפי הפניה משירות התעסוקה או ממי שאישר לכך שירות התעסוקה (להלן בסעיף זה - הכשרה)".

...

אשר לתביעת התובעת לפיצוי בגין עגמת נפש , משעה שנדחתה תביעתה ולא נמצאו אדנים לתמיכה והוכחת טענותיה דין תביעתה בגין רכיב זה אשר רק במקרים מיוחדים וחריגים יתקבל, להידחות.

סוף דבר לאור האמור לעיל, התביעה נדחית.

בשם לב לתוצאת ההליך ומשעה שלא היה כל מקום להגשתו, תשלם התובעת לנתבע הוצאות משפט בסך 1,500 ₪, אשר ישולמו תוך 30 יום מהיום לצדדים זכות ערעור לבית הדין הארצי בירושלים תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין.

הנתבע טוען שמאחר שהתובעת הפסיקה לעבוד לפני שהחלה הכשרה מקצועית, בין שהפסקה זו חלה החל מ-30.4.2020, ובין שהיא חלה החל מ-14.8.2020, לא מיתקיים התנאי שבסיפא של סעיף 50(ב)(2) לחוק, שכן התובעת לא עבדה כעובדת או עובדת עצמאית הרי שאין כל "יום קובע" לגבי הלידה מיום 21.04.2021, ועל כן אין לתובעת זכאות לדמי לידה בגין הכשרה מקצועית.

התובעת לא קיבלה דמי אבטלה בגין הכשרה מקצועית לפני מועד קובע מיוחד זה. לפיכך, קביעת בסיס התשלום לפי "השכר הרגיל" של התובעת עובר לסיום עבודתו ב-30.4.2020, נעשה כדין, שכן הגדרת "שכר העבודה הרגיל" מוגדר, בהתאם לסעיף 54 לחוק, הוא סכום שמתקבל מחלוקת הכנסת המבוטחת ברבע השנה שקדם ליום הקובע, בתשעים.

...

סוף דבר התביעה נדחית ללא צו להוצאות.