התאונה הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי כתאונת עבודה.
היה איתי שקית שמתי יד שמאל על המשקוף של הדלת אבל למעלה תפסתי אותו הוא יותר גבוהה ממני, אני מדגים עם היד למעלה איך הייתה, הסתובבתי ותפסתי ככה וביד ימין היה שקית, כשרציתי לשים את השקית הדלת ניסגרה לי על האצבע
אתה שמת את האצבעות על הדלת ככה – מדגים -
לא ככה, זה המשקוף בתוך הקבינה וזה בחוץ
אז מה תפסת
את המשקוף לא הדלת
איפה היו ה4 אצבעות האלה
אמרתי לך ככה הם היו על המשקוף בתוך האוטו מבפנים
איך שהדלת נסגרת היא פוגעת לך בקצה האגודל ולא בשום דבר אחר ביד כמו הזרת
האצבע הייתה על המשקוף מבחוץ.
במסמך מבית החולים בני ציון לשם פונה התובע ממקום התאונה נרשם כך:
" בזמן עבודתו על משאית ניסגר דלת על אגודל שמאל"
בעיניין בדבר חשיבות המסמך הרפואי הראשון בכל הקשור לתאור נסיבות התאונה אני מפנה ע"א (מחוזי ירושלים) 11078/07 סבג נגד וקסלר ואח' (26.5.08) :
"נסיבות מסירת הגרסה הראשונית על-ידי המערערת תומכות באמינותה, בדומה לרציונאל העומד ביסוד כלל הרס גסטה, המהוה חריג לכלל הפוסל עדות מן השמועה. זאת, מן הטעם שהאמרה מהוה תגובה ספונטאנית מיידית לארוע מרגש או מסעיר, בנסיבות שאינן מקימות יסוד לחשש כי האמרה היא כוזבת (י' קדמי, על הראיות, חלק ראשון, תשס"ד-2003, בעמ' 514; ע"א 8388/99 הסנה, חברה לביטוח בע"מ נ' בן ארי, פ"ד נו(4) 689, 699-700; ת"א (י-ם) 3064/01 להב נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ, מיום 20.2.06. בית משפט קמא לא ראה לייחס משמעות למסמכים אלה וציין, כי הללו לא נערכו על-ידי מי שראה את התאונה. ואולם, משקלה הראייתי של גירסתו הראשונית של הנפגע בתאונה איננו נלמד מזהות עורך המסמך, אלא מן העובדה כי המדובר בגירסה אותנטית, שנמסרה בזמן אמת, בקשר עם קבלת טפול רפואי, בטרם היה לנפגע סיפק לשקול אם גרסה זו גם תיטיב עימו."
רביעית: עניין נוסף שהבאתי בחשבון הוא הגרסה לפיה התובע החזיק בידו הימנית שקית והדלת ניסגרה על האגודל כאשר הסתובב אחורה על מנת להניחה על מיטת המשאית.
...
לסיכום, ומכל הטעמים שציינתי לעיל, החלטתי לאמץ את גרסת התובע בכל הקשור להתרחשות התאונה.
טענה זו של הנתבעת נדחית.
בשים לב למכלול הנתונים שהבאתי לעיל, אני סבורה כי יש להעריך את נזקיו של התובע בהפסד שכרו לעתיד לפי גובה נכות תפקודית של 5% , מחצית מנכותו הרפואית.