דלקת פרקים באצבעות עקב עבודה: פיצויים ותביעות

תביעתו נדחתה משני נימוקים: האחד, לא הוכח קיום ארוע תאונתי/אירועים תאונתיים זעירים תוך כדי ועקב עבודת התובע/עסוקו במשלח ידו ואשר הביאו ל-CTS ופגיעה במרפקים.

מדובר בפיקציה משפטית שמטרתה לפצות את המבוטחים בגין פגיעה מהעבודה, שמחד – אינה מחלת מיקצוע, ומאידך – אינה תאונת עבודה במובנה הרגיל.

בנוסף, יש להוכיח רצף בבצוע התנועות החוזרות ונישנות אשר משתרע על פני פרק זמן או פרקי זמן משמעותיים במהלך שגרת העבודה (עב"ל(ארצי) 546031-11-14 קרייזנבורג – המוסד לביטוח לאומי (19.4.2017); עב"ל(ארצי) 8233-09-15 פרץ – המוסד לביטוח לאומי (14.3.2017).

דיון והכרעה: התובע טען כי הליקוי שניגרם לו הנו מחלת מיקצוע על פי פריט 26 לחלק א' לתוספת השניה לתקנות הביטוח הלאומי אשר קובע כך: דלקת של גידים ותיקיהם או דלקת במקומות חיבור שרירים לעצמות, הכל בכף היד או במרפק – (הנגרמת מ-) עבודות המחייבות תנועות חד- גווניות של האצבעות, כף יד או מרפק, לפי הענין, החוזרות ונישנות ברציפות.

...

בנסיבות אלו, מצאנו למנות מומחה רפואי אשר יקבע האם מתקיים קשר סיבתי בין הליקוי במרפקיו ובשורשי כפות ידיו CTS של התובע לבין תנאי עבודתו.

סוף דבר: התביעה מתקבלת ביחס למחלת מקצוע לפי פריט 14 לחלק ב' לתוספת השניה לתקנות הביטוח הלאומי.

התביעה נדחית ביחס למחלת מקצוע לפי פריט 26 לחלק א' לתוספת השניה לתקנות הביטוח הלאומי וביחס לפגיעה מכח תורת המיקרוטראומה.

מדובר בפיקציה משפטית שמטרתה לפצות את המבוטחים בגין פגיעה מהעבודה, שמחד – אינה מחלת מיקצוע, ומאידך – אינה תאונת עבודה במובנה הרגיל.

דיון והכרעה: התובע טען בסיכומיו כי הליקוי שניגרם לו הנו מחלת מיקצוע על פי פריט 26 בחלק א' לתוספת השניה לתקנות הביטוח הלאומי אשר קובע כך: "דלקת של גידים ותיקיהם או דלקת במקומות חיבור שרירים לעצמות, הכל בכף היד או במרפק – (הנגרמת מ-) עבודות המחייבות תנועות חד- גווניות של האצבעות, כף יד או מרפק, לפי הענין, החוזרות ונישנות ברציפות". או על פי פריט 13 בחלק ב' לתוספת השניה לתקנות הביטוח הלאומי אשר קובע כך: "שיתוקים של עצבים פריפריים הנגרמים על ידי לחץ ממושך – (הנגרם מ-) עבודה הכרוכה בלחץ ממושך על העצב". או על פי פריט 14 לחלק ב' לתוספת השניה לתקנות הביטוח הלאומי אשר קובע כך: "מחלות עצמות, פרקים, שרירים, כלי דם או עצבים של הגפיים - הנגרמות על ידי עבודה במכשירים רוטטים (הנגרמת מ-) עבודה ממושכת עם מכשירים רוטטים". עוד טען התובע בסיכומיו כי בעיניינו מתקיימת חזקת הקשר הסיבתי הקבועה בתקנה 46 לתקנות הביטוח הלאומי, שכן הליקוי בכפות הידיים נגרם עקב התנאים המפורטים במחלת מיקצוע על פי פריט 26 והוא התגלה בעוד התובע עובד בחברת החשמל ו/או בטרם חלפה שנה מיום הפסקת עבודתו.

סעיף 46 לתקנות הביטוח הלאומי קובע את חזקת הסיבתיות כך: מחלה מהמחלות המפורטות בטור 1 לתוספת השניה שחלה בה מבוטח שלגביו נקבעה אותה מחלה כמחלת מיקצוע, בהיותו מועבד בעבודה, במקצוע או בתהליך ייצור כמפורט בטור 2 תוך שנה לאחר שחדל להיות מועבד כאמור, היא בחזקת מחלה שבה חלה המבוטח עקב עבודתו, כל עוד לא הוכח ההיפך.

משקמה חזקת הקשר הסיבתי כאמור, לא מוטל על התובע להוכיח קשר סיבתי מעל 50% בין מחלתו לבין תנאי עבודתו, כבמקרה של תביעה להכרה בפגיעה בעבודה מכח עילת המקרוטראומה, אלא על הנתבע להוכיח כי לא קיים קשר סיבתי בין תנאי העבודה לבין המחלה (בר"ע(ארצי) 18787-03-16 מרים דז'אלובסקי – המוסד לביטוח לאומי (27.11.2016)).

...

עם זאת, מאחר ובעבודה של פתיחה וסגירת שסתומים הוא נזקק לשתי ידיים, לפחות ביחס לשסתומים הגדולים שפתיחתם וסגירתם מורכבת יותר, ונראה שהוא נזקק אז גם לפעולת האגודלים – אנו קובעים כי די בכל האמור לעיל כדי להצדיק מינוי מומחה רפואי אשר יחווה דעתו באשר לקשר הסיבתי שבין מחלות התובע בשתי כפות ידיו לבין תנאי עבודתו.

סוף דבר: ימונה מומחה לבחינת מחלת מקצוע לפי פריט 26 בחלק א' ופריט 13 בחלק ב' לתוספת השניה לתקנות הביטוח הלאומי וביחס לפגיעה מכוח תורת המיקרוטראומה.

התביעה נדחית ביחס למחלת מקצוע לפי פריט 14 בחלק א' לתוספת השניה לתקנות הביטוח הלאומי.

המומחה מטעם הנתבעת ד"ר שי פרימן קבע שבבדיקת התובעת קיימת עדות לדלקת פרקים עם עוות האצבעות.

כן מבקשת להוסיף פנסיה לסכום זה. התובעת טוענת שיש לחשב את שכרה עד גיל 71 בשים לב חוק גיל פרישה (הורה שילדו נפטר) (הוראת שעה), תשע"ח-2017 הקובע שעל אף האמור בחוק גיל פרישה ובחוק שירות המדינה (גמלאות) [נוסח משולב], התש"ל-1979, מעסיק לא יחייב עובד שהוא הורה שילדו נפטר והוא הגיע לגיל פרישת חובה לפרוש מעבודתו בשל גילו, בארבע השנים מיום הגיעו לגיל פרישת חובה.

בנסיבות המקרה דנן, בשים לב לטיב עבודת התובעת, לעיסוקה ולמקצועה, לשנות העבודה שנותרו לה ולסכוי שהנכות תיגרום לפגיעה בכושר הישתכרותה, לאור טיבה וטבעה של הנכות ובהנחת עבודה עד גיל 71 בשים לב לחוק הרלוואנטי ולתחשיב האקטוארי אני מוצאת שיש לקבוע לתובעת פיצוי גלובאלי בראש נזק זה לעתיד בסכום של 40,000 ₪ (כאשר הפצוי הוא מתחת ל-50% מתחשיב אקטוארי בתוספת פנסיה, זאת בשים לב לכך שהתובעת עובדת במקום עבודה מוסדר, והסכוי שתפלט, כאשר הנה עובדת במקום כ- 3 שנים לאחר התאונה, בשל תוצאות התאונה אינו גדול).

בפסיקה נקבע שכאשר בני מישפחה מעניקים שירותים לנפגע ומשקיעים בכך "מאמץ יוצא דופן וחריג" מעבר למקובל בין בני מישפחה, עומדת לניזוק זכות לתבוע פיצוי עבור שווי הטיפול גם אם הוא לא שילם עבורו (ראו רע"א 7361/14 פלונית נ' פלוני (6/1/15), וע"א 1164/02 קרנית – קרן לפצוי נפגעי תאונות דרכים נ' פלוני (4/8/05)).

...

כמפורט לעיל, המומחה מטעם בית המשפט מצא הגבלה תפקודית בשורש כף היד, פגיעה בתחושה והשפעת מאמץ על כף היד, המקנים 5% נכות.

סוף דבר כמפורט לעיל, עלה בידי התובעת להוכיח את תביעתה ואת אחריות הנתבעת.

אחר כל האמור לעיל, תשלם הנתבעת לתובעת סך של 84,000 ₪ בצירוף שכר טרחה בשיעור של 23.4%, החזר אגרה כפי ששולמה, והחזר שכר טרחת המומחים.

קיצור טענות התובע העילות לפצוי בנזיקין שלהן טען התובע היו: פגיעה באוטונומיה והיעדר הסכמה מדעת – לא צוינו בפני התובע סכוני הניתוח כלל, אלא רק נאמר לו שיש צורך בניתוח שיארך מספר שעות, שההחלמה המשוערת תארך כחודשיים, וכי בחודש הראשון להחלמה יותקן באצבעו מיסמר אשר יוסר לאחר מכן.

הקיבוע והביטול של המפרק הבין־גלילי שקולים להבנת המומחה לנכות הנובעת מדלקת פרקים, אך לא מוכרת נכות הנובעת מקיצורה של אצבע.

התובע הגיע אל הנתבע בשל אצבעו הקלובה ובשל כך עבר את הניתוח הראשון.

הבוהן הייתה בורחת הצידה ולא היה יכול ללכת בנעלי אצבע הגם שיש להעיר לגבי הרלוואנטיות של עובדה זו, שהרי לא נטען כי עבודתו או מרכיב חיוני אחר בשגרת יומו של התובע חייב להתבצע בנעלי אצבע דוקא .

בהעדר כללים המסדירים את שכר הטירחה המגיע לנתבעים לעניין תביעת ניזקי גוף, מצא בית־המשפט להקיש מן הכללים המקובלים לעניין תביעה כספית כאשר סכום התביעה מחושב על־פי סיכומי התובע, ולקזז ממנו מחצית בשל החסרים ברשומה הרפואית שהוכחו במשפט.

...

בהתייחס לשאלת ההסכמה ענה התובע מספר תשובות הסותרות זו את זו, שראוי לצטט כאן את הקלטתן : "חתמתי, לא, לא חתמתי, לא נראה לי שחתמתי ואם חתמתי אז חתמתי ככה 'תחתום, תחתום הכל בסדר'". בהמשך החקירה הנגדית לא יכול היה התובע להסביר כיצד מסר בתצהירו שלא קיבל שום הסבר וחתם על טופס אחד ביום הניתוח אצל ד"ר וייס, כאשר מסתבר כי קיבל הסבר מתועד וחתם על טופס 3 שבועות לפני הניתוח אצל ד"ר אייזנברג ביום 16/01/12.

התוצאה היא כי טענות התובע בעניין היעדר הסכמה מדעת ופגיעה באוטונומיה – נדחות.

משכך קובע בית־המשפט כי התובע ישלם לנתבע שכ"ט עו"ד בסך של 18,325 ש"ח. בסכום זה לא נכלל מע"מ בשל זהות הנתבע כגוף הרשאי לקזז מע"מ. הסכום ישולם בתוך בתוך 90 יום וממועד זה ואילך ישא הפרשי ריבית והצמדה כחוק.

ביום 3.3.2019 נדחתה תביעתו בנימוק לפיו "על פי המסמכים שבידינו, לא הוכח קיום ארוע תאונתי/אירועים תאונתיים זעירים תוך כדי ועקב עבודתך/עיסוקך במשלח ידך, ואשר הביאו ל-CTS דו צדדי". טענות התובע: התובע טען כי הוא שותף במשרד עורכי דין אשר מתמחה בנזקי גוף ורשלנות רפואית.

פריט 26 לחלק א' לתוספת השניה לתקנות אלה עניינו: "דלקת של גידים ותיקיהם או דלקת במקומות חיבור שרירים לעצמות, הכל בכף היד או במרפק" אשר נגרמת כתוצאה מ"עבודות המחייבות תנועות חד-גווניות של האצבעות, כף היד או מרפק, לפי העניין, החוזרות ונישנות ברציפות" בפסיקה נקבע כי תורת המקרוטראומה באה למלא חלל ריק שהותיר המחוקק, עקב קביעתו כי רשימת "מחלות מיקצוע" היא רשימה סגורה, שאינה כוללת מחלות שונות שהתפתחו לאורך זמן עקב תנאי העבודה.

מדובר בפיקציה משפטית שמטרתה לפצות את המבוטחים בגין פגיעה מהעבודה, שמחד – אינה מחלת מיקצוע, ומאידך – אינה תאונת עבודה במובנה הרגיל.

בנוסף, יש להוכיח רצף בבצוע התנועות החוזרות ונישנות אשר משתרע על פני פרק זמן או פרקי זמן משמעותיים במהלך שגרת העבודה (עב"ל(ארצי) 546031-11-14 קרייזנבורג – המוסד לביטוח לאומי (19.4.2017); עב"ל(ארצי) 8233-09-15 פרץ – המוסד לביטוח לאומי (14.3.2017)).

...

מכאן שהתובע לא הראה תשתית עובדתית למחלת מקצוע ו/או לפגיעה בידיו על פי תורת המיקרוטראומה ועל כן תביעתו נדחית.

סוף דבר: התביעה נדחית.