כן מבקש העותר להתיר לו לפצל את הסעדים, כך שיוכל להגיש תביעה כספית נגד המשיבה באותו עניין.
נפסק, שחייל בשירות חובה המתגורר עם הוריו בדירתם, אינו יכול לממש את זכאותו לפטור מארנונה באופן יחסי, שכן "לא ניתן לבצע את הפיצול ליחידות שומה בדירת מגורים משותפת בה כל באי הבית משתמשים בכל מה שהבית מעמיד לרשותם .. ההנחה שכוונת המחוקק הייתה שכל בן מישפחה המתגורר בדירה יחויב בארנונה בנפרד ולפי חלקו היחסי הינה קיצונית ובלתי סבירה." (ארנונה עירונית, ע' 649-648).
...
" עוד הוסיף בהתייחסו לאב "אם אתה, גיל לוי, הינו הנכה צה"ל, אזי ההנחה הינה על 90 מ"ר מאחר ואתם 5 נפשות." ולסיכום, הובהר, כי "עודכנה הנחה על מחצית הנכס כי נועם, גר יחד אתכם ההורים ואחיו, ועצם העובדה שזוכיתם בהנחה זה כי נועם גם רשום כמשלם בארנונה."
לאור תשובה זו הוגשה העתירה, בטענה, ש"דרך פעולתה של המשיבה ועמידתה העיקשת לא ליתן הנחה על פי דין מהווה התנהגות בחוסר תום לב, רשלנית, חסרת סמכות והגינות כלפי העותר.
בפרט בענייני ארנונה נקבע בעניין בג"צ 1355/93 ועד מעקב לענין ארנונה ירושלים ו-32 אח' נ' ראש עיריית ירושלים, (1994) כי -
"היקף שיקול הדעת הנתון לעיריה, ביחס למהות המבחנים שעליהם תבסס את חיובי הארנונה של בניינים כאלה ואחרים שבתחומה, הוא נרחב. הנחת היסוד היא, שהעיריה מוחזקת כמי שמיטיבה לדעת את כלל צורכי העיר, את היקף השירותים העירוניים הנצרכים על-ידי חלקי האוכלוסיה השונים, וכן את מידת יכולתם היחסית של מחזיקי הנכסים לסוגיהם לשאת בנטל הארנונה."
אשר לביקורת שיפוטית על סבירותה של החלטה בעניין ארנונה, נקבע בבג"ץ 1355/93 ועד מעקב לענין ארנונה ירושלים נ' ראש עיריית ירושלים (1994):
"הלוא הלכה מושרשת היא מלפנינו, כי המבקש להשיג על תקפותה של החלטה מנהלית, בעילת חוסר סבירות, אינו יוצא ידי חובה אם אין בידו, למצער, להראות, כי ההחלטה לוקה באי-סבירות רבתי."
בכל הקשור לפטורים ולהנחות נפסק בעע"מ 8360/08 משרד הפנים נ' היברו יוניון קולג' מכון למדעי היהדות (2011), פסקה 13 לעמדתו של כבוד השופט יצחק עמית כך:
"הטלת חיוב בתשלומי ארנונה הינה אפוא בגדר הכלל, ומתן פטור או הנחה – החריג, כאשר מטבע הדברים, לצדו של כל פטור או הנחה הניתנים לנישום פלוני ניצב 'מחיר' בו נאלצים יתר הנישומים תושבי העיר לשאת, שהרי 'שמיכת התקציב' לעולם תהא קצרה מדי. ..."
וכן:
"על רקע האמור, נקל להבין את העיקרון העומד בבסיס כללי פרשנותם של דיני המס, ודיני הארנונה בכללם, ולפיו כשם שהטלת מס מחייבת הוראת חוק 'צחה וברורה', כך הדבר לגבי מתן פטור או הנחה, שהרי, כאמור, 'הקלה מתמשכת בארנונה על פלוני פירושה, על דרך העיקרון, הכבדה בארנונה על פלמוני' (כדברי השופט ריבלין בבג"ץ 26/99 עיריית רחובות נ' שר הפנים, פ"ד נ"ז(3) 97, 122 (2003)).
סיכומו של דבר, לא הוצג יסוד להתערב בעמדתה של המשיבה, שלפיה העותר זכאי להנחה בגין חלקו היחסי, אשר הועמד על ידה כמחצית מגדר ההנחה הכוללת, ושלצורך קביעת השטח הנישום כהנחה, אין למנות את בני המשפחה הנוספים, קרי את ההורים ואת האחים.
