נטען כי אין זה מתפקידו של הנתבע לטפל בהוצאת האישורים או בחובות של הקבלן או של אחרים המונעים את רישום הדירה על שם התובעת, וכי התובעת לא המציאה לנתבע את האישורים אשר צורפו לכתב התביעה, ואילו ידע על קיומם היה דורש ממנה לשלם את חלקה היחסי בעלות התכניות והתשריט לרישום הבית המשותף.
מעבר לחובות האמורות לעיל, משלקח הנתבע על עצמו לטפל בבצוע רישום הדירה על שמה, חב הוא כלפיה גם חובת נאמנות, כפי שנקבע בכלל 5(א) לכללי הלישכה, וכפי שנקבע בעיניין בכור שם נכתב כי:
"גם אם כהן לא הייתה לקוחה של עורך הדין המייצג את הקבלן, חייב עורך הדין, המקבל על עצמו לטפל בבצוע רישום הרכישה, לפעול תוך נאמנות לקבלן ולרוכש גם יחד. נאמנות זו וחובת הזהירות והפעלת המיומנות המקצועית אינן קמות כלפי מרשהו בלבד, אלא גם כלפי יריבו וגם כלפי הציבור (ע"א 37/86, 58[1] הנ"ל, בעמ' 469 מול אות השוליים ב), קל וחומר כשכהן לא הייתה "יריב" וגם לא "ציבור" אלא צד ישיר להסכם, שלרישום זכויותיה על פיו התחייב עורך הדין לפעול.
סיכום וסעדים
הואיל והנזק אשר נגרם לתובעת עקב התרשלותו של הנתבע ומחדליו בקיום חובותיו כלפי התובעת מתבטא באי רישום הבעלות בדירה על שמה, התשלום שנאלצה לשלם בסך 24,900 ₪ לשם מחיקת העיקולים אשר נרשמו לטובת מסוי מקרקעין מרכז לגבי הדירה וצורך בתשלום חלק יחסי מחובות המס למחיקת העיקולים הנוספים הרשומים על המקרקעין מהדירה, אני מוצאת לקבל את התביעה ולהורות לנתבע לבצע.
...
הנתבע ביצע את רישום הבניין כבית משותף ויבצע את רישום הדירה על שם התובעת לכשיומצאו לו המסמכים המקוריים הדרושים ולכשתשלם התובעת את התשלומים החלים עליה וטרם שולמו.
בנוסף גם המסמכים אשר צורפו לכתב ההגנה מטעם הנתבע ועליהם הוא ביקש להסתמך, מחזקים מסקנה זו, שכן גם הנספח לחוזה עליו מופיע תאריך 19.4.95 וגם המכתב של עו"ד יעקב דלומי מיום 19.1.96 מטעמה של התובעת, הם מסמכים אשר נכתבו לאחר מועד חתימת חוזה המכר (9.4.95).
בנסיבות המקרה דנן שוכנעתי כי התובעת ראתה בנתבע כמי שמייצג גם אותה, למרות האמור בחוזה המכר.
שוכנעתי כי הנתבע לא יידע את התובעת כי בנוסף להיותו עורך הדין המייצג את הקבלן הוא גם אחד מבעלי המקרקעין.
