דיני ראיות שימוש ב"וידאו קונפרנס" לגביית עדות

לאחר שעיינתי בבקשת התובעים, בתגובה ובתשובה לה להלן החלטתי : רקע כללי לפניי בקשה להעיד את התובעת מס' 2, הגב' SHENGLIN ZHU (להלן: "התובעת 2"), אימא של המנוח JI JUN ז"ל (להלן: "המנוח") באמצעות כנוס וידאו (וידאו קונפרנס).

על האמור השיבו התובעים כי: סעיף 32 לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט – 1969, קובע כי בית הדין אינו קשור בדיני הראיות, למעט בהליכים פליליים, ודי בטעם זה כדי לשמוט את הקרקע תחת תגובת הנתבע; בית הדין התיר לתובעים בהחלטתו מיום 11.4.2018 להגיש תצהירים שאינם מואמתים, אשר יאומתו במועד דיון ההוכחות לפני כשנה והתנגדות הנתבע להגשת תצהירים שאינם מאומתים היא בגדר ניסיון פסול ומקומם שאין לו כל בסיס בדין לתקוף החלטה חלוטה שניתנה על ידי בית הדין; כימעט בכל הליך מתעוררות שאלות של מהימנות והקריטריונים שנקבעו בפסיקה כתנאי לגביית עדות בווידאו אינם נוגעים כלל לשאלות מהימנות; התובעת 2 היא אמנם בעלת דין אך עדותה אינה עדות יחידה אלא מתבקשת כחיזוק לעדות האלמנה שאינה בעלת דין ואשר העידה באופן בלתי אמצעי בפני בית הדין; הטעם להחמרה במקרה של גביית עדות התובע הוא שהתובע עצמו בחר להגיש את תביעתו בישראל, ואילו במקרה דנן, לא הייתה לתובעים כל ברירה אחרת; איתרע מזלם שבנים מצא את מותו בתאונת עבודה בישראל והנתבע בחר לדחות את תביעתם, ללא סיבה מוצדקת; תצהיר חתום על ידי התובעת 2 הוא גרסה מחייבת.

במאמר מוסגר יצויין, כי קיימות אף דרכים אחרות לאישור בחוץ לארץ של תצהיר שנועד לשם שימוש בישראל, לרבות מכח אמנת האג בדבר ביטול אימות מיסמכי חוץ צבוריים:Convention of Abolishing the Requirement of Legalization for Foreign Public Documents.

...

לאחר שעיינתי בבקשת התובעים, בתגובה ובתשובה לה להלן החלטתי : רקע כללי לפניי בקשה להעיד את התובעת מס' 2, הגב' SHENGLIN ZHU (להלן: "התובעת 2"), אמא של המנוח JI JUN ז"ל (להלן: "המנוח") באמצעות כינוס וידאו (וידאו קונפרנס).

כפועל יוצא מכך, מאז מות המנוח, מטה לחמם של התובעים נגדע ומצבם הכלכלי הוא בכי רע. לטענת התובעים, עדות התובעת 2 רלבנטית וחיונית לבירור הפלוגתאות וחקר האמת וכי מצבה הכלכלי והבריאותי הם בגדר סיבה טובה המונעת את הגעתה לישראל ומצדיקה להיעתר לבקשה.

עוד צוין כי הבקשה אינה נתמכת בתצהיר בנסיבות בהן התובעים מתגוררים במרחק רב מהקונסוליה הישראלית כך שלצורך אימות חתימה כדין על תצהיר יש צורך בתרגום בכתב של התצהיר, בקבלת אישור תרגום נוטריוני, בקביעת תור לקונסוליה ונסיעה אליה במשך למעלה משלוש שעות, וכן בתשלום אגרה לקונסול, דבר הכרוך בהוצאות רבות וטרחה רבה לתובעים ולכן בית הדין נתבקש להיעתר לבקשה חרף היעדרו של תצהיר התומך בה. הנתבע מתנגד להעיד את התובעת 2 באמצעות כינוס וידאו וכן מתנגד להעדת התובעת 2 ללא תצהיר עדות ראשית מאומת וערוך כדין.

כאמור בהכרעתו בפסק הדין אשליק: "בחוות דעתו של חברי הנשיא מצוין, כי באישור תצהיר על ידי עורך דין בעל רישיון עריכת דין ישראלי בחוץ לארץ, יש כדי להוות פגם. מסופק אני, אם אין לקבוע בנסיבות העניין, כי המדובר בתצהיר כשר. זאת, לאור העובדה, כי המדובר במסמך ששימושו המשפטי יהא בתחום שיפוט המדינה ובתביעה שחל עליה המשפט הישראלי. עם זאת, ראיתי להסכים לדרך בה הלך הנשיא, המביאה הלכה למעשה לתוצאה שאני סבור, כי היא התוצאה הנכונה והראויה. אשר למשיכת תצהיר כאמור מתיק בית הדין כאשר העובד הזר אינו מגיע להיחקר עליו - לא הייתי קובע מסמרות בנידון. לאור המגמה המשפטית של מעבר מקבילות למשקל, ניתן יהא לשקול בנסיבות חריגות הותרת תצהיר כאמור בתיק בית הדין אף אם העובד הזר לא יתייצב להיחקר עליו. עובדה זו, תלקח בחשבון כמובן, בעת קביעת משקל האמור בתצהיר. אך ברי, שכל מקרה יבחן לגופו וממילא אין אנו נדרשים לסוגיה זו בהליכים אלה" (ההדגשה הוספה) גם בפסיקה מאוחרת יותר נקבע כי הדרך לתיקון פגם בתצהיר שנערך בחו"ל ואינו מאומת כדין, היא על ידי התייצבות נותן תצהיר למתן עדות בבית הדין בישראל (ראו לעניין זה: בר"ע (ארצי) 4131-11-17 lagese negesi.

אשר על כן ומכל הטעמים כאמור לעיל, אני דוחה את הבקשה להתרת עדות באמצעות כינוס וידאו.

לגוף העניין, מטעימה המדינה כי בית המשפט הציע למערערת להעיד באמצעות "וידיאו קונפרנס" או מאחורי פרגוד, אך היא סירבה.

ככלל, אין דרכו של בית המשפט שלערעור להתערב בקביעות עובדתיות ובממצאי המהימנות של הערכאה הדיונית, אלא במקרים חריגים, שבהם מוצאת ערכאת העירעור כי הערכאה הדיונית לא נתנה דעתה לסתירות מהותיות העולות מחומר הראיות, או לא ייחסה משקל במסגרת שיקוליה בהערכת העדות לגורמים רלבאנטיים (ראו למשל: ע"פ 8013/04 בלאוסוב נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 13.9.05); ע"פ 7024/93 פלח נ' מדינת ישראל, פ"ד מט(1) 2, 20 (1995)).

ברוח זו, הבהיר בית המשפט המחוזי, כי אי שתוף פעולה של נאשם עם סניגורו או היתעקשותו לבחור בהתנהלות שאינה נראית לסניגור – אין בה כדי לשמש ראיה לאי כשירותו לעמוד לדין.

סעיף 22(א)(7) לחוק הליכי חקירה והעדה, שכותרתו "עדות בבית משפט של אדם עם מוגבלות שכלית או נפשית", קובע:[ (א) ראה בית המשפט כי עד העומד להעיד בפניו או המעיד בפניו (בסעיף זה – העד) הוא אדם עם מוגבלות, וכי מסירת עדותו בדרך הרגילה עלולה לפגוע בו או לפגום בעדותו, רשאי בית המשפט להורות, מיזמתו או לבקשת בעל דין, בשים לב לרצונו של העד ובכפוף להוראות סעיף 172 לחוק סדר הדין הפלילי, על גביית העדות באחת או יותר מהדרכים המפורטות בפסקות (1) עד (10) (בסעיף זה – אמצעי התאמה): (.

לבעיתיות בסוגיה זו בכללותה – עיינו: יורם רבין, יניב יאקי, דיני עונשין, עמ' 591-587 (התשס"ט-2008); אסף י' טויב "המצב "הקליני" כקריטריון המרכזי לקבלת הכרעות בשאלות מתחום בריאות הנפש בישראל" שערי משפט ה' 243 (התש"ע); AP Simester GR Sullivan Criminal Law Theory and Doctrine, pp 643-656 (3rd ed., 2007).

...

הערעור על הכרעת הדין - סיכום סוף דבר לעניין הערעור על ההרשעה, לאחר דחיית טענותיה של המערערת בערעור, נחה דעתי כי היה מקום להרשיע את המערערת בעבירות כמפורט ברישא של פסק הדין.

בסופו של יום, הגעתי למסקנה כי המקרה שלפנינו אינו נופל בגדר אותם מקרים חריגים המצדיקים התערבות של בית משפט שלערעור.

הוסף לאלה את קשיי התנהלותה מאחורי הלבוש הכבד העוטה אותה ואת תחינת הילדים לסלוח לה. כל אלה מובילים אותי למסקנה שראוי שלא להתערב בתקופת המאסר שהוטלה על המערערת ולהשאירה על כנה.

העירעור טענות הצדדים לטענת המערער, שגה בית הדין האיזורי בהחלטתו הראשונה המתירה את גביית עדותו של מר צ'ו באמצעות ווידאו קונפרנס, וזאת מן הנימוקים הבאים: החלטת בית הדין מנוגדת למבחנים שנקבעו בפסיקה, שכן הנסיבות שפורטו בבקשת המשיבה אינן מהוות "סיבה טובה" המונעת את בואו של העד לארץ; טענת המשיבה כי הגעתו של מר צ'ו כרוכה במימון רב אינה מספקת, מה עוד שלא נטען כי מצבה הכלכלי קשה ואין ביכולתה לממן את נסיעתו של העד; לאור העובדה כי המשיבה טענה לעלות בסך 7,000 ש"ח בגין השמוש במערכת הוידאו, ברור הוא כי העניין הכספי אינו מהוה שיקול עבורה והיא יכלה לממן את כרטיס הטיסה עבור העד; לטענה של טירחת העד אין כל משקל לפי מבחני הפסיקה; גביית עדותו של מר צ'ו מרחוק תקשה על קביעת מהימנותו ועל היכולת להגיע לחקר האמת במהלך חקירה נגדית; המשיבה לא צרפה לבקשתה כל תצהיר התומך בטענותיה; אמנם בתי הדין לעבודה אינם כבולים לדיני הראיות, עם זאת לאור נסיבותיו האישיות של העד שבגינן נתבקשה עדותו באמצעות ווידאו קונפרנס, חובה היה על המשיבה לצרף תצהיר; לא הוגשה כל בקשה לרשות מוסמכת לבצוע גביית העדות כמתחייב מהוראות תקנות עזרה משפטית בין המדינות; בית הדין נעתר לבקשת המשיבה במעמד צד אחד, מבלי לקבל את תגובת המערער ומבלי לשקול את נימוקי היתנגדותו.

...

על רקע האמור הגיש המערער לבית הדין האזורי לעבודה תביעה כנגד המשיבה ובה עתר לתשלום זכויות סוציאליות שונות עבור תקופת עבודתו וסיומה, בסך של כשלושה מיליון ש"ח. בנוסף עתר המערער לתשלום שכרו מיום פיטוריו ועד להגיעו לגיל פרישה בתוספת זכויות סוציאליות נלוות, ולחלופין לפיצויים מוגדלים בגין פיטורים שרירותיים.

לחלופין טענה המשיבה כי ככל שיחליט בית הדין לדחות את מועד הדיון, אזי יש לחייב את המבקש בעלויות הביטול כאמור בסך של 7,000 ש"ח בתוספת מע"מ. בהחלטה מיום 6.8.12 נעתר בית הדין לבקשת המערער לדחיית מועד הדיון, תוך חיובו בהוצאות המשיבה בסך של 8,000 ש"ח (להלן - ההחלטה השנייה).

לאור האמור, דין הערעור בעניין זה להידחות.

] סוף דבר הערעור בכל הנוגע להחלטה בדבר גביית עדותו של מר צ'ו בווידאו קונפרנס מתקבל והחלטת בית הדין האזורי מיום 24.7.12 מתבטלת.

המשיבה תשלם למערער הוצאותיו בערעור זה בסך 5,000 ₪ בתוך 30 יום מהיום, שאם לא כן ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

בפניי בקשה למתן היתר למשלוח התראת פשיטת רגל כנגד משיב 1 בהתאם להוראות סעיף 3 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], תש"ם-1980 (להלן – "הפקודה") ולהותיר על כנם את הצוים הזמניים שניתנו כנגד משיבות 2 ו-3 בהחלטה של המותב הקודם, כב' השופטת מ' אילני מיום 17.9.18 עד להחלטה אחרת.

מחמת מצבו הבריאותי של המשיב, המתגורר בארה"ב, נעתרתי לבקשתו לחקירתו בווידאו קונפרנס בהחלטה מיום 8.1.19 .

המשיב טען מנגד כי המבקשת נוהגת שלא בתום לב ובחוסר ניקיון כפיים שעה שנמנעה מלפרט בבקשותיה את דבר נקיטתה בהליכי גבייה קודמים כנגדו בארה"ב כמו גם את תוצאותיהן, בדחיית בקשותיה בנידון.

בנוסף, הבקשה הוגשה בשיהוי ניכר, כשנה וחצי לאחר אכיפת פסק הדין בישראל ושלוש שנים לאחר מתן פסק הדין בארה"ב. לפיכך, הגשת הבקשות אינה אלא ניסיון לעקוף את דיני פשיטת הרגל בארה"ב ומטרתה, ליצור עליו לחץ פסול.

השמוש בדירה ללינה בה, נעשה לטובת אנשי עסקים מתחום הנדל"ן וכן הוא עושה בה שימוש במסגרת עסוקו כמנהל המשיבה 2, ולעיתים אף נימנע מללון בה בעת ביקוריו בארץ.

לא זו אף זו, המשיב נימנע במסגרת תצהירו וראיותיו, מהצגת מצבת נכסיו בארה"ב. ומנגד, הוכח כי קיים נכס בבעלותו בישראל וכי הוא מנהל עדיין עסק בישראל, מה שעשוי להועיל לנושיו, אם וככל שיינתן בסופו של יום צו כנוס לנכסיו, מה שאינו מונח לפתחי במסגרת הבקשה שבפניי.

...

ביחס לסעדים הזמניים שניתנו כנגד המשיבות 3-2 דינם להתבטל אף שהגעתי למסקנה כי דין הבקשה כנגד המשיב להתקבל.

לאור כל האמור, קלושים סיכוייה לכאורה של המבקשת להוכיח קיומה של עילת תביעה כנגד המשיבות נוכח שאלת היות רכניץ בעל מניות בהן ו'מקבילית הכוחות' , נוטה לטובת המשיבות 2-3 בבחינת מאזן הנוחות.

לפיכך, נדחית הבקשה כנגד המשיבות 2-3.

נוסף על כך, נידרש בית המשפט לתוכנו של מכתב משנת 2003 ששלח המבקש למשיב אשר שימש כראיה תומכת לגירסת המשיב שלפיה המבקש החזיק בכספיו.

כלל ידוע הוא, כי במישור האזרחי רשאים בעלי הדין להגיע להסכמות ביחס לדיני הראיות אשר יחולו בעיניינם.

משכך, על הנושא בו עסקינן חלה תקנה 12 לתקנות ביצוע אמנת האג, כאשר גרמניה מהוה צד לאמנה זו. השיקולים לאישור בקשה לחיקור דין בחוץ לארץ דומים לאלו שנקבעו לעניין גביית עדות מחוץ לתחום על פי סעיף 13 לפקודת הראיות, גם על דרך של וידאו קונפרנס (ראו רע"א 8692/09 דלעיל).

...

על פי קו זה, סטייה מהוראות הדין היא "עיוות דין" ויש בה לפגוע "באופן חמור בהגנתו". לאחר שעיינתי בבקשה ובפסקי הדין של הערכאות הקודמות, הגעתי למסקנה, כי דין הבקשה להדחות.

אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית.