דיני עבודה הוכחת התפטרות בשל מחלת הורה באמצעות אישורים רפואיים

התובעת טוענת, כי מוטל על העובד להוכיח שהתפטר לצורך טפול בבן-מישפחה והתובעת לא הציגה כל אישור רפואי בזמן אמת ואף לא טענה כי עשתה כן. זאת ועוד, באישור הרפואי שהוגש לתיק לא מצוין, כי קיים קושי רפואי המצריך התפטרות התובעת ומחקירתה הנגדית עולה, כי ממילא הורי הנכד טיפלו בו בארבעת החודשים מגילוי הסכרת עד התפטרותה ולא הוצגה כל סיבה להפסקת הסדר זה. הנתבעת עשתה כל שביכולתה להשאיר את התובעת כעובדת שלה, לרבות הצעת חופשה ללא תשלום.

כמו כן, ניתן לבסס את הממצאים הרפואיים אף בדיבעד, באמצעות אישורים רפואיים אשר הוגשו ואף הופקו לאחר הודעת ההתפטרות ובילבד שיש בהם היתייחסות למצב הבריאותי עובר להודעת ההתפטרות (ראו עניין רפפורט וכן דב"ע נא/2-7 מרים עדאוי נ' פ.א.ב. שירותים בע"מ (ניתן ביום 11.12.90).

אף אם נקבל את גירסת הנתבעת לפיה לא הוצגו אישורים רפואיים, בהתאם לפסיקה אשר הובאה לעיל די בכך שלכתב התביעה צורף אישור של בית החולים הדסה עין כרם מיום 21.2.17 החתום על-ידי פרופ' רם וייס מומחה לרפואת ילדים ולאנדוקרינולוגיה ילדים (להלן: "אישור פרופ' וייס").

דיני ההשתק על-ידי מצג נועדו, כחלק מהוראות חוק החוזים בעיניין תום לב, למנוע היתנהגות שאינה הוגנת (גבריאלה שלו, "הבטחה, השתק ותום לב" משפטים ט"ז תשמ"ו 295, בעמ' 317), כאשר המניעות הנובעת מהתנהלות בחוסר תום לב חורגת מהמישור הדיוני ועשויה להשליך על המשפט המהותי (ע"א 5786/15 אזורים חברה להשקעות בפתוח ובבניין בע"מ נ' ברוך חסן (ניתן ביום 3.9.17).

כמו כן, העקרון המסדר בתקנה 11 הנו "קרבת דם. במסגרת מגמת ההרחבה אשר תוארה לעיל, לרשימת בני המשפחה בעלי "קרבת דם" מתווסף חריג לגישת התקנה, בדמות "הורה של בן זוג" הגם שאין "קרבת דם". תוספת זו היא לכאורה מתמיהה, שכן מדוע שלא יתפטר בן הזוג של העובד כדי לטפל בהורהו? התשובה לכך היא, כי כאשר הורה של בן-הזוג גר עם העובד ועיקר כלכלתו עליו, מצב בריאותו משליך גם על העובד ומכאן גם על יכולתו לעבוד.

...

גם התובעת וגם החשבת טענו, כי מנהל הייצור הוא זה שעמד בקשר ישיר עם התובעת בזמן אמת בנושא סיום העסקתה ולכן אני סבורה כי מדובר בעד רלבנטי אשר היה ביכולתו לשפוך אור על מרבית המחלוקות העובדתיות.

עוד שוכנעתי, כי הנתבעת יצרה מצג כלפי התובעת, כי היא תקבל פיצוי פיטורים וכי החזרה מהמצג נעשה בחוסר תום לב, מעט לפני תום תקופת ההודעה המוקדמת.

על כן, הנתבעת תשלם לתובעת 23,838 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.4.17 עד למועד התשלום בפועל.

למען הסר ספק, טענת הקיזוז נדחית משהוכח כי ניתנה הודעה מוקדמת.

הנתבעת טענה כי התובעים נימנעו מלהופיע לשימוע ע"י הוצאת אישורי מחלה שלא שיקפו את מצבם הרפואי, וכן הטרידו את מר לוי ברצף שיחות ושליחת עשרות מיסרוני ווטספ מאיימים, מעליבים ומשפילים – מה שהוביל את מר לוי להגיש תלונה במישטרה.

בטרם יידרש בית הדין לטיעוני הצדדים, יש להזכיר את סעיף 10(2) לחוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות, התשס"א-2001 (להלן: "חוק הודעה מוקדמת"), אשר קובע כי חובת מתן הודעה מוקדמת או תמורת הודעה מוקדמת לא תחול "על מעסיק, בנסיבות שבהן העובד שפוטר אינו זכאי לפיצויים, על פי הוראות סעיפים 16 או 17 לחוק פצויי פיטורים, או על פי החלטת בית דין למשמעת אשר הורה על פיטורים בלא פיצויים מכוח הוראות חיקוק הקובע שיפוט משמעתי". סעיפים 16 ו-17 לחוק פצויי פיטורים, התשכ"ג-1963 (להלן: "חוק פצויי פיטורים"), קובעים כדלקמן: " 16. לא יהיה עובד זכאי לפיצויים או יהיה זכאי לפיצויים חלקיים בלבד, הכל לפי הענין, אם פוטר בנסיבות, שעל פי הסכם קבוצי החל על המעסיק והעובד - ובאין הסכם כזה, על פי ההסכם הקבוצי החל על המספר הגדול ביותר של העובדים באותו ענף - מצדיקות פיטורים ללא פיצויים או בפיצויים חלקיים בלבד.

בהתאם להלכה הפסוקה, הנטל להוכחת קיומן של נסיבות המצדיקות שלילת או הפחתת פצויי פיטורים מוטל על המעסיק: "מעביד הטוען כי בנסיבות הפיטורים אין לשלם פצויי פיטורים או שיש להפחיתם חייב להביא טענתו זאת במסגרת ד' אמות של סעיף 16 לחוק... אין לידרוש מהעובד שהוא יוכיח כי לא היתקיימו תנאים לשלילת זכותו. הלכה יסודית בסדר דין ובדיני ראיות היא, כי הטוען לקיום יוצא מהכלל, עליו נטל ההוכחה כי היתקיים התנאי לסטייה מהכלל" (ראו דב"ע ל/6-3 אליהו שמואלי ויעקב פורר – שושנה שרייר, עבודה ארצי, כרך ג(1), 162).

...

לאחר שבחנתי את טיעוני הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה בגין רכיבים אלו להידחות.

לפיכך, דין התביעה בגין עוגמת נפש להידחות.

סיכום לאור כל האמור לעיל, הנני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעים את הסכומים כדלקמן: לתובע מס' 1 סך של 6,338.64 ₪ בגין חלף הודעה מוקדמת, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.6.21 ועד למועד התשלום בפועל.

₪ ש"ח, טלפון נייד – 100 ₪ ושונות – בהתאם לקביעת בית המשפט כי משמורתם של הקטינים הנה משמורת משותפת וזמני שהות שוים, 12 נקבעו מזונות זמניים בסך 4,800 ₪ לחודש וכן נשיאה בהוצאות חריגות ביחס של 70% לאב ו – 30% 15 ₪ האם טענה כי התפטרה מעבודתה, הכנסתה כוללת קצבת ילדים מהמוסד לביטוח לאומי בסך לחודש ומצבה הכלכלי כיום הוא בכי רע. בסיכומים אותם הגישה האם טענה כי בשל מצבה הרפואי (גידול בראשה), הגישה היא בקשה לנכות כללית לביטוח לאומי, ולאור זאת היא מוגבלת בחיפוש אפשרויות עבודה.

., מחלה הגורמת לו לעייפות וחוסר יכולת לעבוד, אשר החמירה בשנת להוכחת אלו צורפו אישורים רפואיים.

לסיכום מבקש האב לפטור אותו מתשלום מזונות החל מחודש דצמבר 2020 ואילך, שכן עד אז קיבל מענקי קורונה והצליח לעמוד במזונות הזמניים כפי שנפסקו, וממועד זה יש לקבוע כי שני ההורים יישאו בחלקים שוים ביניהם בהוצאות רפואיות חריגות אשר אינן מכוסות על ידי קופת החולים ובהוצאות החינוך על פי דרישת מערכת החינוך.

הילכת פלוני קבעה את הדרך בה יש לפסוק מזונות עפ"י סעיף 3 א' לחוק ואין לקרוא לתוכה היתר לפסוק סך הפוגע בכבוד האדם בעיקרון השויון או בעיקרון תום הלב ".(736 ( המשתרע על דיני המשפחה כולם (ראה ע"א 700/81 פז נ' פז, פ"ד לח(

...

החלטתי זו תהא בתוקפה מיום פסק דין זה ועד אז תעמוד החלטתי בעניין מזונותיהם הזמניים של .

סוף דבר לא קיבלתי את תביעת האם במתכונת בה הוגשה ונאלצתי לקבוע את דמי המזונות לקטינים כפי אומדנה ובהתאם לעקרונות הפסיקה הקיימים.

פסק הדין משקף את המצב כיום דה פקטו וכפי החלטתי בעניין המשמורת וזמני השהות.

הנתבע הורה לתובע לפנות לרוה"ח גל ונתן לו מספר טלפון.

לתובע נגרמו הוצאות רפואיות כיוון שהנתבעים לא ביטחו אותו בביטוח רפואי (התובע נאלץ לשלם בגין טפול רפואי בבית החולים איכילוב סך של 1,232 ₪ ביום 30.11.15).

כאמור בע"ע (ארצי) 129/10 אופיר זוננשיין – G.S.S. ג'ניוס סאונד סיסטם בע"מ (31.10.2011) (להלן: "פסק הדין בעיניין אופיר זוננשיין"): "בהקשר של דיני עבודה, ניתן בפסיקתנו מעמד מיוחד לעובדי החברה כנושים לצורך בחינת ההצדקה להרמת המסך, ונקבע כי מדובר בנושה מסוג מיוחד אשר החברה נושאת כלפיו באחריות מוגברת וחובת אמון מיוחדת, מכוח חובת תום הלב המוגברת הקיימת ביחסי העבודה (ראו ע"ע 1201/00 יהודית זילברשטיין נ' ערב חדש (עתונות) – אילת בע"מ ואח' (לא פורסם, 17.12.2002)). בכך הורחבה גדר הנסיבות בהן תבוצע הרמת מסך, תוך שקילת עיקרון תום הלב במקרים המתאימים. כך למשל, בפסק הדין בעע 387/05 אהרון פוטרמן נ' נפתלי ניסני (לא פורסם, 9.12.2007) נקבע כי: "העובדה כי התגלו קשיים כלכליים שגרמו להעדר סיכוי לפרעון החובות של החברה כלפי עובדיה אין בה די כדי להרים את מסך ההיתאגדות, אלא אם כן עלה בידי התובע להוכיח כי החברה או בעלי המניות בה פעלו בחוסר תום לב או כי פעלו מתוך ידיעה ברורה ומפורשת לפיה אין סיכוי לקיום ההתחייבויות..." עם זאת, הרמת מסך לא נעשית על דרך השיגרה, אלא בנסיבות מיוחדות וקיצוניות ובמקרים נדירים.

העידר קיומו של ביטוח רפואי העמיד את התובע בסכנה לפגיעה גופנית (שהייתה עלולה להיתממש לו נזקק לטפול רפואי ולא היה ביכולתו לשלם בעבור הטיפול כפי שעשה ולא היה מוענק לו בשל העדר ביטוח רפואי על פי חוק), אי דיווח על התובע לרשויות עת עבד אצל הנתבעת היה יכול לחשוף את התובע לנזק כלכלי כבד לו נפגע חלילה בעבודה.

גיא: You got your salary, you can go (not heard) איג'קווה: But I told you almost 2 months now" (עמ' 1 לתימלול נספח ג' לתצהיר התובע, שורות 6-2) אך התובע לא הוכיח כי התפטר בדין מפוטר.

בעיניין אסלטי נפסק, בהתייחס לענף השמירה - אך הדברים יפים ככלל, כך: "בענף השמירה ההנחה היא, כי ימי העבודה נקבעים בשיבוץ על ידי המעסיק ובהסכמתו, וזאת כל עוד לא הוכח אחרת". (ע"ע (ארצי) 44382-04-13 יוסף מנצור - גז חיש בע"מ, מיום 4.5.2015, סעיף 22 לפסק הדין).

היה והמוסד לביטוח לאומי יאשר קבלת סכומים הגבוהים יותר מהסכומים הנתבעים בכתב התביעה כאן, אלה יקוזזו מהסכום שנפסק בפסק הדין זה. בשים לב כי בהליך הוגשו בקשות שונות אשר חלקן נדחו אך בית הדין לא חייב בהוצאות את מי מהצדדים (החלטה מיום 24.1.21, מיום 17.3.21 ומיום 11.7.21) ובהחלטה מיום 11.7.21 נרשם כי הוצאות הבקשה יילקחו בחשבון בתום ההליך (דחיית בקשה לשמיעת עדות מוקדמת ע"י כב' הרשמת קרמר) משכך, אנו מחייבים את הנתבע בשכ"ט עו"ד מופחת בסך של 5,000 ₪ והוצאות משפט בסך 500 ₪.

...

בהעדר רישום אנו מקבלים את גריסתו של התובע כי עבד 6 שעות נוספות בשבוע.

על הנתבע לשלם לתובע את ההפרש בין הסכומים הנ"ל לסכומים שיתקבלו מהמל"ל. סוף דבר התובע הוכיח כי עבד מחודש 10/2012.

היה והמוסד לביטוח לאומי יאשר קבלת סכומים הגבוהים יותר מהסכומים הנתבעים בכתב התביעה כאן, אלה יקוזזו מהסכום שנפסק בפסק הדין זה. בשים לב כי בהליך הוגשו בקשות שונות אשר חלקן נדחו אך בית הדין לא חייב בהוצאות את מי מהצדדים (החלטה מיום 24.1.21, מיום 17.3.21 ומיום 11.7.21) ובהחלטה מיום 11.7.21 נרשם כי הוצאות הבקשה יילקחו בחשבון בתום ההליך (דחיית בקשה לשמיעת עדות מוקדמת ע"י כב' הרשמת קרמר) משכך, אנו מחייבים את הנתבע בשכ"ט עו"ד מופחת בסך של 5,000 ₪ והוצאות משפט בסך 500 ₪.

דיון והכרעה בסוגיית מזונות הילדים: המסגרת הנורמאטיבית: חיובו של אדם במזונות ילדיו הקטינים נבחן על פי הדין האישי החל עליו בהתאם לסעיף 3 לחוק לתיקון דיני מישפחה (מזונות), תשי"ט 1959.

לאחר שהאשה טענה, כי לא ברור מהמסמכים שהוגשו ע"י האיש, האם הוא פוטר/התפטר/חזר לעבוד, הגיש האיש מסמכים נוספים ביום 02.10.22.

בנסיבות אלו, כאשר מחד, הכנסתו של האיש עמדה בעבר, על סך ממוצע 13,361 ₪ כולל בונוסים (שאינם קיימים עוד), ומאידך, האיש מצוי כיום במעגל האבטלה והכנסתו פחתה, אולם לא הוכח כי אינו יכול לשוב ולהשתלב במעגל העבודה, אני מעמידה את פוטנציאל הישתכרותו של האיש על סך של 12,000 ₪ נטו לחודש.

הצדדים יישאו, בחלקים שוים, בהוצאות הרפואיות החריגות של הקטינים, אשר אינן מכוסות על-ידי הביטוח הרפואי הממלכתי או הביטוח הרפואי המשלים שבו הם מבוטחים, לרבות טפולי שיניים, משקפיים, טפול פסיכולוגי ו/או ריגשי, אבחונים, וכיו"ב. במקרה של מחלוקת ביחס להוצאה רפואית, יכריע רופא הילדים או הרופא המקצועי הרלוואנטי.

עוד יצוין, כי במסגרת הקיזוזים בגין חוב העבר, רשאי האיש לקזז את התשלומים ששילם ביתר גם עבור קופת החולים של הילדים, כנגד אסמכתות, כמפורט בסיכומי הצדדים לעניין זה. על אף שתוצאת פסק הדין הנה שנפסקו מזונות לקטינים, אני מוצאת לנכון לחייב את האשה בהוצאות המשפט של האיש בגין תביעה זו, בהיתחשב בעובדה שהאיש מעולם לא היתכחש לחובתו לשאת במזונות ילדיו הקטינים ואף היה נכון, מתחילת ההליכים, לשלם סכומים סבירים עבור מזונות הילדים (האיש שילם מיוזמתו 5,000 ₪ לחודש עם עזיבת הבית, ולאחר מכן הציע, במסגרת כתב ההגנה, לשלם 3,500 ₪ מזונות בצרוף 1,000 ₪ דמי מדור ומחצית הוצאות רפואיות).

במסגרת סיכומי התשובה, נטען ע"י האשה, כי בית המשפט הורה על הגשת סיכומים בנושא המזונות והמיטלטלין, שכן נושא הרכוש אינו רלוואנטי עוד והוכרע כבר ביום 02.11.22, לאחר שהצדדים אישרו את חוות הדעת של המומחית.

...

בנסיבות אלו, שבהן האיש ויתר על התכולה שנותרה בבית, לקח לעצמו פריטי תכולה לפי בחירתו, לא הוכיח כי שווי הפריטים שנותרו בבית עולה על שווי הפריטים שהותיר לעצמו וכן הודיע מראש כי אינו מעונין בפריטים השייכים לקטינים, אני סבורה כי לא היה מקום לדרישתו לקבלת מחצית שווי התכולה שנותרה בבית.

לפיכך, הדרישה לקבל מחצית שווי המיטלטלין שנותרו בידי האישה נדחית.

יצוין, כי רק לפנים משורת הדין, לא חייבתי גם בהוצאות לטובת אוצר המדינה, על אף שאני סבורה כי לא היה מקום לבזבז זמן שיפוטי ולנהל הליך שלם בעניין המיטלטלין, לאור הנסיבות המפורטות לעיל.