דיני מסים עירוניים מתי פרגולה מחויבת בתשלומי ארנונה

בשנת 2001 הגישה המועצה לבית המשפט לעניינים מקומיים במעלה אדומים, המשיב 2 בבג"ץ 375/14 (להלן: בית המשפט לעניינים מקומיים), תביעה נגד הרשות בה טענה כי יש לראות ברשות כמחזיקה באתרים ולחייבה בתשלום ארנונה כללית לשנים 2000-2001 בסך כולל של כ-214 אלף ש"ח, בגין מבנה שירותים, מבנה קופות, פרגולה, חדר מכונות ואולם המחשה בגן הלאומי קומראן ובגין בריכות שחייה, מבנה קופה, מבנה שירותים, מבנה מזנון ופרגולת צל בשמורת עינות צוקים.

ערעור על פסק הדין המשלים שהגישה המועצה היתקבל ובפסק דינו מיום 15.1.2011 קבע בית המשפט של ערכאת העירעור (השופטים מ' מזרחי; י' נועם ו-נ' סולברג) כי "אין חולק שההסתדרות הציונית העולמית אינה מחזיקה בנכסים". בית המשפט הוסיף וקבע כי כל הפעילויות אותן מבצעת הרשות באתרים – מכירת מזון ומשקאות, ניהול בריכה וחנות מזכרות, מבססות החזקה לצורך דיני הארנונה ואין מדובר ב"ניהול ופיתוח" בלבד, כפי שקבע בית המשפט לעניינים מקומיים.

לצורך פירוש המונח בתקנון ניתן, על כן, לעשות שימוש בפרשנות שניתנה בפסיקה למונח "מחזיק" בפקודת העיריות (ראו והשוו: רע"א 9813/03 מדינת ישראל נ' עריית ראשון לציון, פסקה 8 (4.2.2007) (להלן: עניין ראשון לציון); הנריק רוסטוביץ, פנחס גלעד, משה וקנין ונורית לב ארנונה עירונית 255-254 (מהדורה חמישית, 2001) ופסק הדין המחוזי אליו מפנים המחברים שם בהערת שוליים 11 - ע"ש 37/86 רשות שמורות הטבע נ' המועצה האזורית תמר (26.11.1989)).

באופן דומה נקבע בעיניין ראשון לציון, שם נדונה הפעלתן של תחנות טיפות חלב, כי המדינה היא הגורם המחויב על פי דין לספק את שירותי הבריאות הניתנים בתחנות טיפת חלב וכי היא הגורם המחזיק בהן למעשה לצורך מתן שירותים אלה באמצעות נציגיה המוסמכים השוהים במקום.

...

מן הטעמים שאפרט להלן אני סבורה כי הטענה לפיה המפקד הצבאי מחזיק באתרים באמצעות קמ"ט שמורות הטבע כ"זרועו הארוכה", דינה להידחות.

הנה כי כן, המסקנה העולה מיישום מבחני העזר שנקבעו בעניין עילבון על ענייננו היא כי פעילותה של הרשות באתרים הינה מטעם המפקד הצבאי ולצרכיו ולכן חל במקרה דנן הפטור מארנונה הקבוע בסעיף 3(ב) לפקודת הפיטורין.

בשל כל הטעמים המפורטים לעיל, אציע לחבריי לקבל את העתירות ולהפוך את הצו על-תנאי למוחלט במובן זה שייקבע כי פסקי הדין של בית המשפט לעניינים מקומיים ושל בית המשפט של ערכאת הערעור מבוטלים.

"בעלי נכסים מחויבים בתשלום בגין ביצוע עבודות תשתית ספציפיות המשרתות באופן ישיר את הנכסים שבבעלותם ומקיימות זיקה ישירה של מימון בין הנכס לבין התשתית המשמשת אותו" (עע"מ 2314/10 עריית ראש העין נ. אשבד נכסים בע"מ (פורסם בנבו, 24.6.12), עמ' 10 ("עניין אשבד")).

לחילופין, מנועה הערייה לידרוש מהעותר תשלום היטלי סלילה ממניעות שבדיני תום הלב, שהוי, סבירות, שוויוניות ושמירה על אינטרס ההסתמכות וויתור על זכויות.

המסגרת הנורמאטיבית הגדרת שטחים צבוריים פתוחים (שצ"פ) מופיעה בסעיף 1 הגדרות לחוק עזר שצ"פ. "שטח המשמש כשטח צבורי פתוח שכונתי או רובעי, הכולל מדשאות, משטחים מרוצפים, משטחים סלולים, מתקני הצללה, מתקני משחק, ריהוט גן, פרגולות, מיתקני נופש, ספורט ובידור, גינות נוי, צמחייה, נטיעות, גני שעשועים מיגרשי ספורט, שבילים, מסלולי הליכה ואופניים, רחבות או כיוצא באלה ולרבות כיכר עירונית ומעבר". חשיבותם של שצ"פים באה לידי ביטוי בחוק התיכנון והבניה, התשכ"ה-1964, ובתיקונים לחוק שנעשו במהלך השנים.

עוד נקבע בנוהל משרד הפנים כי "ההיטל נועד לשמש מקור מימון לפיתוח שטחים צבוריים חדשים ואינו מיועד לשמש כמקור מימון לתחזוקה או שיפור שצפ"ים קיימים. מקור המימון לפעולות התחזוקה והשיפור, צריך לבוא מתוך תשלום הארנונה או ממקורות מימון אחרים העומדים לרשות המקומית לעניין זה" (סעיפים 2-1 להוראות כלליות לנוהל משרד הפנים).

...

סוף דבר: נקבע כי העותרת שילמה את היטל הסלילה לעיריית רחובות בשנת 1976 בגין סלילתו והרחבתו של רחוב גד פיינשטיין על דרך סלילת רחוב גד פיינשטיין- על דעת העירייה, בעידודה ובאישור מוסדותיה התכנוניים והמשפטיים.

תוצאת כל האמור לעיל היא שהעתירה מתקבלת.

אי לכך, אני מורה כי דרישת התשלום של העירייה בגין היטלי סלילה והיטל שצ"פ תבוטל.