דיני מסים עירוניים היקף השעבוד בגין חוב ארנונה

בחקירתו, טען בתחילה, כי קביעה זו נבעה מן המסקנה כי עלות התיקון איננה כדאית בשים לב לנזקים שהיו במושכר ולהיקפם (עמ' 21; ש' 15 בפרוט') ואולם בהמשך הודה כי מסקנה זו איננה תולדה של העדר כדאיות כלכלית, אלא משום שכלל לא נתבקש על ידי התובעת (אשר הזמינה את חוות הדעת) לבחון חלופה זו וכך העיד (עמ' 26; ש' 22 בפרוט'): "אני התבקשתי להתייחס להחזרת המקום למצב כחדש." כך, בעצם, הודה השמאי גרובר, המומחה מטעם התובעת, כי התבקש על ידי התובעת להעריך את השבת מצב הנכס למצב חדש.

לפי הקבוע בהסכם השכירות (סעיף 9), התחייבה הנתבעת לשאת גם בכל תשלומי המסים "שיוטלו בגין המושכר על מחזיקיהם של נכסים, לרבות ארנונה עירונית, מס עסקים, מס שלטים וכיו"ב". חבותה של הנתבעת בתשלום המיסים השונים, התייחסה לאלו שנובעים מהחזקת הנכס.

התובעת איננה טוענת לערבות אישית של הנתבעים לחובות הנתבעת בהסכם השכירות, אך טוענת שהתנהגותם עובר לפינוי הנכס, ובפרט אחריותם למעשי הרס מכוונים שנעשו בנכס, מצדיקים השתת חבות אישית זו, בין אם לפי דיני הנזיקין ובין בהרמת מסך התאגדותה של הנתבעת.

הנתבעים מכחישים הטענה למעשי הרס מכוונים בעת פינוי הנכס וכופרים בטענות שיש בסיס כלשהוא להשתת חבות אישית עליהם בגין חובות הנתבעת.

על כך העיד הנתבע 2, מר שלמה עמר, כך (עמ' 178 בפרוט'): "קודם כל אני רוצה להודות שהתמונות מעידות על מצב קצוני. היה וונדליזם בהמון אירועים שאנשים הרשו לעצמם תחת השפעת אלכוהול להגיב בצורה כזו או אחרת. אני לא זוכר שהגיע ארוע למצב כזה. התמונות הן over ממחישות את, את הבלאגן אבל לחליפין היו בארוע הזה אמוציות שפעלו לא, לא שלי, יותר של האורחים שהגיעו למקום. האורחים הגיעו למקום זה עובדים שיעבדו אצלנו במהלך ה-10 שנים, בכל מיני תקופות, שבאו במיוחד לסוף שבוע האחרון, הוזמנו במיוחד. הדברים מבחינתי קצת יצאו משליטה, עצרתי איפה שיכלתי לעצור. אני, אני מדגיש ואומר שחלק מהדברים הם נראים קצת קצוניים אבל זה לא, יש פוקוס מסוים על, על, וזה נותן תחושה כללית כאילו הכול איבד שליטה, זה לא היה מדויק. המסיבה הייתה עד 03:00 לפנות בוקר, אני נעלתי את המקום. היו כמה דברים שפורקו מהמקום ואלה הדברים שמצולמים פה....

...

לפיכך, הן בשל זניחת הטענה והן בהיעדר ראיות לביסוסה – הטענה לנזק עקב פגיעה במוניטין נדחית.

אשר על כן, אני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבעים לשלם לתובעת סך של 283,500 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה.

כמו כן אני מחייב את הנתבעים לשאת בהוצאות התובעת, באגרת בית המשפט, במלוא התשלום ששילמה התובעת למומחה בית המשפט, ובנוסף לכך גם בשכר טרחת עו"ד בסך של 50,000 ₪.

לא זו אף זו, על פי ההלכה הפסוקה חל "שעבוד סטאטוטורי" על חוב ארנונה שלא שולם החל מיום 16.3.2000 ועד ליום 31.3.2001 מכוח הכרזותיו השונות של שר האוצר אשר יצרו שעבוד ראשון סטאטוטורי שאינו דורש רישום (ראה עע"מ 8832/12 עריית חיפה נ' סולומון חברה לבניה (15.4.2015).

הכרעה במחלוקת מחייבת דיון בשאלות הבאות: סופיות החיובים; האם יש לחייב את הנכס בארנונה נוכח המניעה המשפטית משימוש בו; האם יש לראות בדירה נכס שאינו ראוי לשימוש; האם התיישן החוב בגין התקופה שמיום 1.1.2004 ועד ליום 18.4.2009; האם זכאית התובע לסעד מכוח התביעה שטרית.

הקף הסמכות להטיל ארנונה ולפטור מארנונה או חלקה הארנונה הנה מס ערוני.

לעניין זה ראו טל קדש, דיני ארנונה, פרשנות, הלכה ומעשה, בורסי הוצאה לאור של ספרי משפט, התשע"ח-2018, בע' 603, ה.ש.2, אשר מפנה בכל הנוגע להיות הבניין ראוי לשימוש לפרק העוסק בבניין שניזוק או נהרס (לעניין זה ראו גם ירון דיין, בעמ' 155).

...

איני מקבלת טענה זו. ראשית, התובעת לא הציגה את ההמחאות לפירעון.

סופו של דבר אני מקבלת את התביעה בחלקה וקובעת כי על הנתבע לשלם לתובעת את חוב הארנונה הרובץ על הנכס בגין התקופה שמיום 18.4.2009 ועד ליום 18.4.2016.

התביעה הכספית ביחס לתקופה מיום 1.1.2004 – 18.4.2009 נדחית.

לאור האמור לעיל, נוכח הקף הליכי הגביה שהוצגו על ידי המועצה, ואשר העותר לא כפר בביצועם אלא רק באשר לעניין ביצועם באופן כולל לגבי כלל החובות על נכסיו, עמדתי היא כי העתירה הוגשה על ידי העותר בשיהוי משמעותי, שכן היה עליו להגישה תוך 45 יום מיום 30.04.2014 – מועד קבלת דרישת התשלום.

סעיף 11א(1) לפקודת המיסים (גבייה), מטיל שיעבוד סטאטוטורי על המקרקעין בשל "מס המגיע ממקרקעי הסרבן". שיעבוד זה אינו דרוש רישום על מנת להיות בר-תוקף, וזאת מן הטעם שמדובר בשיעבוד פומבי, אשר ניתן לברר אודותיו במשרדי הרשות, ואשר משתנה משנה לשנה, כך שהחובה לרושמו תכביד יתר על המידה על הרשות [ראו: בג"ץ 7009/04 עריית הרצליה נ' היועץ המשפטי לממשלה, בפס' 74 לפסק דינו של כב' הנשיא גרוניס (05.02.2014) (להלן - בג"ץ עריית הרצלייה); רוסטוביץ', וקנין ואח' ארנונה עירונית – ספר שני, בעמ' 1130-1129 (תל אביב, התשס"ח 2007) (להלן - רוסטוביץ')].

" אכרזותיו הראשונות של שר האוצר, מיום 16.3.2000 ועד ליום 31.3.2001, קובעות כי מעמד השיעבוד בגין חובות הארנונה יהיה כשל שיעבוד ראשון, כלומר ללא המילים: "... וסעיף 11א(1) ייקרא כאילו המילה ראשון נמחקה ממנו". עם זאת, האכרזות מיום 1.4.2001 ואילך (האכרזה המתקנת), מצמצמות את סעיף 11א(1) לפקודה, וקובעות כי חוב המגיע לרשות מקומית מהמקרקעין יהווה אך שיעבוד רגיל על המקרקעין ולא שיעבוד ראשון (ראו: בג"ץ עריית הרצליה, בפס' 60, 63, 69-72; סולמון, בפס' 24).

ניתן יהיה לפתוח בהליכי גבייה, גם לאחר שחלפו שלוש שנים מן היום שבו הפך החוב לסופי, ולמרות השתהותה של הרשות, ובילבד שלא יעברו שבע שנים ממועד זה (שאז יחולו דיני ההתיישנות).

...

אינני מקבלת את פרשנות העותר, כפי שהציגה בסעיף 3 לבקשתו לצירוף האסמכתא, לפיה האישור מהווה צומת גבייה החל הן על המעביר והן על הנעבר.

העותר טען בעלמא בלבד כי על בסיס פסקי הדין בעניין עמ"נ (מינהליים חי') 4219-08-09 תשתיות נפט ואנרגיה בע"מ נ' עירית חיפה (10.06.2010), ובעניין עת"מ (ב"ש) 255/07 איזוטופ נ' עיריית אשדוד (22.05.2008), אין לאפשר את חיובו בגין הפרשי הצמדה וריבית.

סוף דבר: העתירה נדחית על כל חלקיה, בין אם על הסף מחמת שיהוי ניכר בהגשתה ובין אם לגופה – כפי שפורט לעיל.

בנוסף, תביעת החוב שהגישה הערייה נוקבת בסך של 146,547 ₪ המורכב מחובות שונים, ביניהם חוב בגין ארנונה, בעוד היא עותרת להכיר בה כנושה בעל חוב בדין קדימה בסך של 300,000 ₪.

יחד עם זאת, אין בכך למנוע מבעל התפקיד לבדוק את תביעת החוב, כדי לבחון אפשרות להשיג או לערער עליה בהתאם להוראות דיני המס.

גם בתגובתו של הכנ"ר מיום 11.02.2018 בה היתייחס לעניין בקשת הערייה להתיר לה לממש את זכויות החייב בנכס מחוץ להליכי פשיטת הרגל, צויין, בין היתר, כי "על המנהל המיוחד לבחון את תוקף השיעבוד של הערייה והקף החוב הנטען" (ראה סעיף 7 לתגובה).

אוסיף כי בפש"ר (מרכז) 63778-03-19 עריית תל אביב נ' כונס נכסים רישמי תל אביב (פורסם במאגרים, 03.10.2019), נטענה טענה זהה לטענת הערייה בתיק דנן לפיה בעל תפקיד אינו רשאי לדחות הוכחת חוב בגין שומת מס סופית, לרבות שומת מס עירונית, ולכל היותר, רשאי הוא לנקוט בהליכי הגשה וערר כדין.

...

לסיום, העירייה הזכירה בבקשתה את חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי וטענה כי הוראות חוק חדלות פירעון אינם חלות בענייננו, אך אני סבורה שמהוראותיו של חוק חדלות פירעון ורוח חקיקתו, אשר אמנם טרם נכנס לתוקפו במועד ההליך בפני, אך ניתן לראות את השפעתו על המצב המשפטי הקיים, כפי שקבע כב' השופט מינץ בע"א 8263/16 אור סיטי נדל"ן נ' עו"ד איתן ארז [פורסם במאגרים המשפטיים, 19.03.2018]: על אף שהעניינים שעלו לפנינו קדמו למועד תחילת החוק החדש.

לאור האמור, אני סבורה שיש ליתן משקל לרוח חוק חדלות פירעון והתקנות מכוחו.

סוף דבר לאור האמור לעיל, אני דוחה את בקשת העירייה בשלב זה, וקובעת כי כספי הפדיון יועברו לקופת הפש"ר. כפי שפירטתי לעיל טענות העירייה שמורות לה לאחר ההכרעה בתביעת החוב.

האם קיימת הוראת חוק חיצונית לפקודת העיריות המעניקה זכות מהותית כאמור? הארנונה וסעיף 11א(1) לפקודת המיסים סעיף 11א(1) לפקודת המסים, מקים לשלטונות המס "שיעבוד ראשון על מקרקעי הסרבן", בגין חובות מס. חוב מס החוסה תחת כנפי הסעיף, נהנה משעבוד ראשון, הגובר אף על חובו של נושה מובטח רגיל, בין אם זה נוצר לפני חוב המס ובין אם זה נוצר אחריו (ראו: עניין שמש, 846; ע"א 437/66 מנהל מס רכוש נ' כונס הנכסים של יו.ס. ניר-איסט לבורטוריס, פ"ד כא(1) 23, 29; ע"א 790,806/85, 143,180/86 רשות שדות התעופה נ' גרוס, כונס הנכסים, פ"ד מד(3) 185, 197 (להלן: "עניין גרוס"); א. ברזלי, "מעמדו המיוחד של מנהל מס רכוש בעת הליכי פירוק/פשיטת רגל", מיסים ה3/ (1991), א- 32, א- 37).

במחלוקת שנפלה בין אלה הסבורים כי הארנונה איננה באה בגדריו של סעיף 11א(1) (עניין אשטרום; א' נמדר דיני מסים - מסוי מקרקעין (מהדורה שניה, תשנ"ב) 430 (להלן: "נמדר"); המ'(חי) 25040/97, פש"ר 331/92 חברת קים ייצור בע"מ (בפרוק ובכינוס) (טרם פורסם)), לבין אלה הסבורים כי היא באה בגדריו (ש' בורנשטיין המיסוי בפרוק החברה (1997) 385; רוסטוביץ, 335; א. פרוקצ'יה דיני פשיטת רגל והחקיקה האזרחית בישראל (1984), 184), דעתי היא עם הראשונים.

לצורך דיוננו, מוכנה אני לצאת מתוך הנחה, כי תשלום חובה המוטל על ידי השילטון (בין המרכזי ובין המקומי) ושאין כנגדו תמורה ישירה ושוות ערך, הוא "מס" (ראו: א. ויתקון, י. נאמן, דיני מסים (מהדורה רביעית, תשכ"ט) 4; א. יורן, "הקף ההגנה החוקתית על הקניין וההתערבות השיפוטית בחקיקה כלכלית", משפטים כח (התשנ"ז) 443, 449).

מכאן, שחוב ארנונה שהוא "מס ערוני" זוכה למעמד של חוב בדין קדימה בדרגה שלישית הן בהליכי פירוק חברה והן בפשיטת רגל.

...

נוכח המסקנה אליה הגעתי מהטעמים המפורטים לעיל, אינני רואה צורך להתייחס ליתר הנימוקים שהביאה חברתי לביסוס התוצאה של אי תחולת סעיף 11א(1) על ארנונה.

אגב, לענין זה אין, לדעתי, צורך להיזקק לשאלה, אם נעשה התשלום אגב מחאה (אני רואה חובה לעצמי להעיר כאן, כי התרגום העברי הקלוקל "תחת מחאה" למלים under protest אינו מקובל עלי, ומוטב להשתמש במלים "אגב מחאה", שבהן נקט מנסח סעיף 154 לפקודת המכס) אם לאו; כדברי חברתי, השופטת ט' שטרסברג-כהן, "המחאה, כלשעצמה, איננה מילת קסם ואם אין מאחוריה עילה מבוררת המקימה זכות השבה למוחה, אין בכוחה של המחאה להקנות לו כזו". הלכה פסוקה היא, כי אחרי שהוכרז בעל נכס המקרקעין פושט רגל, או אחרי שניתן צו פירוק נגד החברה בעלת הנכס, אין ראש העיריה רשאי להתנות את מתן התעודה בתשלום "החובות המגיעים לעיריה מאת בעל הנכס ביחס לאותו נכס". כדברי כבוד השופט ח' כהן: "טעמו ותועלתו וכבודו של סעיף 117 (הכוונה לסעיף 117 לפקודת העיריות, 1934, שקדם לסעיף 324 לפקודת העיריות [נוסח חדש] - י' ט') בעינם עומדים כל עוד בעל הנכס לא פשט את הרגל; משהוכרז לפושט-רגל, נדחית הוראתו של סעיף 117 מפני הוראות פקודת פשיטת-הרגל. ---

לפיכך מצרף אני דעתי לדעתה של חברתי, השופטת ט' שטרסברג-כהן, ומסכים כי יש לדחות את הערעור.