דיני חוזים פיצויים בגין הפרת חוזה ופעילות בחברה

מבוא לפניי בקשת הנאמן של מטבחי לוגת 2003 בע"מ (בפרוק) (להלן בהתאמה: "הנאמן" ו"החברה שבפרוק" או "החברה") לאשר את מכירת פעילותה ונכסיה של החברה לחברת ר.ד טופ-לז דיזיין בע"מ (להלן: "הרוכשת"), תמורת סך של 260,000 ₪.

הנאמן מפנה להחלטה מיום 29.12.2020, בה נקבע כמבוקש בנוגע לבקשת הבהרה של הנאמן לפיה "כל זכויות החברה, מכל מין וסוג שהוא, לרבות מכוח חוזה קיים, כהגדרת המונח בסעיף 66 לחוק, ו/או המחאת זכות לפי חוזה קיים, כהגדרת המונח בסעיף 75 לחוק, ימשיכו לעמוד בתוקפם גם בפרוק, וזאת אלא אם יתבקש אחרת בהמשך על ידי הנאמן." כלומר, ניתן לנאמן שיקול דעת רחב איזה חוזה לשמר ומאיזה חוזה להשתחרר, ולא ניתן לכפות על הנאמן "למכור" את הסכם השכירות.

הנאמן מוסיף וטוען כי המשכירה מבקשת להתערב בחופש החוזים בחוזה שהיא לא צד לו. כמו כן, לטענתו סעיף 74(ב) לחוק לא חל בעניינינו שכן הסעיף לפי מהותו לא חל על חוזה שכירות; בעניינינו לא קיים חוב דמי שכירות בגין העבר – כנדרש בסעיף; הסעיף חל על חיוב חוזי ולא פיצוי חוזי בגין הפרה יסודית של הסכם שכירות; וכי בסופו של דבר דמי השכירות עד לפירוק שולמו למשכירה במלואם.

הדבר בא לביטוי גם בדברי ההסבר להצעת החוק: "תכליתה של סמכות הביטול היא לאפשר לנאמן להפסיק התקשרויות לא יעילות ולהשיא ערך לטובת קופת הנשייה כולה. ביטולם של חוזים בידי הנאמן סוטה מעקרונות דיני החוזים הכלליים שאינם מכירים בהפרה יעילה כעילה מוצדקת לביטול חוזה, ואולם בנושא זה קובעים דיני חידלות הפרעון הוראות ייחודיות אשר סוטות מהוראות הדין הכלליות. הטעם לכך הוא הרצון למנוע את הגדלת חובותיו של התאגיד והעמקת הפגיעה בנושים. זאת במיוחד משום שמעמדם של החובות שיצטברו ואשר נובעים מהמשך ההיתקשרות החוזית הוא מעמד עדיף של הוצאות הליכי חידלות פרעון. במקרה שמדובר בחוזה שאינו מקדם את הליכי חידלות הפרעון ואת שקומו הכלכלי של התאגיד, לטובת כלל הנושים, אין הצדקה להקניית מעמד עדיף לחובות הנובעים מהחוזה, ועל הנאמן להפסיק את ההיתקשרות." (דברי הסבר להצעת חוק חידלות פרעון ושקום כלכלי, התשע"ו-2016, ה"ח הממשלה התשע"ו 1027, בעמ' 643 (להלן: "דברי ההסבר") (ההדגשות הוספו, ח.ב.)).

...

דיון והכרעה לאחר עיון בבקשה, בהתנגדות המשכירה ובתגובת הנאמן, באתי לכלל מסקנה כי יש לאשר את בקשת הנאמן לביטול הסכם השכירות.

טענה זו דינה להידחות.

סיכומו של דבר, המכר וביטולו של הסכם השכירות מאושרים כמבוקש.

שינוי שכזה, לשיטת סאנופי, איננו רצוי לגופו והוא אף מהוה כניסה בלתי מוצדקת של בית המשפט לתחום פעילותו של המחוקק, שהוא הגורם האמון על קביעת האיזונים הפנימיים של דיני הפטנטים אל מול דינים אחרים.

כך, למשל, שקולי המדיניות העומדים ביסודם של דיני החוזים מורים כי ראוי להכיר בזכות של נפגע מהפרת חוזה לפיצויים בשל הפרת החוזה, גם אם הציפיות האקטואליות מורות כי בנסיבות מסוימות אין לקיים הבטחות, או שהדבר בלתי יעיל (ראו: גרוסקופף, הגנה על כללי תחרות, בעמ' 266-263).

3d 588 (1980), שם חויבו חברות תרופות בגין שיווק תרופה שגרמה לנזק, בפצוי הניזוקים על פי נתח השוק שלהן (Market Share Liability) ובכך ניתן מענה יצירתי לקשר הסיבתי שבין הפרת חובת הזהירות לנזק).

...

לכן אני מצטרפת לתוצאה שאליה הגיע המשנה לנשיאה ח' מלצר, שלפיה יש לדחות את הערעור שהגישה סאנופי בתיק העיקרי.

המסקנה הנובעת מכך היא שעומדת לאוניפארם זכות לערער על ההחלטה במסגרת הערעור על פסק הדין כולו.

סוף דבר סיכומו של דבר, דעתי היא כי יש לדחות את הערעור של סאנופי, ולקבל את הערעור שכנגד שהוגש על ידי אוניפארם, ומשמע שהדיון יוחזר לבית המשפט המחוזי לצורך מתן חשבונות וקביעת שיעור ההשבה.

בהמשך לכך הגישה התובעת תובענה זו בסך של כ- 8.9 מיליון ש"ח לפיצויים בגין הפרת חוזה.

לטעם שבדבר, הנעוץ בתכליותיה המרכזיות של אמנת ניו יורק - אכיפה יעילה של הסכמי בוררות בנלאומיים באמצעות קביעת סטאנדרטים אחידים שעל פיהם ייאכפו הסכמים וכן שיקול הוודאות והחשש מפני אי כיבוד הסכמי בוררות בנלאומיים, ראו גם: רע"א 1030/15 דדון נ' חדד, כב' הש' דנציגר, 18/8/15, ס' 9; ד"ר ישראל שמעוני, עו"ד דיני בוררות אופק חדש בבוררות מהדורה שלישית מורחבת כרך ב' עמ' 706 (2019).

בתוך כך נקבע כי סבירותו של התנאי "צריכה להבחן בהתאם לתפיסות המוסריות והחברתיות הנוהגות בחברה חופשית בעלת משטר חוקתי וחברתי כשלנו, ובהתאם למה שנתפס כהתנהלות הוגנת בחברה הישראלית בזמן נתון... עוד נפסק כי לצורך ההכרעה האם תנאי בחוזה אחיד הוא מקפח יש להיתחשב ביחסי הכוחות בין הצדדים לאותו חוזה ובאינטרסים הטיפוסיים שלהם, וכי ניתן להבחין בהקשר זה בין סוגים שונים של ספקים ולקוחות. כך, למשל, ניתן להבחין בין לקוחות צרכניים הזקוקים להגנה מוגברת ובין לקוחות מסחריים אשר פערי הכוח בינם ובין הספק קטנים יותר. כמו כן, ניתן להבחין בין ספקים מונופוליסטים אשר יש לפקח על פעילותם בצורה הדוקה יותר ובין ספקים שאינם מהוים מונופול... לבסוף נפסק כי נוכח העובדה שתכליתו של חוק החוזים האחידים היא לאזן את חוסר השויון שבין הספק והלקוח, תנאי בחוזה אחיד המגן על האינטרסים של הספק מעבר למה שנתפס כראוי בחברה הישראלית ייחשב למקפח" (שם, ס' 22).

...

התוצאה היא שלא נמצא כי מתקיימים החריגים הקבועים בסעיף 2(3) לאמנת ניו יורק או אף אחד מהמקרים הנדירים ויוצאי הדופן שמצדיקים שלא לכבד את תניית הבוררות ויש להורות על עיכוב הליכים בשל תניית בוררה זרה.

סוף דבר הבקשה לעיכוב ההליכים בשל תניית בוררות זרה מתקבלת.

התובעת תשלם לנתבעת הוצאות בקשה זו בסך של 50,000 ₪.

בשלהי החלטתו, ציין בית משפט קמא כי מאחר שהחברה הציבורית לא הייתה צד להסכמים בין הצדדים, הרי שלא נוצרה יריבות חוזית ישירה בינה לבין טופ אלפא; ובהתאם לא ניתן לחייבה בנזקים שנגרמו לטופ אלפא בשל הפרת ההסכמים.

בתוך כך, טוענים המערערים כי בית משפט קמא היתעלם מכך שטופ אלפא עתרה לקבלת מניות בחברה הציבורית ולא לקבלת שוויין הכספי; כי בנגוד לקביעת בית משפט קמא, לא היתקיימו התנאים למימוש האופציות האמורות; כי בנסיבות העניין, העברת הפעילות והנכסים של החברות הפרטיות לחברה הציבורית לא יכולה להחשב כהפרה של ההתחייבויות שניתנו לטופ אלפא; וכי ממילא לא היה מקום לייחס לבעלי השליטה אחריות להפרות שביצעו החברות הפרטיות ביחס להסכמים שבעלי השליטה כלל אינם צד להם.

הפרת חובת תום הלב מזכה אף היא את טופ אלפא בפצוי עבור נזקיה (להרחבה על אודות הסעדים בגין הפרת חובת תום הלב, ראו את פסק דיני ברע"א 1099/21 הרמטיק נאמנות (1975) בע"מ נ' אקסטרה פיתוח וייזום בע"מ, פסקה 31 והאסמכתאות שם (17.11.2021)).

כפי שציין בית משפט קמא בפסק הדין המשלים, העקרון המנחה בקביעת פיצויים בגין הפרת חוזה הוא העמדת הנפגע במקום בו היה אילו קוים החוזה (וראו אסמכתות בפיסקה 32 לעיל).

...

לצד דברים אלו, דן בית משפט קמא בשלוש טענות עיקריות שהעלתה טופ אלפא, והגיע למסקנה כי יש לדחותן.

דין טענה זו להידחות, ולו מהטעם הפשוט שטופ אלפא לא הציגה במסגרת הערעור שכנגד כל בסיס משפטי המצדיק לעשות כן. דומה כי ההנמקה היחידה שמציעה טופ אלפא לתמיכה בטענתה הן אמירות מן הסוג של "לא יעלה על הדעת" ו-"הנצחת העוול", והעיקרון הכללי בדבר "אין חוטא יוצא נשכר". ואולם, אלו אינן הנמקות משפטיות אשר בכוחן להצדיק הטלת אחריות על אדם בגין נזק של אחר.

במצב דברים זה, אין מנוס מלדחות את טענתה, מאחר שזו לא נטענה ולא הוכחה כראוי; ולפיכך יש להותיר את החבות לפיצויה בגין הפרת האופציה הראשונה על סטארקום פנמה בלבד.

סוף דבר לאור האמור לעיל, אם תישמע דעתי נורה על קבלת הערעור באופן חלקי, במובן זה שתבוצע הפחתה נוספת של 13% במחיר המניות עליו הסתמך בית משפט קמא לצורך פסיקת הפיצוי לטופ אלפא, הן ביחס לאופציה הראשונה הן ביחס לאופציה השלישית.

כאמור לטענת הנתבעת הסכם המסגרת אינו בין התובעת לבין הנתבעת, אלא בין חברת אמות וממוען ל- Schott Solar Inc שאינה הנתבעת והיא לא חתומה עליו, ובכל מקרה על פי תנאיו הוא קצוב בזמן, זמן שחלף.

ככל שיוכחו טענות אלו של התובעת, הדבר יקנה עילת תביעה ברורה וסביר להניח כי גם בדין הגרמני מכר ואספקה של מוצר פגום מקנה זכות לפיצויים כמו פיצוי בגין הפרת חוזה.

במקרים כפי שלפינו – בהתקשרות ישירה בדין של הפרת הסכם ואספקת מוצר פגום (כנטען) אין מניעה להחיל את חזקת שויון הדינים, ולו בשלב זה של ההליך.

רע"א 7342/11 ‏כלל חברה לביטוח בע"מ נ' ‏INCOMACS LTD, (2.8.2012) עוד נקבע שעם היתקדמות הטכנולוגיה והגלובאליזציה, פחת במידת מה מעמדה של שאלת נאותות הפורום: "...ככל שהגלובליזציה חודרת ליומיום העיסקי והמשפטי, בשעה שצדדים שונים ביבשות שונות משתמשים בערוצי תיקשורת אלקטרוניות ובאינטרנט באופן שוטף לניהול פעילותם, ושעה שאנשי עסקים מנהלים את עסקיהם בצנורות אלה ומצודתם פרושה ממקום מושבם על פני יבשות, תוך הסתייעות במסע בן יום ויומיים למדינות אחרות, יש מן ההגיון שבגישה הנוטה להמעיט במשקלה של טענת הפורום הלא נאות" רע"א 749/05 Insight Venture Partners IV L.P נ' טכנו הוולד אחד בע"מ (11.4.2005).

...

בעניין זה, ככלל, מקובלת עליי דווקא עמדת הנתבעת כי מקום העוולה הוא לכאורה בגרמניה מקום ייצור המודולים, וכי רק האספקה והנזק נגרמו בישראל.

סיכום עד כאן - לאחר שבחנתי טענות הצדדים, מצאתי כי קיימת עילה תביעה המעוררת "שאלה רצינית" שיש לדון בה. מצאתי כי התביעה נגד שוט סולאר מעוררת שאלה האם האחרונה ייצרה וסיפקה מוצרים- מודולים – לא תקינים או לכל הפחות לא בהתאם להתחייבויותיה והאם התרשלה – במעשה או במחדל – מול התובעת, כך גם עולות שאלות של הפרת הסכמים ועוד.

לסיכום, בכל הנוגע לשוט סולאר מצאתי כי יש לדחות את הבקשה לביטול היתר ההמצאה.