דיני חוזים ביטול חוזה עקב כפייה קיצונית

המדובר בחוזה המוטה באופן קצוני לטובת החברה ולמעשה אין בו ולו רכיב אחד נראה לעין שבו העמותה עשויה להרויח מן ההיתקשרות.

טענות אלו מיתמקדות בפרק ב' לחוק החוזים המניח קיומו של חוזה ורצון היתקשרות אולם קיים פגם ברצון המצדיק את ביטולו (דיני חוזים, גבריאלה שלו ואפי צמח, מהדורה רביעית – 2019).

סוף דבר לאור קביעתי מחד, כי במסגרת התביעה העיקרית אמנם לא הוכח כי החוזה הופר על ידי החברה; ומנגד, כי ביטול החוזה על ידי העמותה נעשה כדין בגין כפיה ועושק ועל כן לא מגיעות לחברה התרופות הקבועות בחוזה בגין הפרתו על ידי העמותה; וקביעתי במסגרת התביעה שכנגד כי אין להורות על השבת הכספים ששולמו על ידי העמותה לחברה עד למועד הביטול, ותוך כדי כך גם דחיתי את הטענה לפצוי על פי פקודת הנזיקין, דין התביעה העיקרית והתביעה שכנגד להידחות.

...

יתרה מזאת גם לו היתה מתקבלת התביעה כנגד העמותה בגין ביטול החוזה, ברור כי לא היה בכך כדי לחייב את הנתבעים 2 ו – 3 באופן אישי.

התביעה האישית כנגד מר שיק בעת שנדחתה התביעה שכנגד כלפי החברה ומר שיק ממילא גם דין התביעה האישית כלפיו בגין התנהלות החברה שהוא בעל המניות שלה, ומנהלה, דינם להדחות לרבות הדיון בשאלת הרמת מסך.

סוף דבר לאור קביעתי מחד, כי במסגרת התביעה העיקרית אמנם לא הוכח כי החוזה הופר על ידי החברה; ומנגד, כי ביטול החוזה על ידי העמותה נעשה כדין בגין כפיה ועושק ועל כן לא מגיעות לחברה התרופות הקבועות בחוזה בגין הפרתו על ידי העמותה; וקביעתי במסגרת התביעה שכנגד כי אין להורות על השבת הכספים ששולמו על ידי העמותה לחברה עד למועד הביטול, ותוך כדי כך גם דחיתי את הטענה לפיצוי על פי פקודת הנזיקין, דין התביעה העיקרית והתביעה שכנגד להדחות.

בספרם של גבריאלה שלו ואפי צמח דיני חוזים (מהדורה רביעית, 2019) נכתב על עילה זו של כפיה: "מבחן הקשר הסיבתי בין הכפיה לבין ההיתקשרות בחוזה, כמו מבחן הקשר הסיבתי בין ההטעיה ובין הטעות לבין ההיתקשרות בחוזה הוא מבחן סובייקטיבי. השואף לבטל את החוזה מחמת כפיה צריך להוכיח כי הכפיה השפיעה על רצונו בהטילה בו פחד ואילמלא קיומה הוא לא היה מתקשר בחוזה" (ר' בעמ' 409-408) היתנהלותו של הנתבע בחלוף למעלה מחודש ממועד חתימת ההסכם, ההודאה בחוב ובחיוביו מכח ההסכם, אינה מצביעה על היתנהלות מתוך פחד או כפיה, שפסו מן העולם לאחר שפיטוריו של הנתבע הפכו לעובדה מוגמרת ופיצויי הפיטורים נשללו ממנו והעברו לבעלותה של התובעת.

האם הוכיחה המבקשת שסבלה ממצוקה, מחולשה שכלית או גופנית, או מחוסר ניסיון במידה כזו שניתן לסבור שנעשקה, כמשמעותו של מושג זה בסעיף? כפי שכתב הנשיא שמגר "עילת העושק מביאה לתוצאה קיצונית, באשר היא מאפשרת לצד לחוזה שאינו חסר דיעה או פסול-דין, שחתם על חוזה מרצון, לבטל את החוזה, בשל כך שדעתו לא הייתה מיושבת עליו לחלוטין" (ע"א 11/84 אשר רבינוביץ נ' שלב - הקואופרטיב המאוחד להובלה בע"מ פ"ד מ(4) 533, 541 (1986)).

...

לטעמנו, זהו מן המקרים בהם חומרת המעשים שבצע הנתבע מועצמת לאור תקופת עבודתו של הנתבע, שנמשכה חמש שנים, תפקידו ומעמדו של הנתבע כמו גם הקף המעילה שעמדה על 244,300 ש"ח. לא מצאנו כי הנסיבות בהן בוצעה המעילה – בין אם הנתבע מעל בכספים על מנת להחזיר חובות הימורים שהימר בעצמו או כדי לכסות חובות של אחיו- יכולות לשמש כשיקול להקל עם הנתבע.

לאור האמור לעיל מצאנו כי עניננו הוא מן המקרים בהם נכון היה לשלול מהנתבע את מלוא פיצויי הפיטורים וההודעה המוקדמת.

הנתבע ישלם לתובעת סכום זה בו חויב בתוך 30 ימים ממועד המצאת פסק הדין לידיו.

עושק עילה שנייה ובה מדבר חוק החוזים היא של "עושק", במובנו המשפטי של מושג זה. "מי שהתקשר בחוזה", קובע סעיף 18 לחוק החוזים (חלק כללי), "עקב ניצול שניצל הצד השני או אחר מטעמו את מצוקת המתקשר, חולשתו השכלית או הגופנית או חוסר נסיונו, ותנאי החוזה גרועים במידה בלתי סבירה מן המקובל, רשאי לבטל את החוזה". באחת הפרשות עמדה כבוד הנשיאה אסתר חיות על ארבעת יסודותיה, כפי שהוכרו בפסיקה, של עילה זו: "הזכות לבטל את החוזה מחמת עושק מותנית בהתקיימות כל רכיביה המצטברים של העילה ואלו הם: ראשית, יש להוכיח מצוקה, חולשה שכלית או גופנית של המתקשר, או חוסר ניסיון ואלה חייבים להיות כבדי משקל, חמורים וקיצוניים. אחת הראיות האפשריות להוכחת יסוד זה היא העדר אלטרנאטיבה ממשית וסבירה להתקשרות בחוזה הנידון. שנית, על המתקשר להוכיח ניצול מודע של מצב זה על-ידי הצד השני. שלישית, נידרשת הוכחת קיומו של קשר סיבתי בין השניים במובן זה שהניצול הוא שהביא, על-פי מבחן סובייקטיבי, להתקשרות בחוזה. רביעית, יש להוכיח את היסוד – שהוא אובייקטיבי-חצוני במהותו – ולפיו תנאי החוזה 'גרועים במידה בלתי סבירה מן המקובל'" (ע"א 8222/19 פרץ נ' קוואלטי קרדיט פאנד, בפיסקה 12 לפסק-דינה (פורסם באתר הרשות השופטת, 7.12.2020)).

על הוראה זו נכתב בספרות המשפטית לאמור: "ברור כי הרצון להיתקשר בחוזה, אף שהוא קיים, הריהו פגום. מי שמתקשר בחוזה מחמת איום מן הסוג הנזכר מעדיף את שלמותו הפיזית על פני [המנעות מן] ההיתקשרות הכפויה. בחירתו בהתקשרות החוזית היא, על כן, בחירה ברע במיעוטו. ומכיוון שחזקה על אדם שלא יבחר מרצונו ברע [לוֹ], הרי הסכמה להיתקשר בחוזה בכפיה היא הסכמה פגומה. פגם זה ברצון ההיתקשרות מקנה בסיס תיאורטי לזכות הביטול של קורבן הכפיה" (גבריאלה שלו ואפי צמח דיני חוזים 402 (2019)).

...

עם זאת, אינני שותף למסקנה כי התקיימו בנתבע מאפייניה החמורים של חוסר-מסוגלות, כנדרש בפסיקה בענינו של עושק.

אני שואל,:יכול להיות שאתה הגעת למסקנה שלא מתאים לך יותר הקשר עם עורך-הדין דרורי [ולכן] אתה תחשוב [אז] במה הוא עזר לך ובמה לא, אתה תחליט כמה מגיע לו ומה שמגיע לו תשלם לו? הנתבע: כבודו, אני לא החלטתי.

בסך הכול זכאי, אפוא, התובע לקבל מן הנתבע לשכר-טרחתו לפי ההסכם השני עוד סך של 255,045 ש"ח. בתוספת של הפרשי-הצמדה ורבית לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א-1961, מיום הגשתה של התביעה (31.1.2018) ועד היום, עומד הסכום הזה על 272,687 ש"ח. בנוסף לסכום זה אני מחייב את הנתבע לשלם לתובע סך של 11,300 ש"ח להוצאות-המשפט ועוד סך, כולל מע"מ, של 38,300 ש"ח לשכר-טרחה של עורך-דין.

מכאן, עותרת חברת רייך שחר לסעד של ביטול ההסכם מיום 18.09.2019 נוכח פגמים בכריתתו עקב כפייה ועושק.

כן יפים לעניין זה דבריו של כב' הנשיא שמגר (בדימוס) בע"א 11/84 רבינוביץ נ' שלב – הקואפרטיב המאוחד להובלה בע"מ: "עילת העושק מביאה לתוצאה קיצונית, באשר היא מאפשרת לצד לחוזה שאינו חסר דעת או פסול דין, שחתם על חוזה מרצון, לבטל את החוזה, בשל כך שדעתו לא הייתה מיושבת עליו לחלוטין." לפיכך, "היצטברות יסודית של עילת העושק חשובה וחיונית היא ואין לגרוע מן המשקל הנידרש לגבי כל אחד מהם." [ראה ספרה של ג' שלו, דיני חוזים, בעמוד 253].

...

טענת חברת רייך שחר באשר לביטול הסכם המכר הדחוי מחמת פגמים בכריתתו בסעיף 42 לסיכומי חברת רייך שחר, נעתר הסעד לביטול הסכם המכר הדחוי מחמת פגמים בכריתתו עת נחתם בכפייה ועושק.

אי משיכת דמי ניהול בעקבות העיכוב במועד ההריסה כפי שעמדתי על כך לעיל, דוחה טענה זו. סוף דבר בשים לב לסעיף 18 לפסק הדין חברת רייך שחר תשלם לתובע סך של 4,000 ₪ תוך 30 יום מהיום וזאת בצירוף הפרשי ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום בפועל.

נעתר לתביעתו של אלבז באשר לפיצול סעדים בעבור דמי השכירות המגיעים לו עד לקבלת החזקה על הדירה החדשה - בגובה של 4,000 ₪ לחודש וזאת עד למסירת החזקה על הדירה החדשה כמפורט לעיל.

"עילת העושק מביאה לתוצאה קיצונית, באשר היא מאפשרת לצד לחוזה שאינו חסר דיעה או פסול-דין, שחתם על חוזה מרצון, לבטל את החוזה, בשל כך שדעתו לא הייתה מיושבת עליו לחלוטין"(ר' ע"א 11/84 רבינוביץ נ' שלב – הקואופרטיב המאוחד להובלה בע"מ, פ"ד מ(4), 533 בעמ' 541, פורסם בנבו), ולפיכך יש לנהוג בו במשורה.

"עילת הכפיה, המעוגנת כיום בסעיף 17(א) לחוק, מקנה זכות ביטול למי שהתקשר בחוזה עקב כפיה. וזה לשון סעיף17(א): ״מי שהתקשר בחוזה עקב כפיה שכפה עליו הצד השני או אחר מטעמו, בכוח או באיום, רשאי לבטל את החוזה״.

יסודות העילה הם איפוא שלושה: היתקשרות בחוזה, קשר סיבתי וכפיה" (ר' ג. שלו וא. צמח, דיני חוזים (מהדורה רביעית), בעמ' 408).

...

לאחר שבחנתי את הליקויים שבחוות הדעת, לקחתי בחשבון את העובדה ששולם פיצוי בגין איחור במסירה בעקבות מו"מ בין הצדדים, וכן לקחתי בחשבון את התיקונים שבוצעו מעת לעת ואת משך הזמן שחלף עד להגשת התביעה כאן ומצאתי כי יש לחייב את הנתבעת לשלם לתובע פיצוי בגין עוגמת נפש בסכום נמוך באופן משמעותי מן הסכום שנתבע, סכום שיש בו כדי לבטא אך ורק את ההוצאות ועוגמת הנפש המידתיים הנובעים מנסיבות העניין.

ממילא אבהיר כי מקובלת עליי טענת הנתבעת וצדדי ג' לפיה הפיצוי שניתן בגין איחור במסירה כולל בחובו פיצוי בגין עוגמת הנפש בשל אותו איחור, על כל המשתמע מכך, והפיצוי שנפסק כאן עניינו אך ורק בזמן שהוקדש לצורך טיפול בליקויים חמורים מבין הליקויים שנמצאו בחוות הדעת המקורית ו/או בחוות דעתו של מומחה בית המשפט.

לסיכום, אני רואה לנכון לחייב את הנתבעת לשלם לתובע סך כולל של 77,304.50 ₪, מתוכם סך של 72,013.50 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת חוות דעת המומחה כאן – 26.1.22, וסך של 5,291 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום בפועל.